לא מעט נאמר ונכתב לאחרונה על הקושי של המשטרה להשיג ראיות לגיבוש תשתיות ראויות בתיקי פשיעה חמורים בחברה הערבית. העיר אום אל פחם, בירת המשולש הצפוני, היא הדוגמא החיה של העת הזו. כתבה שפורסמה לאחרונה באתר "פוסטה" הצביעה על הקושי של המשטרה לאסוף ראיות בעיר מוכת הפשע והקנאות הדתית, ועל הפער שלה מול הדרישות של פרקליטות מחוז חיפה.
הקושי הזה, יש לומר, מוביל לכך שבתיקים מסוימים אולי יש די ראיות להגשת כתב אישום, אך לא בהכרח להרשעה בעבירה חמורה. התוצאה, ועל כך אין להתווכח, היא שחרורים והסדרי טיעון מקלים.
גורם במשטרת מחוז חוף, שגם היא נאלצת להתמודד מול תיקים "גדולים" שנגמרים בעונשים "קטנים", התייחס בשיחה עם אתר "פוסטה" למקרי האלימות והרצח באום אל פחם. בין היתר אמר אותו גורם, כי חוקרי המשטרה בקיאים בפרטי הסכסוכים בין גורמים כאלה ואחרים, וגם מבצעים מעצרים, אולם במקרים לא מעטים – הם נתקלים בחוסר שיתוף פעולה מצד הקורבנות או האוכלוסייה הכללית. לדבריו, קורה גם שחקירות משובשות, וראיות מטושטשות או מוסתרות.
נכון, סדרת מעשי הרצח באום אל פחם כבשה לאחרונה את מהדורות החדשות, אבל צריך לומר שלא מדובר בתופעה חדשה. על הדילמה של המשטרה והפרקליטות בניהול תיקי רצח, ניתן ללמוד מהסיפור הבא.
ב-15 בפברואר הוגש לבית המשפט המחוזי בחיפה כתב אישום נגד שלושה נאשמים ממשפחה אחת: עזיז (22), אחמד (24) ואמיר (22) ג'בארין מאום אל פחם. כתב האישום מייחס לשלושה רצח, חבלה חמורה בנסיבות מחמירות ועבירות נשק. חשוד נוסף שנעצר בפרשה אולם לא הוגש נגדו כתב אישום היה עמרו מחמד ג'בארין (26), אחיו של הנאשם אחמד.
קורבן הרצח בתיק הזה הוא סלים ג'בארין (55), גם הוא בעל אותו שם משפחה מאום אל פחם.
לפי כתב האישום שהוגש בסיומה של חקירת היחידה המרכזית במשטרת מחוז חוף, הרקע לרצח היה סכסוך מתמשך בין משפחת הנאשמים לבין משפחת הקורבן, שכלל מספר אירועי אלימות. לכאורה, עוד תיק חמור שהסתיים במוות וצפוי להסתיים בעונשים חמורים לנאשמים, אלא שכעת חושף אתר "פוסטה" לראשונה, כי אם לא יחולו התפתחויות חריגות – בימים הקרובים יוצג בבית המשפט הסדר טיעון בין הפרקליטות לבין הנאשמים. הסיבה, כמו בתיקים רבים אחרים, היא קשיים ראייתיים. אלה כבר הובילו לשחרור בתנאים מגבילים של אחד מהנאשמים.
ב-17 באפריל 2018 בוצע ירי לעבר משפחת הנאשמים, במהלכו נורו למוות שפיק ג'בארין, אביו של הנאשם אמיר, ופיראס ג'בארין – אחיו של הנאשם עזיז.
ב-25 בדצמבר 2018 נורו יריות לעבר הנאשם אחמד. האחרון סבר כי מי שעומדים מאחורי הירי הם אנשים מהמשפחה היריבה, ביניהם גם בנו של סלים ג'בארין.
לפי כתב האישום נגד עזיז, אחמד ואמיר, על רקע האירועים הללו הם קשרו יחד עם אדם נוסף לגרום למותו של סלים, לאחר שזה סיים את עבודתו באתר בנייה בפרדס חנה והיה בדרכו חזרה לאום אל פאחם.
מחקירת המשטרה עלה כי עוד באותו היום נסע אמיר לפרדס חנה, על מנת להמתין לסלים, לעקוב אחריו ולדווח בזמן אמת לשני הנאשמים האחרים. כמו כן נטען, כי הנאשמים הצטיידו בכלי נשק – כולל רובה M16 – והחליפו את לוחיות הרישוי של הרכב בלוחיות גנובות.
כאשר סלים יצא מעבודתו בפרדס חנה יחד עם שני פועלים נוספים, אמיר שעקב אחריו דיווח לשני הנאשמים האחרים. מכתב האישום עולה כי בצומת עאנין, שניים מהנאשמים ואדם נוסף חסמו את נתיב נסיעת הרכב של סלים. בשלב זה, שני רעולי פנים ירדו מהרכב עם כלי נשק וירו לפחות 23 קליעים לעברו של סלים, שנהרג. שני הפועלים האחרים נפצעו.
חקירת המשטרה העלתה כי לפחות 11 קליעים פגעו ברכב, שהמשיך בנסיעה עד שהתנגש ברכב של הנאשמים, ובהמשך בגדר בטיחות. מיד לאחר הירי נמלטו היורים לערערה, שם הוצת רכבם.
כאן מגיע שלב הראיות. חוקרי המשטרה אספו חומרים לגבי הסכסוך המתמשך בין המשפחות, שכלל אירועים שונים – חלקם הובילו לכתבי אישום נגד גורמים בשתי המשפחות. איכונים טלפוניים, צילומי אבטחה, עדויות (כולל עדויות ראייה), התכתבויות בין שניים מהנאשמים לגבי "הנקמה", צילום של הנאשם אחמד אוחז בנשק, והאזנות סתר – השלימו את המארג הראייתי.
לאחר הגשת כתב האישום, בית המשפט האריך עד תום ההליכים את מעצרם של הנאשמים, והמשפט נפתח. לדוכן העדים עלה בין היתר עד ראייה, קרוב משפחתו של קורבן הרצח, שהתעקש כי זיהה את הנאשם אחמד ג'בארין בזירת הרצח, והוסיף ואמר כי אחמד אף נהג ברכב ששימש את היורים, וגם היה אחד מהיורים. ואולם, חוות דעת מומחה אשר ניתח את האיכונים הסלולריים קובעת כי הנאשם אחמד לא שהה בזירת הרצח בעת שהתבצע, וגם כי לא שהה ליד אף אחד מהנאשמים האחרים.
בנוסף, התביעה טענה כי אחמד נכח במקום שבו הוצת הרכב של היורים לאחר הרצח. לפי חוות דעת המומחה, אחמד אכן שהה בזירת הצתת הרכב בערערה, אבל זה קרה 45 דקות לפני שהרכב הגיע לאותו מקום.
ההקשיים הראייתיים הובילו את סנגורו של אחמד, עו"ד שלומי שרון, להגיש בחודש יולי בקשה לעיון חוזר בתנאי מעצרו של מרשו. הוא טען לכרסום בתשתית הראייתית ו"הפחתה בעוצמת הראיות", וביקש לשחרר את אחמד לחלופת מעצר. ב-2 באוגוסט קבע השופט ניצן סילמן מבית המשפט המחוזי בחיפה כי "היחלשות הראיות מצדיקה, חרף חומרת האישום, שקילת המרת המעצר", והורה לבדוק היתכנות לשחרור באיזוק אלקטרוני ובהרחקה מאום אל פחם, בפיקוח אנשים אחרים. "שאלת האיכונים בעלת משמעות", ציין השופט, "הגם שלא התהפכה הקערה על פיה, סבורני כי עצמת הראיות בתיק לעת זו נחלשה באופן המצדיק האיזונים מחדש".
בעקבות החלטה זו נשלח אחמד לשירות המבחן כדי שיוכן בעניינו תסקיר שיתייחס למערך הפיקוח. שירות המבחן התרשם לחיוב מהמפקחים שהוצעו, אולם לא בא בהמלצה כלשהי.
עוד לפני שבית המשפט קיבל החלטה בעניינו של אחמד, חלו התפתחויות נוספות בסיפור העלילה.
ראשית, נודע כי על רקע אותם קשיים ראייתיים החלו הצדדים לנהל משא ומתן והגיעו להסדר טיעון לנאשמים, שצפוי להציג בימים הקרובים בבית המשפט. לפי שעה ידועים פרטים באשר להסדר הטיעון של אחמד ג'בארין בלבד: הוא לא יורשע בעבירת המתה ויוטלו עליו שלוש שנות מאסר בניכוי ימי מעצרו ובניכוי מנהלי. המשמעות: אחמד, ששהה במעצר 33 חודשים, לא ישהה עוד יום נוסף מאחורי סורג ובריח.
בהקשר הזה יש לציין, כי משפחת הקורבן מתנגדת להסדר באופן נחרץ.
ההתפתחות נוספות ולא פחות משמעותית חלה בשבוע שעבר: עמרו מחמד ג'בארין, שהוזכר כאן קודם כמי שנעצר בפרשה אך לא הוגש נגדו כתב אישום, נרצח ביריות בעת ששהה ברכבו יחד עם חבר. בעקבות הרצח התיר בית המשפט לאחמד לשהות באום אל פאחם במשך 12 שעות, לחלוק כבוד אחרון לאחיו ולהשתתף באבל המשפחתי. לאחר מכן חזר למעצר.
ביום שני התכנסו הצדדים באולמו של השופט סילמן כדי לקבל את הכרעתו בנוגע לבקשתו של אחמד להשתחרר בתנאים מגבילים. באותו מעמד, הצדדים דיווחו לשופט על ההסדר המסתמן בתיק, אולם טרם הציגו אותו. התביעה הציגה את הדילמה שעמדה בפני נציגיה לקראת החתימה על ההסדר: מצד אחד מדובר באישומים חמורים, מנגד, קיימים בתיק קשיים ראייתיים משמעותיים.
לאחר ששקל את כל הנתונים וההתפתחויות – רצח אחיו של הנאשם, הקשיים הראייתיים וההסדר המסתמן – השופט החליט לשחרר את אחמד באיזוק אלקטרוני, לאחר הפקדה של 50 אלף שקל, התחייבות עצמית של 200 אלף שקל והתחייבות צד ג' של 200 אלף שקל נוספים. זאת, לצד תנאים מגבילים נוספים (25 אוקטובר). בהקשר הזה כבר אפשר לציין: אם ההסדר יוצג כצפוי ויאושר על ידי השופט, אחמד לא יצטרך לשוב אל מאחורי סורג ובריח.
לנוכח אותן התפתחויות שצוינו כאן קודם, הפרקליטות לא ביקשה לעכב את ביצוע השחרור.
עו"ד שלומי שרון מסר בתגובה: "השחרור מדבר בעד עצמו. אני לא מכיר תיק רצח שנאשם מרכזי משוחרר והפרקליטות אפילו לא מבקשת עיכוב ביצוע
כנראה שגם אצל הפרקליטות נפלה סוף סוף ההבנה שהלקוח שלי לא היה קשור מעולם לרצח כפי שטען מהיום הראשון".
משטרע דמיקולו.
יכולות החקירה של המשטרה שוות לכלום. רוב החוקרים מתקבעים על קו כבר בזירת האירוע כאשר רוב הראיות הפורנזיות כלל אינן בנמצא.
במקום לבצע חקירה מעמיקה עד להצטברות ראיות כבדות,המשטרה נוהגת להגיש כתבי אישום עם ראיות שלדעת החוקרים מספיקות אך בבית המשפט הסנגורים מצליחים לצייר סיפור אחר שגם הוא הגיוני.
וזה נובע מהתקבעות על תחושת בטן(ועוד של חוקרים לא מקצועיים כלל וכלל).
כשאתה מקובע על משהו, גם בדל ראייה קלוש יראה לך כבעל משקל,וככה הם נופלים בבית המשפט