בית המשפט המחוזי בבאר שבע גזר לפני כחודשיים 16 שנות מאסר על סלימאן אלהואשלה, תושב הפזורה הבדואית בנגב, שהורשע בהריגה. כעת החליט בית המשפט העליון כי תחילת ריצוי העונש תעוכב עד להכרעה בגורל הערעור שהגישו סנגוריו של הנאשם – עורכי הדין דוד יפתח, דן ענבר ואורי בן נתן.
מחמד הואשלה בן ה-19 נדקר למוות בשנת 2015, לאחר שהציע נישואים לאחייניתו הקטינה של הנאשם אלהואשלה. בהכרעת הדין נקבע כי הנאשם הרג את המנוח נוכח חששו לפגיעה בכבוד הקטינה ומשפחתה.
מהכרעת הדין עולה כי בבוקר ה-21 באוקטובר 2015 הגיע מחמד למכון שטיפת רכב בדימונה, מסר את רכבו לניקוי והתעתד להמשיך מיד לאחר מכן לבאר שבע. סמוך לאחר מכן הגיע גם הנאשם למכון עם רכבו מסוג טויוטה ויגו, פנה למחמד והציע לו לנסוע יחד למספר דקות, בתואנה כלשהי; מחמד הסכים ועלה לרכב, כשהוא מותיר את רכבו במקום באמצע הניקוי. הנאשם, כך נטען, הסיע את מחמד ברכב וסמוך לאחר מכן דקר אותו מספר רב של דקירות. בעת שמחמד דימם, סלימאן נמלט מהמקום.
מחמד פונה ברכב למיון "מיראז'" בדימונה, שם נמסר שאין רופא במקום. פרמדיקים של מד"א הגיעו וטיפלו בו באמבולנס אך נאלצו לקבוע את מותו.
בחודש פברואר האחרון נשפט אלהואשלה כאמור ל-16 שנות מאסר לאחר שהורשע בהריגה. הוא גם חויב לשלם למשפחת המנוח פיצוי של 258 אלף שקל.
חרף הרשעתו, עד היום מכחיש סלימאן כי הרג את מחמד, והדברים באים לידי ביטוי בערעור שהגישו סנגוריו לבית המשפט העליון. לטענתם, מדובר בתיק נסיבתי ללא כל ראיה ישירה המצביעה על זהות הדוקר. הסנגורים מציינים כי בשלב המעצר תום ההליכים הורה בית המשפט המחוזי על שחרורו של סלימאן ממעצרו נוכח קשיים ראייתיים משמעותיים.
החלטת בית המשפט דאז אף מצוטטת בערעור. "למרות שהנאשם הסיע את המנוח אל המקום אשר בו נדקר המנוח, והוא האחרון אשר ראה את המנוח כאשר הוא בריא ושלם, ולמרות מספר סימני שאלה שמתעוררים סביב גרסתו של המשיב, לא ניתן לומר שקיימות ראיות לכאורה, שעוצמתן היא כזאת אשר יש בכוחה להוביל למסקנה סבירה, הגיונית ויחידה והיא כי המשיב הוא זה שדקר את המנוח. שלושה אנשים נוספים היו מעורבים לכאורה, באופן קרוב, לאירועים שבסמוך לאחר דקירתו של המנוח ולא קיימות ראיות מספיקות אשר תצבענה על כך שמעורבותו של המשיב בסכסוך, היתה כזאת אשר תצביע עליו דווקא כמי שמעוניין בפגיעה במנוח".
במקביל להגשת הערעור ביקשו הסנגורים לעכב את ריצוי העונש עד להכרעה בערעור. השופט עופר גרוסקופף שדן בבקשה קיבל את עמדת ההגנה. "למבקש טענות כבדות משקל הראויות להישמע ולהתברר", ציין השופט בהחלטתו, "מדובר במקרה שאיננו שגרתי, כאשר ההרשעה מבוססת על ראיות נסיבתיות בלבד, אשר הצטברותן מאפשרת, לפי קביעת בית המשפט המחוזי, להסיק מעבר לכל ספק כי המבקש ביצע את המיוחס לו בכתב האישום. המבקש חולק על מסקנתו האמורה של בית המשפט המחוזי, הן מטעמים ראייתיים והן מטעמים משפטיים, וסברתי כי צירוף טעמיו מצדיק, באופן חריג ביחס לעבירה חמורה מהסוג בו הורשע, לאפשר לו מיצוי של הליכי הערעור בטרם יחל בריצוי עונשו".
עוד ציין השופט כי מדובר באדם נעדר עבר פלילי, ש"התנהלותו בעבר ובהווה היתה נורמטיבית וחיובית". בין היתר הוא שירת שירות צבאי מלא וניהל חיי משפחה ועבודה תקינים. במהלך התקופה הארוכה שנדרשה לניהול המשפט בערכאה הראשונה (כחמש שנים), הוא לא היה במעצר, והקפיד על קיום התנאים המגבילים שהוטלו עליו מעת לעת כתנאי לשחרורו. עוד יותר מכך: במהלך ההליכים אף הותר לו לצאת מהארץ מספר פעמים.
"במכלול הנסיבות הללו, ובהתחשב במשקל נימוקי הערעור, הנזק שיגרם למבקש אם יחל בריצוי העונש ויזוכה בערעור, אינו שקול לתועלת שבעמידה על הכלל כי המורשע בדין יחל לאלתר בריצוי עונשו", ציין השופט וקבע כי ביצוע העונש יעוכב עד להכרעה בגורל הערעור, תוך שאיסור היציאה מהארץ נותר על כנו, וכך גם הערבויות שהופקדו, בסך של כ-170 אלף שקל.
הסנגורים מסרו בתגובה: "מדובר בהחלטה תקדימית של בית המשפט העליון. אנחנו טוענים שהרשעת הנאשם בהריגה ושליחתו ל-16 שנות מאסר היתה טעות גדולה של בית המשפט המחוזי. לא הובאה כל ראיה ישירה שהנאשם הוא שהרג את המנוח והראיות הנסיבתיות לא הוכיחו זאת. בית המשפט העליון קבע שמדובר בערעור עם טענות חזקות מאור ועד להחלטה בערעור יישאר הנאשם משוחרר ללא כל הגבלות".
