צעיר ממוצא אתיופי (30) מגדרה נעצר על ידי שוטר סיור משום שחצה כביש שלא במעבר חציה, וענה בתוקפנות ובקללות לשוטר שפנה אליו: "המשטרה מזדיינת וכל השוטרים זונות".
השוטר הודיע לנאשם שהוא מעוכב, משום שלדברי השוטר הוא נראה לו שתוי. הצעיר סירב לעלות לניידת, והשוטר ריסס אותו בגז פלפל, בטענה שהתנגד לעיכוב. שוטר אחר העיד כי כאשר הנאשם שהובא לתחנה, הוא היה חבול ועם סימני דם על פניו.
נגד הצעיר הוגש כתב אישום שייחס לו תקיפת שוטר, הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו והעלבת עובד ציבור.
במהלך המשפט העיד הנאשם: "הוא תפס אותי בכוח ואמרתי לו תשתחרר ממני… הוא ריסס אותי בגז מדמיע 10 מ"מ מהפנים, פיצץ לי את האף באגרופים, הכניס אותי לניידת שאני לא רואה כלום… התחלתי לבעוט, לקלל… לא הצלחתי לפתוח את העיניים. הייתי במעצר בלי טיפול בלי כלום".
הנאשם הסביר כי לא הגיש תלונה במח"ש נגד השוטר, מאחר והוא "לא סומך על מח"ש ולא על אף אחד".
השוטר העיד כי דווקא הצעיר תקף אותו בתא המעוכבים כשהגיעו לתחנה, ושלח לעברו אגרוף. אלא ששוטר אחר שהעיד במשפט אמר כי לא ראה כל תקיפה כזו.
חברו של הנאשם, שהיה עד למעצר חברו, טען כי השוטר בחר בחבר כקורבן משום ש"הוא התווכח איתו… אנחנו עוברים את זה כל יום, האתיופים השחורים… אתם לא יודעים מה אנחנו עוברים בשכונות שלנו…".
השבוע, השופטת אושרית הובר-היימן מבית משפט השלום ברחובות זיכתה את הנאשם מכל העבירות שיוחסו לו. בין היתר כתבה השופטת בהכרעת הדין בהתייחסה לעדות השוטר: "כלל לא ברור מדוע ירד השוטר מהניידת ופנה אל הנאשם. שנית, לא ברורה עילת העיכוב. שלישית, לא ברורה הסיבה בעטיה החליט השוטר להשתמש בגז פלפל, ורביעית – לא ברורה סיבת מעצרו של הנאשם".
עוד כתבה השופטת כי "עדות עד ההגנה (החבר, ז.ק) מחזקת את טענות הנאשם לפיהן, לא נהג באלימות כלפי השוטר, וכי השוטר הוא זה אשר יזם את העימות, ובהיעדר עילה ברורה עיכב את הנאשם, ובהמשך עצר אותו תוך שימוש באלימות שכלל מכת אגרוף לפניו, משיכה בחולצתו לכיוון הניידת ושימוש בגז פלפל.
"אף אם תתקבל טענת השוטר, שהנאשם קילל וגידף את השוטרים, אין די בכך בכדי להוות בסיס לעיכובו".
בהקשר זה יצוין, כי אף הפרקליטות ביקשה לחזור בה, בתום שמיעת הראיות, מעבירת העלבת עובד ציבור.
"כבר נפסק, כי שאלת חוקיותו של העיכוב קובעת אם ההתנגדות תשמש בסיס להרשעת המתנגד בעבירה", כתבה השופטת. "אם היתה למעוכב זכות להתנגד – אין הדעת סובלת שההתנגדות תהווה בסיס להרשעה בעבירה של תקיפה או הפרעה לשוטר… נותרנו עם התנגדותו של הנאשם להיכנס לניידת, דרישתו לדעת מהי סיבת עיכובו והעובדה שגידף ועשה תנועות ידיים".
"תגובתו של הנאשם לעיכוב הלא חוקי אינה עולה כדי התנגדות אקטיבית", הדגישה השופטת, "מדובר בהתנגדות הימנעותית… השוטר הגדיש את הסאה, שעה שלא הסתפק בביצוע מעצר בלתי חוקי, אלא עשה זאת גם באמצעות שימוש בכוח בלתי סביר… אני סבורה שהשתוללותו של הנאשם בניידת, הקללות, הבעיטות, סירובו לצאת מן הניידת והתנגדותו לאיזוקו, מהווים חלק אינטגראלי מהתנגדותו למעצרו הבלתי חוקי".
"השוטר יזם את העימות עם הנאשם וגרם להסלמתו, תוך שהוא מפר זכויותיו של הנאשם בצורה בוטה", הוסיפה השופטת בביקורת, "תוך תקיפת הנאשם בתרסיס פלפל ובאלימות פיזית. בהמשך, ואף שהגיע הנאשם חבול לתחנת המשטרה, לא הוצע לו טיפול רפואי והוא הושם בתא המעוכבים כשהוא חבול, מדמם וסובל מצריבה קשה בעיניים ומן החבלות בפניו".
לדברי השופטת, העובדה שהמחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש) לא ביצעה חקירה, למרות החבלות שתועדו על פניו של הנאשם, ולמרות שניתנה הוראה של שופט מעצרים בעניין, מקימה לנאשם הגנה מן הצדק.
הפרקליטות אמנם טענה כי הנאשם זומן למח"ש ולא התייצב, אך השופטת קיבלה את עמדת הסנגורית, עו"ד דגנית משעלי מטעם הסנגוריה הציבורית במחוז מרכז, לפיה מחובתה של מח"ש לחקור ולבחון את הראיות. "חקירת אירוע של טענות הדדיות לאלימות, מבלי בחינת טענותיו של אחד הצדדים הינה חקירה חד צדדית וחסרה", כתבה בהכרעת הדין, "במצב דברים זה, הגשת כתב האישום כנגד הנאשם כמוה כבקשת המאשימה מבית המשפט לקבל החלטה על סמך בחינה חד צדדית של האירוע. הגשת כתב אישום ללא כל בדיקה של טענות האזרח מביאה למסקנה כי הגשתו עומדת בסתירה לעקרונות של צדק והגינות משפטית".
עו"ד משעלי מסרה בתגובה: "בית המשפט קבע בצדק כי העיכוב והמעצר של מרשי היו בלתי חוקיים. התנהלות השוטר באירוע פגעה בזכויותיו החוקתיות לחירות ולפרטיות של מרשי. במהלך המעצר הבלתי חוקי, נחבל מרשי בפניו ואף רוסס בגז פלפל. לאור ממצאי הכרעת הדין, ביקשה ההגנה להעבירה למח"ש ואנו תקווה שייעשה הצדק גם במישור זה".
מעניין אם מישהו יפצה אותו בגין עוגמת נפש אובדן ימי עבודה כאבים ויתכן שגם טיפולים במשך מספר שנים
האתר מצנזר תגובות ולא מאפשר את חופש הביטוי, כי האמת כואבת להם. לתשומת לב הקוראים.