 |
| הבריכה במלון ווסט |
מעט יותר משלושה חודשים חלפו מאז הוגש כתב האישום בפרשת "מלון ווסט", ודומה כעת כי האופטימיות והביטחון של פרקליטות מחוז תל אביב ולהב 433 נעלמו לגמרי. זאת לאחר ששופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, בני שגיא, הורה הבוקר לשחרר בתנאים מגבילים את ששת הנאשמים בפרשה (24.7).
ב-20 באפריל הודיעו פרקליטות והמשטרה על הגשת כתב אישום בתיק המתוקשר. העצורים בפרשה – שגיב טיירי, דוד כהן, אלידור מחלוף, עדן אנקונינה, אבי שירי ואדם בן שמחון – הואשמו בריבוי עבירות של סחיטה, ואף בעבירות גניבה. בפרקליטות ובמשטרה התגאו בכך שבמסגרת חקירת יאחב"ל הפעילה המשטרה שני סוכנים סמויים, שהתחזו למלצר ולקצין ביטחון במלון ואספו ראיות נגד ששת הנאשמים, שלפי הפרקליטות אף הציגו עצמם כ"חיילים של עמיר מולנר".
בין היתר טענה הפרקליטות בכתב האישום (לכתבה על הגשת כתב האישום – לחצו כאן), כי החל משנת 2011, או בסמוך לכך, התגוררו שגיב טיירי ואחיו התאום לירון (אינו בין הנאשמים מאחר והוא שוהה בחו"ל) בבית המלון, בדירות פרטיות ששכרו לטווח ארוך. נטען, כי במהלך התקופה הרלוונטית לכתב האישום, הנאשמים התנהלו כחבורה אחת הנמצאת יחד, בפרקי זמן שונים ובהרכבים שונים, תוך שהיא מונהגת ומונחית על ידי על ידי האחים.
 |
| "אין בנמצא האזנת סתר המלמדת על אותה היררכיה" (אילוסטרציה) |
נטען עוד בהקדמה לאישומים המפורטים, כי "הנאשמים השתמשו במלון על מנת שישמש להם מקום התוועדות לניהול עסקיהם, וכן על מנת להעביר בו ובמתקניו את שגרת יומם ולילותיהם". שגיב טיירי – כך נטען בכתב האישום ובבקשה להארכת מעצרם של הנאשמים עד תום ההליכים – הציג עצמו בפני מנהלת המלון כאורח "יוצא דופן" מיתר אורחי המלון, ולכן דרש ממנה להמשיך ולקבל "מחיר מיוחד" (מופחת משמעותית) של 500 שקל ללילה, עבורו ועבור מקורביו ואחיו לירון. בנוסף נטען, כי הוא דרש לקבל מחירים מופחתים עבור הטבות להם זכאים אורחי המלון – הסעדה, טרקלין עסקים וכדומה.
"הנאשמים השתלטו על מתחם המלון ומתקניו ונהגו בו כמנהג בעלים, תוך נקיטת אמצעי אלימות, הפחדה ואיומים כלפי אורחי המלון, מנהליו ועובדיו", טוענת הפרקליטות. "הנאשמים הילכו אימים על עובדי בית המלון ומנהליו, והשמיעו איומים ישירים ומרומזים על חייהם במטרה להניע אותם להיענות לדרישותיהם ולגחמותיהם השונות. כתוצאה מאיומי הנאשמים והתנהגותם המאיימת הנאשמים קיבלו סוויטות במלון, שירותי הסעדה ושימוש בטרקלין העסקים של המלון, ללא תשלום, או לחלופין ב'מחירי רצפה'".
אבל מסתבר שהשופט שגיא חשב אחרת. "אינני מקל ראש בהתנהלות הנאשמים ובתחושה שהתנהלות זו יצרה בקרב חלק מעובדי המלון, אלא שלא תמיד ניתן לשבץ התנהלות פסולה למסגרת של עבירה פלילית", ציין השופט בהחלטה שמהווה מכה נוספת לפרקליטות.
 |
| השופט בני שגיא |
האמת והפרופורציה
בטיעוניה, הפרקליטות ביקשה מבית המשפט להתייחס לסדרת האירועים המתוארים בכתב האישום כ"מקשה אחת אשר יש בה כדי ללמד על אווירת הפחד והטרור שהשרו הנאשמים על באי המלון ועובדיו, והכל מתוך כוונה מובהקת לסחוט תנאים והטבות".
אלא שבאותה נשימה ממש התברר מטיעוני נציג הפרקליטות, כי העדים שנחקרו בתיק כלל לא הפלילו את הנאשמים, אלא אף להפך: מסתבר שהם תיארו התנהלות "רגילה" של הנאשמים ולא התנהגות "עבריינית" כפי שעולה מכתב האישום.
הפרקליטות טענה בהקשר זה כי "צוות החקירה נתקל בקשיים שונים, הנובעים מחשש של עדים לשתף פעולה עם המשטרה" ו"לכן יש לתת משקל מוגבר לעדויות השוטרים, ומשקל נמוך לדברי העדים". אלא שהשופט ציין בהחלטתו: "לא ניתן להתעלם מריבוי העדויות 'הלא מפלילות', אשר נמסרו באופן בו נמסרו חרף העובדה כי חוקרי המשטרה נקטו בטכניקות שונות ומגוונות – אשר מידת הלגיטימיות שלהן תיבחן בהליך העיקרי – על מנת 'לחלץ את האמת' מפיהם של העדים, ואלה המשיכו להתעקש כי חקירת המשטרה הוציאה דברים מפרופורציה".
 |
איפה הדבק?
הסנגורים – עורכי הדין תמיר סננס, שחר חצרוני, אייל אוחיון ובן ציון קבלר – טענו בבית המשפט, בין היתר, כי "אין בנמצא בחומר החקירה ראיות כלשהן המלמדות על תוכנית לסחיטת המלון ועובדיו, או תוכנית עבריינית אחרת". צוות ההגנה הצביע בהקשר זה וגם באופן כללי על סתירות בעדויות, חוסר הגיון מובנה הקיים בחלק מהן, כשלים חקירתיים שונים ופערים משמעותיים בין תמלילי חקירות העדים לבין ההודעות המודפסות.
השופט שגיא הסכים. בהחלטתו, המשתרעת על פני 25 עמודים, הוא סקר את האישומים אחד לאחד, ונימק את החלטת השחרור בארבעה נימוקים מרכזיים: קשיים בראיות באישום הראשון והמרכזי, עוצמתן הלא גבוהה של עילות המעצר, קשיים ראייתיים ביחס לחלק מהעובדות הנטענות בכתב האישום, ו"האפשרות לאיין את עילות המעצר באמצעות תנאי ערובה הולמים".
כך למשל, השופט קבע כי חומר הראיות אינו תומך בתיאור לגבי שגיב טיירי, לפיו "מדובר באדם מתוחכם אשר כחלק מתוכניתו העבריינית המוקפדת בחר להתנהל בצורה מנומסת ונחמדה לעובדי המלון, בעוד שב'זרועו האחרת' (יתר הנאשמים) דאג להשליט פחד וטרור על עובדי המלון". "אין בנמצא עדות של אחד השוטרים הסמויים אשר שמע את שגיב 'נותן הוראות' למי מהנאשמים האחרים לפעול בדרך עבריינית כלשהי, אין בנמצא האזנת סתר המלמדת על אותה היררכיה ופעילות סחיטה מתואמת נטענת, ואין בנמצא ראיות אחרות בהקשר זה".
 |
| בעיות עם העדים? להב 433 |
לגבי האישום הראשון – המצביע לטענת הפרקליטות על "תוכנית סחיטה" מצד הנאשמים, העשויה "שלבים שלבים" וכוללת חלוקת תפקידים ביניהם – ציין השופט: "אני מתקשה לראות את אסופת האירועים הקונקרטיים, אשר נראים כאקראיים לחלוטין, ככאלה המתגבשים לכדי תוכנית שכזו. במילים אחרות – אין די ראיות היכולות לשמש כ'דבק' המחבר בין האירועים השונים".
גם ביחס לאישומים האחרים, השופט ציין כי הראיות אינן חזקות במיוחס, ואף חלשות בחלק גדול מהמקרים. כך למשל, השופט התייחס לטענות הפרקליטות לפיהן ארבעה מהנאשמים השכירו חדרים שנשמרו עבורם (במחירים הנמוכים שסוכמו עימם) בשכירות משנה, ובכך גרמו למלון הפסדים בהיקף של אלפי שקלים. "אין כל טענה כי בשלב כלשהו נעשו הדברים תחת מעטה מאיים באופן ספציפי…", ציין השופט, והוסיף כי בהיעדר איסור מטעם הנהלת המלון לפעול בדרך של השכרת החדרים בשכירות משנה, קשה לראות בהתנהגותם של הנאשמים "ככזו החוצה את גבול המחלוקת החוזית וצועדת אל תוך התחום הפלילי".
לגבי הטענה בכתב האישום, לפיה הנאשמים רישתו את הכניסות והיציאות של חניון בית המלון ברשת מצלמות פנימית המשרתת אך ורק אותם. והציבו תורן עם מצלמת 360 מעלות המתעדת את הכניסה למלון, "על מנת להדק את שליטתם", קבע השופט: "אין בחומר הראיות אינדיקציה כלשהי הקושרת בין התקנת המצלמות לקונספט הסחיטה, ואין אינדיקציות ראייתיות כלשהן המלמדות כי הנאשמים עשו שימוש במצלמות על מנת להדק את שליטתם בבית המלון… נראה סביר הרבה יותר כי המצלמות הותקנו על מנת לסכל את האפשרות כי פלוני יבקש לפגוע במי מהנאשמים".
 |
 |
 |
|
| עו"ד תמיר סננס | עו"ד שחר חצרוני | עו"ד אייל אוחיון |
בלי מעצר בית
בעוד שהפרקליטות טענה כי קיימות עילות המצדיקות את מעצרם של הנאשמים עד תום ההליכים, השופט שגיא חשב כאמור אחרת: "גם אם אצא מנקודת הנחה כי מדובר בקונספט מדויק מבחינה ראייתית ומשפטית, ובהתנהגות המצויה עמוק במגרש הפלילי, סבורני כי מקבץ התנהגויות שנועדו, בסופו של יום, לסחוט כניסה לטרקלין המלון, ארוחות חינם בחדר האוכל, חניה במקום סמוך למלון, או 'בריכה ללא השכונה של הצרפתים', אינו מהסוג המצביע על המסוכנות המחייבת מעצר מאחורי סורג ובריח", קבע השופט והבהיר: "עיון במכלול העדויות שהוגשו אכן מלמד על תחושת פחד שקיננה בקרב חלק מעובדי המלון, אולם ברובם של המקרים דובר היה בתחושת פחד הקשורה ל'הילה העבריינית' של חלק מהנאשמים, ולא בהכרח למעשים ממש".
השופט הוסיף בהקשר זה כי אמנם אמירות מאיימות שהשמיעו מי מבין הנאשמים כלפי עובדים אינן לגיטימיות, "אך עדיין קיים פער בין השמעת אמירות מאיימות, אשר יתכן ומצדיקות אישום בעבירות איומים, לבין קביעה כי מדובר באמירות מהסוג המצדיק מעצר עד תום ההליכים".
דברים אלה הובילו להחלטת השופט שגיא לגבי תנאי השחרור: ארבעה מהנאשמים שוחררו בערבויות כספיות ובתנאי הרחקה, ללא מעצר בית, בעוד ששגיב טיירי ודוד כהן, ששוחררו אף הם בערבויות כספיות ובתנאי הרחקה, ישהו גם במעצר בית. במקרה שלהם, השופט שגיא קבע כי בעוד שלושה חודשים ייבחנו תנאי השחרור מחדש.
