של מי האלקוצים האלה לעזאזל?

דיבו צלאח בכרזת "הדרוש לחקירה" של המשטרה הפלסטינית

דיב (דיבו) צאלח הוא עבריין טיפוסי משכונת שועפט במזרח ירושלים. אלקוצי. בן 34 עם רקורד של 13 שנים בכלא. עבריין תעבורה כבד שמתמחה בגניבות רכב מתוחכמות, זיוף מסמכים והברחת שב"חים, פורץ מקצועי שלא בחל בהפעלת אלימות כלפי שוטרים. את המאסר האחרון ריצה על עבירות רכוש באזור המרכז.

הבחור "הסימפטי" אשר היה מעורה מאוד בחברה העבריינית היהודית במערב העיר, עמד בראש כנופייה שהתמחתה בהתפרצויות לחנויות ישנות בתל אביב בשיטה פרימטיבית יחסית: היו מחברים שרשראות ברזל מהטנדר שלהם לחלונות ראווה, גוררים את החלון בפול גז, ובתוך דקות מרוקנים את תכולת החלון והחנות. הוא נשפט לשלוש וחצי שנים, קיבל שליש והשתחרר בחודש יוני אשתקד.

דיבו, האסיר המשוחרר, לא חזר למערב העיר ועזב גם את שועפט לטובת מחנה הפליטים א-ראם, בין שדה התעופה עטרות לרמאלללה. הוא הקים עסק לשטיפת מכוניות בחסות בני משפחה שמפעילים סינדיקט של מכוני שטיפה, וגילה חלון הזדמנויות לעבריינים נושאי תעודת זהות כחולה בשטח B, בו יש טשטוש מוחלט של גופי אכיפת החוק. מצד אחד משטרת ישראל שאינה משקיעה בשירותי שיטור קלאסים לאוכלוסייה האזרחית אלא מתמקדת בניטור פעילות חבלנית עויינת (פח"ע), ומצד שני המשטרה הפלסטינית לה יש בשטח זכויות אכיפה בתיאום עם משטרת ישראל, אולם כללי המשחק שלה שונים לחלוטין – מדיני הראיות ועד טוהר המידות.

פשיטת השוטרים הפלסטינים על מכון השטיפה

בשעות הצהריים של 21 באפריל הגיעה קבוצת שוטרים פלסטינים במכוניות אזרחיות למכון השטיפה. לפי סרטי מצלמות האבטחה, ללא כל הודעה מוקדמת הם החלו לזרוע הרס במקום, לצעוק, להכות ואפילו לירות. הבלשים חיפשו את דיבו ומשלא מצאו אותו המשיכו בכוח מתוגבר של כ-20 שוטרים במדים למתחם המשפחה הסמוך, שם חזרו על עצמן התמונות ובהן שוטרים פלסטינים צועקים, מכים ויורים. בסיום הפעולה נלקחו למפקדה של המשטרה הפלסטינית ברמאללה 13 עובדים ובני משפחה.

דיבו נמלט לשטח ישראל והמשטרה הפלסטינית הוציאה נגדו צו מעצר והפיצה כרזה על היותו מבוקש בחשד לסחר בסמים וירי על שוטרים.

בחלוף שלושה שבועות שוחררו לישראל העצורים אשר נשאו תעודות זהות כחולות, אבל בבית המעצר ברמאללה נותר ישראלי אחד, יחיא עבדל קאדר ממזרח ירושלים, שנגדו נטען כי היה שותף של דיבו לירי על השוטרים הפלסטינים. המשטרה במחוז ש"י לא הוטרדה כנראה מאירוע שבו עשרות שוטרים פלסטינים נכנסו למחנה א-ראם ועזבו את השטח עם 13 חטופים, בינהם אזרחים ישראלים כאמור.

פשיטת השוטרים הפלסטינים על מתחם המגורים

פרקליטו של עבדל קאדר, עו"ד רמי עותמן, פנה כעבור חודש למינהלת התיאום והקישור בין ישראל לרשות הפלסטינית ברמאללה, אבל גם הפנייה הזו לא הניאה את מדינת ישראל לסייע למשפחת עבדל קאדר או לדרוש הבהרות רשמיות בנוגע למעצרו. לפיכך, בחודש יוני עו"ד עותמן הגיש עתירה לבג"צ, שיורה למדינה לפעול להשבתו מרמאללה של האזרח הישראלי אשר נעצר בשטח אשר בריבונות מדינת ישראל.

המדינה השהתה את תגובתה לבג"צ, אבל בעקבות העתירה התנהלו מגעים מהירים עם המשטרה הפלסטינית. עבדל קאדר הוחזר לישראל והעתירה נמחקה, אבל דיבו נעצר כאן לבקשת הפלסטינים והוגש נגדו כתב אישום מוזר אשר מנותק לחלוטין מאירועי אותו היום בא-ראם, או כפי שכינה זאת אחד מעורכי הדין: "זה לא תיק תפור, זה תיק גזור".

כתב האישום שהוגש על ידי פרקליטות מחוז ירושלים מגולל סיפור שהתחיל במשא ומתן בין המשטרה הפלסטינית לבין אנשיו של דיבו, על קבלת תשלום עבור החזרת מכונית ורכוש שנגנבו מבית ספר ברמאלה, מה שהתפתח למרדף במחנה א-ראם במהלכו הגנבים יורים צרורות מנשק אוטומטי על השוטרים הפלסטינים אשר נסו על נפשם עד שדיבו השיג אותם באזור כיכר השאהיד, אבל משום מה בחר לחוס על חייהם.

עו"ד אמיר נבון

בסרטוני מצלמות האבטחה שנתפסו במתחם השטיפה ומתחם המגורים הסיפור שונה לחלוטין: השוטרים הפלסטינים נראים פושטים על מכון השטיפה באקדחים שלופים ויורים ללא אבחנה, וכך גם במתחם המגורים בו נחקרו באלימות עובדים ובני משפחה שנעצרו.

הסנגור בתיק, עו"ד אמיר נבון, גם חקר ומצא כי לפחות אחת המכוניות בה הגיעו השוטרים הפלסטינים נגנבה מישראל, אבל ננטשה בשטח במהלך האירוע. לפי הסנגור, מעבר לכך שחומר הראיות בתיק אינו הולם את הטיעונים בכתב האישום, מבקשת המעצר נעדר גם אירוע חטיפת האזרחים מהשטח הריבוני של ישראל, והחזקתם במעצר ממושך ברמאללה.

בחומר הראיות "נשכח" ממצא אחד המסביר כנראה את התנהלות המשטרה הפלסטינית בגיבוי המשטרה והפרקליטות בישראל: "חבר" של השוטרים הפלסטינים בשב"כ הישראלי תיווך בינם לבין המשטרה והפרקליטות עד לשחרור של עבדל קאדר והמעצר של דיבו, ואף המליץ לקבל את כל הדרישות "הסבירות" של השכנים מהרשות.

וכך, כתב האישום נגד דיבו מבוסס על גרסאות משופצות של השוטרים הפלסטינים בתיאום עם חוקרי ימ"ר ש"י אשר אירחו אותם במצודת המחוז הניצה על פסגת אחת הגבעות במעלה אדומים – מחשד לסחר בסמים בצו המעצר המקורי של המשטרה ברמאללה, הם עברו לחשד בעבירות רכוש וירי על שוטרים.

מכונית ישראלית גנובה בשירות המשטרה הפלסטינית

כאוס מזרח ירושלמי

בסיפור הפלילי "הקטן" על דיבו יש את כל המרכיבים המלמדים על הכאוס המזרח ירושלמי של פשיעה על קו התפר עם שתי מערכות חוק המייצגות שתי מדינות מסוכסכות המנסות לקיים מערכת יחסים אזרחית, שפויה לכאורה, בתוך הטרגדיות שמייצרת המציאות הפוליטית, דוגמת זו שהתרחשה סמוך ליום הכיפורים מול המטה הארצי בירושלים עם מחבל שרב הנסתר על הגלוי במקרה שלו.

מידע מודיעיני מגמתי של שוטרים פלסטינים הופך לראיות שמפברקים שוטרים ישראלים בהוראת סוכני חרש בטחוניים שבפרקליטות לא מציבים להם גבולות. את המחיר משלם במקרה שלנו "הגנב הערבי" דיבו, שהמדינה תשאף להסדר טיעון איתו כדי להימנע מעימות מהותי בבית המשפט אשר בו ייחשפו העסקים האפלים של שירותי הביטחון ומשטרת ישראל עם הפלסטינים בתיק הזה.

בינתיים, הנורמות האלה של הפעלת מקורות ברשות הפלסטינית על חשבון פברוק ראיות במחוזות ש"י וירושלים הולכות ומתקבעות במערכת אכיפת החוק ומשחיתות אותה, והנה לכם עוד סיבה מדוע חייבים לחלק את ירושלים.

שוטרים פלסטינים חוקרים אזרחים "ישראלים" בביתם שבמחנה א-ראם

בעבר היתה פעילות משותפת נרחבת ביותר של עבריינים ישראלים במזרח ירושלים, רכוש גנוב, סמים, הימורים ושוק אפור. הקלובים (חמארות) של משחקי הקובייה בעיר העתיקה משכו אליהם מאות מהמרים מרחבי הארץ שהגיעו בקבוצות גדולות של באסטיונרים וסוחרים עם חבילות של מזומנים, מלווים באוהדים עבריינים ומאבטחים. בקלובים של אלקוץ הימרו אז על מאות אלפי דולרים, בזריקת קובייה אחת, כך למשל נוצר הקשר בין עופר מקסימוב לבין הכנופייה הירושלמית של גבי בן הרוש, וכל השאר היסטוריה שנכנסה לדברי הימים של הפשע בישראל.

ירושלים 2016, יגידו לכם כל אנשי המשטרה הרלוונטים, הצליחה להנמיך למינימום את הפשיעה החמורה במגזר היהודי, עד כדי כך שהתחום הפלילי נותר בעיקר בצד של ערביי העיר שחוברה לה יחדיו. "העבריינים במזרח ירושלים מתעסקים בעיקר בפשיעת רחוב במערב העיר, בין היתר משום שהפשיעה החמורה בירושלים כמעט ונעלמה", אומר קצין בכיר לשעבר במשטרת ירושלים אשר נטל חלק פעיל בחיסול הכנופייה הירושלמית. "העבריינים היהודים הנוכחיים, צעירים בדרך כלל, מפחדים מהם כי הם ערבים. חוץ מזה, המספרים שלהם מאוד מטרידים והם גם מתרכזים בכפרים ומחנות פליטים שגם המשטרה נזהרת בכניסה אליהם, אפילו כוחות מג"ב וצה"ל נכנסים לפעילות שם בחששות גדולים. חלק מהחמארות שהזכרת פועלות עד היום בעיר העתיקה, אבל לא כל כך נוגעים בהם, כי התחום הפלילי הוא בסדר עדיפות משני ביותר".

הפשיעה הפלילית אולי מונעת מהתסכול הלאומני והמצוקה החברתית, למרות שמצבם של תושבי מזרחי העיר טוב לאין ערוך מזה של בני עמם בשטחי הרשות הפלסטינית, גם מבחינת הזכויות מול החוק הישראלי וגם מהבחינה הכלכלית. אצל המשטרה הפלסטינית, מספרים, לא מן הנמנע שעבריין אשר עסקיו נושאים רווחים יידרש לשתף בהם את בכירי המשטרה, למשל אם יש לו רכוש גנוב ניתן לו לנהל עם השוטרים משא ומתן על החזרתו תמורת תשלום כפי שטוענים הפלסטינים בתיק נגד דיבו, אבל מנגד הם ידועים באפס סובלנות מול סוחרים בסמים קשים, מה שעשוי להתבטא גם בהוצאות להורג ללא משפט.

תחנת מחוז ש"י. השת"פ משחית

הפשע במזרח העיר מתמקד בתחומים כמו הפצת קוקאין לשטחי הרשות הפלסטינית ומנגד הפצת תוצרי מעבדות הידרו, נייס גאי וחשיש משטחי הרשות לתוך ישראל, ענף מאוד פופולרי. מסלול דומה עושים רכוש גנוב, מכוניות וחלקי חילוף לרכב, ולאחרונה נפוצות גם עבירות הונאה נרחבות ומתוחכמות בתחום של חשבוניות פיקטיביות כאשר בחזית מוצבים אינסוף "קופים" עניים בכל הגילאים שאינם נרתעים ממאסרים.

פשיעת הרחוב המדוברת אינה מיוחסת בדרך כלל לתושבים הוותיקים של העיר העתיקה אשר נחשבים למבוססים יחסית, אלא לעשרות אלפי הצעירים מהכפרים והישובים בעוטף ירושלים, שועפט, ואדי ג'וז, בית חנינא, סילוואן, א-ראם וכדומה, שבהם מתגוררים פלסטינים שהיגרו מהשטחים. אלה גם מעורבים בעבריינות תעבורה כרונית. לפי הערכות של גורמי מקצוע, כ-70 אחוז מהצעירים בעיר נוהגים ללא רשיון, וערביי האזור מציפים את רוב אולמות הדיונים בבית המשפט לתעבורה בירושלים.

במשטרה לא מדברים על משפחות פשע חמושות במונחים הישראלים, עם סכסוכים בומבסטיים וחיסולים, אבל בהחלט מדברים על חמולות גדולות ודומיננטיות אשר מתמחות בתחומי פשיעה מסויימים מזה עשרות שנים, ואינן נכנסות זו לתחומה של זו.

המשפחות הבולטות הן מוגרבי, חיג'אזי, סוב-לאבן, סליימה, אבו סביתאן, אבו אלהאווא, ויש עוד כמה. מעבר לתעשיות הסחר בסמים ווהסעת שב"חים לתוך ישראל, תחומי העיסוק של חלק מהמשפחות יכולים להיכנס לרומנטיקה של הפשע: משפחה אחת מתמחה בסחר בתכשיטים גנובים וקונה מגנבים תכשיטים וחפצי אמנות מכל הבא ליד, משפחת אחרת מפעילה מערך פריצות לבתי מרקחת וסוחרת במוצרים הגנובים בעיקר בשטחי הרשות הפלסטינית. תחום שאינו רומנטי כלל וכלל הוא זה של גניבת מכוניות יוקרה באמצעות מערכות מחשב משוכללות שמפצחות קודים מתוחכמים, והכי מטרידות הן חוליות הפורצים שפושטים על מתחמי מגורים בכל רחבי הארץ וביום אחד מעמיסות שלל מכמה דירות בבת אחת, מה שהופך כל מזרח ירושלמי שנעצר לבדיקה לחשוד פוטנציאלי על פי פקודות המטה הארצי.

ואחרי כל "העושר" הזה כפי שתואר כאן, "לא תמצא אצלהם רהבתנות, לא מכוניות יוקרה, לא רולקסים, לא שומרי ראש, הם משקיעים את כל הכסף בקופה של החמולה שלהם, בעיקר בבנייה לא חוקית", מספר איש מקצוע שמתמחה בעבודה מול עבריינים ממזרח ירושלים.

"משטרת ירושלים שינתה פניה", אומר קצין המשטרה הבכיר לשעבר ממחוז ירושלים. "כמו שלא נותנים לערביי מזרח העיר מספיק שירותי רווחה בריאות וחינוך, כך מקצצים להם גם בשירותי משטרה".

אתה מתאר מצב שאנחנו מאבדים שליטה על הפשע במזרח ירושלים.

"מאבדים? איבדנו שליטה, אנחנו כבר בשלב ספיגת התוצאות, דרוש כאן שינוי תפישה אמיתי ולא סתם עוד כיבוי שריפות. שינוי כזה אולי אפשרי אבל הוא דורש שנים ארוכות והשקעה עצומה של כספים, השר לבטחון פנים הנוכחי כבר לא יצליח לבצע, כי זה הרבה יותר גדול ממנו, זה מחייב גם שינוי תפישה פוליטי, מלמעלה".

הכתבה כפי שפורסמה ב"מעריב סופהשבוע"

תגובת משרד המשפטים: "החקירה במשטרת ישראל נוהלה שלא בהתבסס על הראיות שנאספו ברשות הפלסטינאית, ונחקרו במסגרתה עדים רבים. על בסיס מכלול העדויות, כולל עדויותיהם של מספר אזרחים, התברר כי הנאשם (דיבו, א"ז), אשר טען כי לא היה בזירה כלל, זוהה בזירה גם על ידי מכריו וגם על ידי עוברי אורח ועוד הופלל על ידי עדים רבים כמי שהשתמש בנשק באירוע. 

"עניינם של מעורבים אחרים ובמיוחד יחיא עבד אל קאדר נבחן אף הוא, אך בשל דלות ראיות בהפללה נגדם, בעיקר בשל העדר הפללה על ידי גורמים נטולי אינטרס, לא הוגש נגדם כתב אישום. נבהיר כי מכלול הנסיבות כולל התנהגות שוטרי הרשות הפלסטינית נמצאים בחומר החקירה ונלקחו בחשבון בעת הגשת כתב האישום. עוד יצוין כי בבקשה למעצר לא מפורטות הראיות והן מוצגות במהלך הדיון בשאלת ראיות לכאורה, דיון שטרם התקיים בבית המשפט בשל בקשת ההגנה לדחייתו".