קרמבואים מעוכים

לחצו לכתבה כפי שהופיעה במגזין "סופהשבוע"

 זו היתה שעת בין הערביים של יום שישי, קצת אחרי ארוחת ליל השבת המוגשת על מסטינג כתום בסביבות ארבע אחר הצהריים – שמינית עוף בגריל, אורז מאודה, מרק עוף מכובס, שלוש פרוסות דקות של חלה טרייה, ותפוז. הנער הבודד באגף הנוער נכלא חזרה בתאו לקראת ספירת הערב. הוא נשכב על המיטה, מעכל באיטיות את הארוחה החגיגית ומעשן סיגריה מהחבילה שהכניסו לו הוריו באדיבות חוקרי המשטרה. השוטרים הדרוזים ביומן של בית המעצר ג'למי הידוע לשמצה השמיעו במערכת הכריזה הפנימית שיר נוגה של פריד אל אטרש, "סיפור חיי – סיפור ארוך". הוא בקושי הבין את המילים, הנער, אבל הדמעות זלגו מאליהן.

התיאור הזה, שנלקח מיומנו של אסיר משוחרר, מילדותו אי שם בשנות השבעים, מלמד שדבר לא השתנה מאז. למעט המוזיקה, אולי, והטעם הרע של הציבור הרחב. בבתי הסוהר לנוער מתהווה העתודה, יצחק אברג'ל התחיל שם את הקריירה בגיל 17, כנאשם ברצח ואסיר עולם. לפי החשדות נגד החשודים בדקירתו למוות של נאור אטיאס השבוע, חלקם צפויים לגורל דומה – כתב אישום על רצח בכווונה תחילה.

בני טובים

בשני העשורים האחרונים נרשמה דינמיקה מרשימה בכל הקשור לחקיקה בעבירות נוער וקורבנות עבירה. במקביל יש ניסיונות למקצע את הטיפול בעבריינים הצעירים על ידי שירותי הרווחה וגופי האכיפה, לספק הגנה סבירה לקטינים בחקירות משטרה ומתקני כליאה. עניין לא מובן מאליו כלל וכלל לעומת מה שהיה כאן פעם, כאשר קציני מבחן סיפקו לפושטקים תווי קנייה למשביר לצרכן ואתא לכל היותר, כאשר עבריינים מבוגרים הובלו בפוסטה עם קטינים מבוהלים ונכלאו בחדרים משותפים, עישנו איתם חשיש למתחילים ועשו עוד כמה מעשים נבזים.

במרחב הציבורי ובאקדמיה נוח לחשוב שהימים ההם חלפו ואינם. הנה, הדיסציפלינות שופעות תיאוריות ומחקרים חדשים. אגף הנוער באבו כביר ריק מאדם מרבית ימות השנה, כי שופטים מאפשרים לנערים כל חלופת מעצר אפשרית. קהילות טיפוליות פותחות את שעריהן לקורבנות הפיצוציות, ואפילו כלא אופק לנוער מציע מתקנים חדישים.

ועדיין, חרף הקידמה ואולי בגללה, מיצגי דיגיטל בכל סלון וכף יד חושפים עוד ועוד סיפורים ותמונות של נערים, בני טובים מטושטשי זהות בתוך קפוצ'ונים, כמו קרמבואים מעוכים, אחרי שביצעו את העבירות הכי חמורות בספר החוקים. אונס קבוצתי, דקירות ורצח של נערים בידי נערים הם רק טעימות מהימים האחרונים בלבד. עם חומרת העבירות אפילו הסטטיסטיקה המגונדרת של המשטרה אינה יכולה להתמודד עוד. למה זה קורה?

אחד החשודים מגיע לבית משפט

תרבות המסכים

בארץ הקוטראיי על כל דבר מזמינים משטרה, ובסוף גם מאשימים את המשטרה. דומה כי הרבה יותר קל להתקשר 100 מאשר להסתכל פנימה ולקחת אחריות. אם מתעלמים רגע מאדנותם של אנשי דנינו ויורדים במורד ההייררכיה מגיעים אל מתחם הסמכות ההורית. לפי מדעני החברה, הלא מוערכים כמובן, הסמכות ההורית הגיעה לשפל של כל הזמנים מבלי שקם תחתיה מענה קהילתי אלטרנטיבי לחינוך לסמכות. בשכונות עוני כמו גם באלה של מעמד הביניים, אין מועדונים קהילתיים משמעותיים, אין תנועות חברתיות, רק חברה צרכנית קפיטליסטית חזירית, הישגיות מקודשת ואינדיבידואליזם טהור.

בתרבות המסכים אשר נזקיה בלתי נתפשים ממש, ילדים מזפזפים לערוצים מוטרפים וגולשים לעולמות אפלים. להורים ולמשטרה כבר אין מה לומר, העבריינים הצעירים אינטיליגנטים כל כך. הם אולי מרגישים לנו חכמים ומתוחכמים ובוגרים אבל כל הכישורים הנהדרים האלה עדיין כלואים בגופו ונפשו של ילד בלבד. דומה שהם יותר חכמים ממה שהם יכולים להכיל בפועל, מה שיכול להסביר את ריבוי מצבי הקיצון הקשים בשנים האחרונות.

ילדים אשר שוהים ימים שלמים בחממה הביתית מול טלוויזיה ומחשב יוצאים החוצה כדי להתחבר לקהילה המצומצמת שמעניינת אותם, ובה הם פורקים כל מה שחוו באינספור שעות של תובנות וירטואליות וקיברנטיות. אז מה היה לנו שם? פרומואים לסדרות פשע אלימות בשעות הצהריים כשלבד בבית, ופרסומות סקסיסטיות עם סיגריות ואלכוהול שמתפרצות באמצע תוכניות לילדים. ומעבר לגיל הרך? על פי רוב מדובר בתערובת מסרים אוניברסלית רדודה של דוגמניות ומוזיקת מועדונים מטופשת עם ערסיות ישראלית וולגרית ובוטה. כאשר לצופה הצעיר אין מי שיתווך את המציאות הזאת, הוא מייצר ממנה שכונה משלו, כמו באמריקה, הו אמריקה.

כמובן שהמהפכה החברתית הכלכלית והטכנולוגית הזו מבטאת תהליכים גלובלים שמתרחשים ברוב המדינות המפותחות, אבל בגלל האינטנסיביות והמהירות שלה לאחרונה נוצר מצב שההורים והממסד מגיבים באיחור לפשיעה, מגיבים לאחר שהיא כבר מתרחשת, ומכאן גם התדהמה והדרישה המתלהמת שלצידה – להחמיר בענישה.

טרנד המושפעים

כאשר מזכירים את הרצח המבאס של נאור אטיאס, והיו עוד כמה מקרים כאלה בשנים האחרונות, מדברים על מושפעים שישבו "מתחת לבלוק" וחברו יחד כדי לבצע לכאורה את המעשה הנפשע. מושפעים הוא ביטוי לאחת ההגדרות הכי משמעותיות של עבריינים צעירים על קו התפר שבין העולם הנורמטיבי לבין עולם הפשע. העבריין המושפע הוא בדרך כלל צעיר, ובלתי צפוי מכולם. ילד טוב ילד רע, שמתנהג בניגוד גמור למה שציפו ממנו הוריו ומוריו. בהשראת גיבורי התרבות שלו על המסך ובשכונה הוא מתלהם, מטנף, גונב, פורץ, שודד, מעשן, שותה, מכה, דוקר, יורה. ילד, כן?

תמצאו אותם בקרב נערי השוק והשכונות, סמוך לתיכונים וחטיבות הביניים. מעשנים ברחובות ובחצרות, במרתפים, דירות שכורות. בדרך כלל הם ערסים ישראלים, שזה לא הרבה יותר גרוע מערסים צרפתים, או גיזרס בריטים, או היספאנים בניו יורק ומיאמי. כולם פורקי עול מופרעים, קולניים. דווקא אצלנו הם אנושיים משהו, לכל הפחות הם מדברים עברית ואפשר להבין אותם. לא שמישהו מנסה.

לכל שכונה יש את ספסל הסוטול שלה בלילות הקיץ, ואת הבלוק התורן מתחת לעמודים בחורף. קססות של חשיש משובח וגראס במחתרת, עראק, וודקה, שירה בציבור ממיטב הרפרטואר של זהר ואיציק קלה, מתחילים עם כל נערה, מתחכחים בכל זר. זוממים דירות לפריצה, חנויות ללא אזעקה. ככה נראה העולם האפל של המושפעים בשכונה מאז ומתמיד.

"אבל היום נהיה טרנד", זועק לי באוזן אסיר שהתבקש להסביר לי בטלפון מה בעצם קורה אצלנו עכשיו. "פעם היו מלא זאבים, מופרעים, משוגעים, היום נהיה טרנד להיות חלק מארגון, מכנופייה, להיות מתוייג, משוייך. תמיד זה היה, אבל עכשיו הם נהיו פונדמנטליסטים, נהיה להם טרנד חדש, להיות עבריין כמותג. הם ילדים גנובים הייתי אומר, מזכירים את הכנופיות של ההיספאנים, בניו יורק, לוס אנג'לס, מיאמי, כל הזמן זזים ביחד, ג'ינסים רחבים וקפוצ'ונים, אף פעם לא לבד".

העבריין הישראלי הממוצע עדיין מתקשה לאמץ את כל פריטי האופנה הביזארים, הוא עדיין תקוע עם ג'ינס צמוד טישרט ממותג ונעלי ספורט מטוקטקות, אבל בבתי משפט לנוער רואים יותר ויותר דמויות בסגנון הראפ והקרמבואים המעוכים, הפושעים של מחר. ראיתם אותם השבוע. חברי האסיר סירב לנקוב בשמות, אבל קחו למשל את 16 הצעירים שנרצחו במלחמת הצ'יינג'ים במשולש הערים חולון, בת ים וראשון לציון, ואת חבריהם השורדים אשר מרצים עונשי מאסר או סתם ממשיכים להרעיל בשכונה, הם מבטאים את השכבה הבוגרת של המושפעים ממעמד הביניים אשר בחרו בפשיעה כדרך חיים, או דרך למות בה.

זירת הרצח. ליל שבת בפתח תקווה

לא הכל פלילי

"אתה מקבל קריאה להגיע לתיק פשע חמור במחלק הנוער", מנסה להמחיש את המפגש הראשוני עו"ד אלעד רט, "ואז אתה מגלה מול עיניך ילד, ילד, פשוט ילד, שלא מבין מה היה איתו, איך ברגע הוא סיבך לעצמו את החיים כדי להגן על איזה כבוד, בגיל הזה הכבוד הוא הכל מבחינתם, הם מוכנים להרוג בשבילו. אבל אז גם מגיע שלב הענישה, שהרי חייבים להעניש כאשר יש גופה, והמשמעות קשה לא פחות, כי נער שמרצה את כל שנות נעוריו בכלא, בתקופה שבה מתעצבת האישיות, צומח להיות עבריין ולא שום דבר אחר. מצד שני, לא להעניש? חוסר אונים".

והנה חזרנו למשטרה, שם מתחיל התהליך. מחלקת הנוער בחטיבת החקירות שבמטה הארצי היא הממונה המקצועית אשר ממיינת, מכשירה, מלווה ומתווה את מדיניות המשטרה לטיפול בפשיעת נוער. מהבחינה הפיקודית מחלקי הנוער האזוריים כפופים למפקדי המחוזות. כאשר מספרים לנו במשטרה על כך שסגל חוקרי הנוער נבחר בקפידה, בכפוף לקריטריונים מקצועיים ומנטליים מובהקים, זה עושה רושם לא רע. מנגד, קצת קשה להבין כיצד שובץ במחלק הנוער של תחנת זבולון השוטר הוולגרי מאיר קנדרו, זה אותו ערס מצוי שאיים וקילל ותקף כתב של "כלבוטק" לעיני המצלמה. או, כיצד תקפו נערים בפוסטה של מחלק הנוער את הילדים החשודים באונס הקבוצתי מהחודש שעבר. וגם, כיצד הנער בן ה-16 אשר חשוד ברצח נאור אטיאס, התקשר מתא המעצר להורים של שותפיו לעבירה ושאל לשלומם? זוהי רשלנות לשמה ביממה הראשונה של חקירת רצח. הכי קל להפיל את התיק על שב"ס.

כך או כך, במשטרה פועלים על פי שתי דיסציפלינות אכיפה: נחישות אכיפתית במקרים של עבירות חמורות ועבריינים חוזרים, והתניה אכיפתית (ללא הרשעה) בעבירות פחות חמורות – ונדליזם, גניבות קטנות, הסתבכויות ראשונות. כחלק מההתניה האכיפתית מפעילה המשטרה כמה פרויקטים משותפים עם משרד הרווחה והרשויות המקומיות, במטרה להוציא נוער בסיכון מכניסה למעגל הפשיעה. האם הם מצליחים?

במשטרה טוענים שהנתונים הסטטיסטיים שלהם מצביעים על מגמה קבועה של ירידה בנתוני הפשיעה, ובכלל זה עבירות נוער. אם כך, איך מצטיירת בציבור הרחב התחושה הקשה של התגברות הפשיעה, ובמיוחד חומרת האירועים? "כאשר יש צבר אירועים פליליים יש בתקשורת ובציבור תחושה של עלייה", אומר קצין בכיר ומבהיר שלמעשה, בכל הקשור לעבירות קטינים לא כל האירועים פליליים.

למשל, בהיעדר סמכות הורית, האם המשטרה צריכה להיכנס לוואקום ההורי בכל הקשור להתנהלות לא ראויה באינטרנט או צריכת אלכוהול?
אגב, החוק אינו אוסר על בני נוער לשתות אלכוהול, אבל בגלל שהוא מוגדר כמחולל פשיעה קידמה המשטרה כמה חוקים שמגבילים רכישה של אלכוהול ושתייה בחוץ בשעות הערב (עד 23:00). לפי נתוני המשטרה, בשנת 2012 הם ביצעו 40 אלף פעילויות יזומות לניטור מכירה של אלכוהול לקטינים, עוד לפני כניסת החוק לתוקף בקיץ האחרון. ב-11 אלף אירועים הם השמידו אלכוהול מצעירים שלגמו בחוץ, "למעלה מ-100 אלף בקבוקים נשפכו בשנת 2013", אומר הקצין הבכיר, "כל בקבוק כזה יתכן ומנע אירועים אלימים, אבל אחד שחמק ושתה יכול לטרפד הכל כמו הנער שרצח בשבוע שעבר".

לבד

כל עבריין מנדטורי יספר לכם שבימי נעוריו הלכו כל הנערים המושפעים שנפלטו ממסגרות החינוך למרכזי יום כמו מפתן, קלט, שבהם ניסו מדריכים מסורים אך מבולבלים ולא מקצועיים להעסיק אותם בכל מיני פעילויות אינפנטיליות, ואילו הם היו עסוקים בתכנון הפריצה הבאה או בעישון חשיש מצוואר בקבוק בחצר האחורית של המרכז. השנים שחלפו הביאו תחתם לקהילה את המתנ"סים ואת יחידות הרווחה העירוניות. המתנ"סים מתעלמים במוצהר מנוער עבריין, ואילו הייאוש המקדם את הפושטק הצעיר ביחידות הרווחה הדחוסות והדחויות בשכר של 25 שקל לשעה לעובד סוציאלי, מלמד אותו את מה שהם היו רוצים לומר לו שם: אם אתה רוצה לעשות משהו עם עצמך, אתה חייב לעשות את זה לבד. מכאן הדרך חזרה לחברים מהכנופייה קצרה מאי פעם.