עונשי מאסר חמורים למורשעים שהודו בירי על בני שלמה

שבע שנים למותג. אסף לביא	12 שנה לצעיר שבחבורה. מורדי דיין

קיץ 2013, שני ביולי: מספר יריות נורו לעבר רכב מסוג סקודה שנסע על כביש 35 והגיע לצומת גבעתי, המובילה ממושבי הנגב לקריית גת ואשקלון. ברכב ישבו העבריין בני שלמה ממושב חלץ ושני מאבטחים שליוו אותו לכל מקום מאז הסתבך בעימות דמים עם האחים לביא מהעיר רחובות, ועם חבריו לשעבר בארגון הפשע של שלום דומרני, שאף הם הפכו ליריביו המרים. שלמה, שנפצע קל מהירי, הצליח לחמוק בנסיעה מהירה והגיע עד אשקלון, שם נעצר הרכב והוא פונה לבית חולים ברזילי.

קיץ 2014, 15 ביולי: שלושה שופטים מבית משפט המחוזי בבאר שבע גזרו עונשי מאסר חמורים של 12 עד שבע שנים בפועל על ארבעת הנאשמים שנטלו חלק בהתארגנות ובמעשה: מרדכי דיין, נסים כהן, מיכאל שמעון ואסף לביא. הארבעה הודו במסגרת הסדר טיעון בכתב אישום מתוקן אשר מייחס להם חבלה בכוונה מחמירה ועבירות של נשיאה ושימוש בנשק, או במילים אחרות: ירי בניסיון לחסל את שלמה.

לפי כתב האישום המקורי, הנאשמים החליטו לפגוע בשלמה ולשם כך הצטיידו בכיסויי פנים, בכפפות וברובה 4M קצר ותחמושת תואמת, אותם הטמינו בבור שחפרו במטע זיתים, כ-200 מטרים צפונית לצומת גבעתי. ב-1 ביולי אשתקד הגיעו הארבעה למלון באשדוד כדי להיערך לביצוע התוכנית, למחרת ב-07:45 יצאו מהמלון ושעתיים לאחר מכן שלושה מהם כבר ארבו לשלמה סמוך לצומת גבעתי.

דיין, בחור צעיר בן 22, לשעבר לוחם בצה"ל ונעדר עבר פלילי, המתין במטע הזיתים שמצפון לצומת כשהוא רעול פנים, עוטה כפפות ובידו הרובה אותו הוא שלף מהמחבוא. 50 מטרים משם המתין שמעון, גם הוא רעול פנים, עוטה כפפות ורוכב על קטנוע גנוב. כהן המתין 200 מטרים משם ברכב מאזדה.

שלמה והמאבטחים הגיעו בנסיעה אל הצומת בסקודה וכאשר הרמזור התחלף לירוק והרכב שלפניהם פנה שמאלה, התכוון גם הנהג שלמה לפנות שמאלה לכיוון אשקלון, אבל אז הגיח דיין מהמסתור וירה לפחות 25 כדורים לעבר הרכב. היריות פגעו בחלק הקדמי ימני של הרכב והשמשה הקדמית נופצה, שלמה הפצוע התעשת במהירות, הוא השתלט על הרכב ונמלט משם במהירות, מותיר מאחור רכב נוסף ונהגת המומה – אשתו של גלעד שרון המתגוררת בחוות השקמים הסמוכה.

לאחר הירי נמלט דיין מהצומת בריצה צפונה ועלה על הקטנוע שעליו המתין שמעון. הם נסעו במהירות בשטח והגיעו למאזדה בה המתין כהן ויחד הם נמלטו מהמקום. לרוע מזלם בעת הירי עברו באזור שוטרים מיחידת הפרשים של המשטרה שהבחינו באירוע הירי ובהימלטות של דיין ושמעון על האופנוע. השוטרים פתחו במרדף אחרי המאזדה שהצליחה להיעלם במושב שדה עוזיהו, אבל שם נאלצו המתנקשים לנטוש את הרכב ונמלטו רגלית למושב סמוך. סמוך לשעה 11:00 הגיע למקום אדם שזהותו אינה ידועה עד היום ואסף אותם משם למלון בטבריה.

לפי כתב האישום, הם שוחחו עם קרוביהם באשקלון ואשדוד בניסיון לברר אם המשטרה מחפשת אחריהם, ובמקביל נפטרו מהטלפונים הסלולרים כדי למנוע את איתורם. אחרי שלושה ימים בטבריה החבורה חשדה שהמשטרה עלתה על עקבותיהם וב-4 ביולי הם עזבו את המלון ונסעו לקבר רבי שמעון בר יוחאי במירון, מה שלא מנע מהמידע המודיעיני להוביל את הבלשים של ימ"ר לכיש בפיקודו של סנ"צ שמעון פורטל (היום מפקד משטרת אשקלון), ישירות אליהם בפתחו של הקבר הקדוש דווקא.

המכונית של בני שלמה הגיעה עד אשקלון לאחר הירי

ראיות ונסיבות

המעצר של הארבעה באירוע הזה חשף לציבור הרחב את מלחמת העולם שמתנהלת בין האחים בני ושלמה שלמה לבין הקואליציה של ארגון הפשע דומרני והאחים לביא מרחובות. דומרני איבד כמה מאחזים כלכליים בעיקר מתחום המכרזים ועבודות התשתית, האחים לביא שכלו אחיין צעיר חף מפשע וכמה מאנשיהם נפצעו קשה בזמן שהם עצמם ניצלו מכמה ניסיונות חיסול.

במהלך החקירה הסתבך הנאשם המרכזי מורדי דיין באמירות מפלילות עם מדובב. פרקליטות מחוז הדרום הפרידה את כתב האישום שלו מהאחרים, ומשפטו התנהל בפני הרכב שופטים בראשות השופטת יפה-רויטל כץ. את דיין ייצגה עו"ד חן בן חיים, פרקליטה אשר שימשה בעבר תובעת משטרתית בדרום.

במקביל, שלושת הנאשמים האחרים עמדו למשפט בפני הרכב השופטים ברוך אזולאי (אב"ד), נתן זלוצ'ובר ויעל פז-לוי. הם יוצגו על ידי עורכות הדין דורין מנו וליה פלוס, ועורכי הדין אורי ארבל וזהר ארבל.

הראיות בשני המשפטים היו חזקות, והנסיבות אף חמורות מכך: חוליית מחסלים שנערכת מראש, מסתתרת בשיחים, צלף מהצבא יורה על עבריין לאור היום, ואקלים ציבורי תקשורתי סוער שהגיע לשיאו ארבעה חודשים לאחר מכן עם גל חיסולים שתקף אז את אשקלון ורחובות.

עורכי הדין התקשו להתמודד עם עוצמת הראיות וחתרו לעסקת טיעון, חלקם רק מיהרו מדי, ככל הנראה בהשראת חלק מהנאשמים אשר האמינו כי חלקם באירוע הוא מינורי יותר. בישיבות הגישור טרם שלב ההוכחות הסכימה התביעה להפחית את חומרת האישומים מנסיון רצח לגרימת חבלה חמורה, ולהותיר את קציבת העונש לשיקול דעתו של בית המשפט, בתנאי שהנאשמים יודו בחלקם באירוע הכולל.

על הרקע הזה קמו מחלוקות בין הנאשמים והסנגורים, ומירב הלחץ הוטל על מורדי דיין, היורה נעדר העבר הפלילי וחסר הניסיון בעולם הפשע. דיין והסנגורית שלו האמינו שאם יודו באשמה העונש ינוע בין חמש עד שבע שנים, אולי קצת יותר. אסף לביא והסנגור שלו, עו"ד זהר ארבל, האמינו כי במקרה שלו העונש יהיה נמוך בהרבה, שכן הוא הואשם רק בכך שידע על ההתארגנות ונטל חלק בשהות המוקדמת במלון טרם הירי וברכישת "חם צוואר" להסוואת היורה. בסופו של דבר, השיקול של לביא היה שאם הוא יודה בתיק לפי המתווה שהוצע, זה ימנע את ההרשעה של האחרים בניסיון רצח עם ענישה חמורה יותר. 

לפני שלושה חודשים הכריעו הנאשמים והסנגורים: הודאה בסעיפי האשמה החדשים, איחוד המשפטים לתיק אחד וציפייה לרחמי השופטים בהרכב של השופט אזולאי.

שופט. ברוך אזולאי	סנ"צ שמעון פורטל

 שירות קרבי

התובעת בתיק, עו"ד עינת בלנרו מפרקליטות מחוז דרום, הדגישה בשלב הטיעונים לעונש כי החבורה תכננה בקפידה את ביצוע העבירות וחילקה את התפקידים בין חבריה. "האירוע היה עלול להסתיים בצורה חמורה יותר", טענה התובעת והוסיפה כי הנאשמים פגעו בביטחון הציבור מבלי להביא בחשבון פגיעה אפשרית בעוברים ושבים שנקלעו לאירוע "פיגוע פלילי".

לבית המשפט הוגשו תסקירי מבחן בעניינם של כהן ודיין הצעירים. כהן (24) הוצג בתסקיר כמי שגדל במשפחה קשת יום בצל אב מכור לסמים שהיה עבריין וריצה מאסרים ממושכים. יחד עם זאת צוין כי הוא אינו לוקח אחריות על מעשיו.

לגבי דיין צוין בתסקיר, כי היה לוחם שהשלים במהלך שירותו הצבאי 12 שנות לימוד. כאשר השתחרר התקשה למצוא עצמו מחוץ למסגרת. הוא עצמו הביע חרטה, בושה, אכזבה וכעס על עצמו בעקבות הפרשה, וסיפר כי חבריו ביקשו ממנו לסייע בפגיעה בשלמה, על מנת "לסגור חובות של כבוד". לטענתו הוא הרגיש חייב להם, מכיון שעזרו לו בטיפול בהוריו בעת שירותו הצבאי. דיין אמר כי הוא מצטער ומקווה להזדמנות לדרך חדשה.

הסנגורית בן חיים הגישה מכתב של מפקדו בצה"ל ושלושה מפקדים אחרים העידו בבית המשפט על כך שהיה חייל טוב אשר התנדב לסייע כל אימת שנדרש. הם סיפרו כי הופתעו לשמוע שהיה מעורב בפרשה כזו, וכי בשיחות איתם מהכלא הוא הביע בושה על מעשיו. הם סיכמו את דבריהם בכך שלדעתם הוא לא יהיה מעורב עוד בפלילים. עו"ד בן חיים חזרה והדגישה כי לדיין אין עבר פלילי וכי הוא תרם למדינה למרות מצב סוציו אקונומי נמוך.

עו"ד זוהר ארבל ציין, כי מרשו אסף לביא שירת בצנחנים וכי הוא בעל משפחה שתורם לקהילה. כמו כן הוסיף, כי חלקו בפרשה הוא הקטן ביותר.

הסנגורים של כהן, עורכי הדין ליאה פלוס ואורי ארבל, טענו כי הסדר הטיעון התקבל על רקע קשיים ראייתיים וציינו כי מרשם לא היה מעורב בלב הפרשה – הירי לעבר הרכב בו נהג בנימין. כהן עצמו ביקש מבית המשפט להתחשב ולאפשר לו לפתוח דף חדש בחייו.
עו"ד דורין טענה בענינו של שמעון כי יש לקבוע מתחם עונש לאירוע כולו, ולכל נאשם בנפרד לפי מידת חלקו בפרשה. היא הוסיפה כי אין מדובר בניסיון רצח או רצח וטענה גם כי חלקו של מרשה נמוך משמעותית מחלקו של דיין בפרשה. שמעון עצמו הביע צער על המקרה.

סרגל חדש

אם לנאשמים וסניגוריהם היתה תקווה להימלט מעונש חמור בזכות ההודאה והחיסכון בזמנו היקר של בית המשפט, באו השופטים וטרפו את הקלפים, במיוחד על רקע האקלים הציבורי אשר עוין את מלחמות ארגוני הפשיעה. "מדובר בעבירה חמורה מאוד, בעיקר בשל נסיבות ביצועה", הבהירו השופטים טרם הנחתת הפצצה שלהם. "הנאשמים נהגו כעבריינים מאורגנים ותכננו בקפידה את ביצוע העבירה, כאשר לכל אחד מהם חלק יחסי בביצוע… החומרה המיוחדת של העבירות טמונה בפוטנציאל הנזק שהיה צפוי להיגרם כתוצאה מביצוע העבירה, ולא רק לנזק שנגרם בפועל במהלך הביצוע".

גזרי הדין החמורים היכו בהלם את הנאשמים וקרוביהם, ויש בהם כדי לסמל סרגל חדש בעבירות אמל"ח בנסיבות של ארגוני פשיעה.

היורה דיין, הצעיר שבחבורה, נידון ל-12 שנות מאסר בפועל ו-18 חודשי מאסר על תנאי.

כהן ושמעון, השותפים להתארגנות ולהימלטות, נידונו לתשע שנות מאסר ו-18 חודשים על תנאי.

אסף לביא, האחיין של האחים לביא מרחובות, שאביו נפצע קשה ואיבד את מאור עיניו בניסיון חיסול לפני מספר שנים ברחובות, נידון לשבע שנות מאסר ו-18 חודשי מאסר על תנאי, למרות שלא נכח כלל באירוע הירי וככל הנראה על רקע היחוס המשפחתי המודיעיני שלו.

כל אחד מארבעת הנאשמים חויב לפצות את שלמה ושני מאבטחיו ב-7,000 שקלים כל אחד.