כרוניקה של פיגוע פלילי ידוע מראש

הכתבה שפירסמתי במגזין "סופהשבוע". לחצו להגדלה

מותו של פליקס אבוטבול מירי מתנקש ברחבת הכניסה לקזינו רויאל שלו בפראג היכה בתדהמה את העיר נתניה בחודש אוגוסט 2002. פליקס כונה "הסנדק" על שום היותו ראש ארגון הפשע הראשון בישראל, אבל גם בזכות גינוני הנימוסין ומיתוס המוסד שדבק בו, החליפות האופנתיות והמרצדסים המבהיקות. נתניה כולה – פוליטיקאים, שוטרים, אנשי עסקים ואלפי המהמרים הכפייתיים כמובן – כרעה ברך לפני ראש משפחת הפשע אשר הכניסה לתודעה את תרבות החיסולים בנשק חם. האגדה מספרת, שחנויות ובתי קפה בכיכר העצמאות ורחבי העיר ויתרו על פוליסות ביטוח לטובת תשלום דמי שמירה לפליקס ואנשיו – בתמורה הם יכלו להשאיר בראש שקט את החנות פתוחה בסייאסטות הצהרים, לספור כסף בגלוי ולהשאיר בחוץ שולחנות וכיסאות בלילות.

האגדה הזאת עמדה במבחן המציאות ביום בו הובא פליקס למנוחות. רוב מוחלט של החנויות באזור המערבי של רחוב הרצל בואך כיכר העצמאות סגרו את עסקיהם בשעות הצהריים לאות אבל, לא מפחד, הם אהבו והעריצו את אבוטבול האב. אלפי אנשים מילאו עד אפס מקום את הכיכר רחבת הידיים, ביניהם מעגלים מעגלים של עבריינים בכירים מוקפים במאבטחים חמושים (אז היה מותר למאבטחים לשאת נשק). שערי הביטחון של הכיכר נפתחו במיוחד לצורך כניסת רכב החברה קדישא עד מתחת לפאב רויאל של המנוח הצמוד לבית אמו, שם נערכה האשכבה. האלונקה נישאה על ידי 10 גברים שעשו איתה סיבוב פרידה סביב הכיכר הומת האדם. ביום הזה נתניה נראתה לי כמו סצינה בסרט מאפיה מהעיר פלרמו באי השכן סיציליה.

יצחק אברג'ל	זאב רוזנשטיין	חננייה אוחנה	פליקס אבוטבול

הרצח של פליקס אבוטבול מהווה את קו השבר של משפחות הפשע הראשונות. לא רק שהוא לא עבר בשתיקה, הוא גם תפש את משטרת ישראל עם המכנסיים למטה. הכסף הגדול של משפחות הפשע אשר צצו כמו פטריות אחרי הגשם שיתק אז את המשטרה. מצד אחד הביטו שם בעיניים כלות כיצד המשפחות מתחמשות ומתגנדרות, במאבטחים וחיילים, נשים יפות ומכוניות יוקרה, מיזמי הימורים וסמים הזרימו למשפחות עשרות מיליוני שקלים והכניסו את ראשיהן לחוג הסילון בטרקלינים של מזרח אירופה וישראל. מצד שני, כמה שוטרים וקצינים בתפקידי מפתח התפתו לכסף הגדול והחלו לשתף פעולה – דיווחו לעבריינים על פשיטות משטרה לבתי קזינו לא חוקיים, סידרו להם חופשות ותנאים קוסמים בכלא.

בדיוק בגלל האנמיה והריקבון, החיסול של פליקס נמשך בסדרת חיסולים של בכירי הקואליציה שלו דווקא. יורשיו אמנם ניסו להחזיר מלחמה, אבל היא היתה רפה ולא הניבה להם תוצאות. בזה אחר זה חוסלו מקורביו של פליקס, חנניה אוחנה, מיכה אסלן הירושלמי. בשטח נותרו רק שני בניו אסי ופרנסואה, שגם הם נרדפו, וזאביק רוזנשטיין אשר ניצל בעור שיניו מאינספור ניסיונות חיסול. כולם יודעים שהפיגוע הפלילי ממנו ניצל רוזנשטיין ברחוב יהודה הלוי נתן למשטרה את האות שחייבים להתעורר לפני שיהיה מאוחר, לפני שעוד אזרחים חפים מפשע ייהרגו כתוצאה ממלחמות משפחות הפשע.

הצעד הראשון היה גיוס הדוד סם לטובת המלחמות של משטרת ישראל. עשרות קצינים ובלשים נשלחו לאירופה וארצות הברית כדי לעדכן את האינטרפול והרשות האמריקאית למלחמה בסמים (DEA) בדמויות המרכזיות של העבריינים הישראלים אשר מניעים את תעשיית האקסטזי הבינלאומית – זאב רוזנשטיין ויצחק אברג'ל. בזמן שבלשים של ימ"ר תל אביב ויאחב"ל ליוו חקירות בינלאומיות בשלוש יבשות על ציר בלגיה, גרמניה, צרפת וספרד; ניו יורק מיאמי ולוס אנג'לס; תאילנד סין ויפן; המשיכו שני ראשי הסינדיקטים להתהולל במועדונים של גוש דן, לככב במדורי הרכילות והפלילים, אבל גם להתקוטט ולהתפוצץ ללא הפסקה.

רוזנשטיין ניצל מכמה ניסיונות חיסול אבל נפל ראשון במלכודת הדבש הישראלית אמריקאית, שעלתה לו ב-10 שנות מאסר (ועוד חמש שנים בתיק אחר). ההסגרה של רוזנשטיין היתה רק חצי המלאכה. החצי השני התמקד ביצחק אברג'ל, שאימפריית האקסטזי שלו הפכה לגדולה בעולם בימים בהם מסיבות אסיד היו טרנד עולמי תלוי אקסטזי – צאו וחשבו את כמויות הביקוש וההיצע.

המשימה הוטלה על יאחב"ל, שמצד אחד נאבקה במלחמות ארגון אברג'ל נגד האבוטבולים, האלפרונים ובהמשך גם בן הברית מאשקלון, שלום דומרני, ומצד שני הלעיטה את האמריקאים באינפורמציה על מערך השינוע הבינלאומי של האימפרייה הישראלית. באחת התצפיות הסמויות על איש הכספים של ארגון אברג'ל, יוסי קסטרו, שנפש עם חברים בחוף טובאגו בבת ים, הפתיע רוכב אופנוע את הבלשים והעבריינים גם יחד כאשר שלף נשק וירה לכיוונו של אחד מיושבי החבורה, רמי עמירא. במקום לחסל את היעד המקורי, כדור טועה מאקדחו של היורה רונן בן עדי פגע בעובדת סוציאלית תמימה ויפה בשם מרגריטה לאוטין והרג אותה לעיני ילדיה ובעלה.

המניע להקמת להב 433. רצח מרגריטה לאוטין

רצח מרגריטה לאוטין הפך לטראומה לאומית. שבועיים אחרי הרצח השלים סניף ה-DEA בלוס אנג'לס את החקירה נגד אברג'ל בהסתמך על עד מדינה ישראלי שסיפקה להם יאחב"ל. האברג'לים נכלאו והוסגרו אבל באווירת הכאוס הפלילי שהשתלטה אז על ישראל מצד עבריינים מסוכנים ופוליטיקאים מושחתים, זה לא הספיק.

בסוף 2008, מפכ"ל המשטרה דאז, דודי כהן, הורה על הקמת האף.בי.איי הישראלי – יחידת להב 433, שהורכבה מארבע יחידות חקירה ארציות המובחרות ביותר (יאח"ה, יאחב"ל, יאל"כ ואתג"ר). יחידת העל החדשה, שהוקצו לה מיטב המוחות ומשאבים בהיקף של מחוז שלם, מותגה כיחידת עילית אשר נועדה לתת תשובה מקצועית הוליסטית לפשיעה החמורה והשחיתות בשילוב כוחות הדוק עם מערכי אכיפה כמו רשות המסים והפרקליטות.

מייסד היחידה, ניצב יואב סגלוביץ, פיקד עד אז על יאל"כ והוביל את החקירות של קצב, הירשזון ואולמרט. למרבה האבסורד, רגע לפני הקמת להב 433 רוב ארגוני הפשע הגדולים נעלמו או שנפח הפעילות שלהם הצטמצם באופן דרמטי, בין היתר בזכות החוק למאבק בארגוני פשיעה שהחל לקבל ביטוי בבתי המשפט והפעילות של יחידות העילית אשר זינבו במשפחות בשטח כאשר החידוש הגדול היה פתיחת המצוד המקצועי אחרי הכסף בשיתוף רשות המסים.

האבוטבולים מנתניה התרסקו, זמנית. האחים אוחנה מכפר סבא נשפטו לעשרות שנות מאסר ויצאו מהמשחק. האלפרונים מגבעת שמואל מתקשים להתאושש מהחיסול של מנהיג המשפחה, יעקב אלפרון, אחד מעשרות חיסולים בשנים האחרונות שלא פוענחו. בשטח פועלים בעצימות נמוכה יחסית ארגוני הפשע של דומרני, שירזי, מוסלי, מולנר, רוחן, מיכאל מור, אשר מחלקים בינהם בהסכמה את שוק ההימורים, ההלוואות, גביית דמי חסות וחשבוניות פיקטיביות. לצידם פועלות משפחות פשע מובילות מהמגזר הערבי, ג'רושי, כראג'ה, חרירי, חאמד, עבדל קאדר ואבו מוך, ובנתיב עצמאי משלהם חולשים על נתיבי הסחר בסמים שבטים מהפזורה הבדואית בנגב.

המבנה הזה שומר בשנים האחרונות על יציבות יחסית ומתנהל בפרופיל נמוך, ללא מלחמות של ממש או מעצרים משמעותיים בצמרת, מה שמשרת את ראשי הארגונים והמשפחות, שחלקם מרצים מאסרים ממושכים בארץ ובחו"ל. במקביל, לאור הפעילות הכלכלית של המשטרה ורשות המסים החלה להסתמן נהירה של ראשי ארגונים ובכיריהם עם הכסף הגדול אל מחוץ לגבולות ישראל – רומניה, סרביה, ספרד, מרוקו, סין, דרום אפריקה ודרום אמריקה, הם היעדים המועדפים עליהם כיום.

עבריינים ישראלים מדברים בגלוי על המיאוס שלהם מפני הפעילות האגרסיבית של משטרת ישראל. הם גם חשים היטב את העוינות בתקשורת ובבתי המשפט, אבל מה שהכי מרתיע אותם זוהי מדיניות החילוטים שמאיימת להפקיע מהם כסף ונכסים שנרכשו תוך לקיחת סיכונים ומלחמות עקובות מדם.

תקיפה כלכלית. המינהל קיצץ חלק משטח ביתו של דומרני

הגלות והמאסרים של ראשי הארגונים והמשפחות יצרה בישראל סוג של ואקום. תחילה התפתחו בתוך הוואקום הזה מאבקי אגו מיותרים בין מי שמזוהים עם יצחק אברג'ל בראשון לציון ובת ים, לבין שי מוסלי חסר הניסיון שסיבך את אחיו הטייקונים במלחמה מיותרת על פרוטות ממש. הרקע למלחמת הצ'יינג'ים הוא "צייד מוחות" – גיוס צעירים שהיו בעלי הון וגובי חובות בארגון אברג'ל המתפורר לעבוד עם מוסלי הצעיר. המחיר היה כבד – לפחות 16 צעירים שעבדו פעם עם ארגון אברג'ל רצחו זה את זה במשך שנה אחת (2012). גם כאן לא נרשמה הצלחה גדולה למשטרה בפיענוח, למעט שני כתבי אישום שספק רב מרחף עליהם בבית המשפט. מנגד, שי מוסלי עזב את הארץ לרומניה ומשם לדרום אפריקה בהוראת בני משפחתו, עד יעבור זעם.

אז ארגוני הפשע הקלאסים אולי נרגעו או התפוגגו, וגם מלחמת הצ'יינג'ים שכחה בשנה האחרונה, אבל ברחבי הארץ החלו לצוץ חבורות של עבריינים מדרג הביניים ומטה, שבהיעדר מנהיגות מחייבת החלו לפגוע אחד בשני באמצעות אקדחים, רובים ומטעני חבלה מאולתרים. בערים הגדולות ובפריפריות התפתחה תעשייה שלמה של גנבי אמצעי לחימה, יצרנים ומשווקים, ומה שהכי מסוכן צרכני אמל"ח שמפעילים אותו בשל מחלוקות על עניינים של מה בכך, בעיקר בתחום המאבק על טריטוריות פריטת הצ'קים וגביית החובות. התעשייה הזו התפתחה בהשראת ארגוני הפשע הגדולים, שרוכשים אמל"ח ומעסיקים פרילנסרים ללא אחריות שילוחית, מה שמלמד על קיומה של שדרת מחסלים שכירים חסרי זהות וסנטימנטים איתם הגענו כעת אל פתחו של כאוס חדש ואימתני.

לוואקום הבינארגוני כמו גם לכאוס המתפתח יש השלכה מיידית על להב 433, שלמעשה נותרה מחוסרת עבודה בכל הקשור לארגונים הגדולים (גם הפוליטיקאים נרתעים ויש פחות פרשות גדולות ביאח"ה), ומבחינה אוביקטיבית היא לא בנויה לנטר עבריינים "קטנים" שמוכרים יותר לימ"רים ולמחלקי הנוער בתחנות הערים. כך נוצר מצב שמרבית תיקי הפשיעה החמורה בשנתיים האחרונות נחקרים על ידי היחידות המרכזיות במחוז תל אביב ומרכז, ולא על ידי יאחב"ל ויאל"כ. חילופי המפקדים ביחידות המרכיבות את להב 433 אמורים להפיח רוח חדשה ביחידות העילית, שמסיבות אוביקטיביות קיבלו בשנתיים האחרונות גוון אפרפר חרף תורות הלחימה המתוחכמות והמצוינות האישית.

מפקד להב היוצא, ניצב מני יצחקי, שמונה לראש אגף החקירות והמודיעין נותן רוח גבית לאף.בי.איי הישראלי, ובהקשר של אמצעי הלחימה הוא יזם יחד עם המפכ"ל דנינו הקמה של יחידה מיוחדת בתוך להב 433, למאבק באמצעי לחימה. יחידת המטענים החדשה, בפיקודו של קצין יאחב"ל המוערך, רפ"ק אבי גור, גייסה כוח אדם מיומן מתחומי החקירות, המודיעין ומערכי החבלה במשטרה וצה"ל. היחידה כבר עוסקת באיסוף כל פריט מידע מכל תיק אמל"ח בכל יחידות המשטרה כדי לאפיין אותו, לומדת על מקורות גיוס אמל"ח בעולם התחתון, שיטות הפעלה ועוד.

פיצוץ הרכב בשבוע שעבר נבע מסכסוך פנימי בין אנשים מאשקלון ורחובות המזוהים עם דומרני. הסכסוך הזה מטופל על ידי ימ"ר לכיש, שם פיענחו ניסיון רצח אחד בגזרה (2 ביולי, צומת גבעתי), שלפי כל הסימנים הוא המניע להטמנת מטען החבלה ברכב של אבי ביטון ב-24 לאוקטובר. ה"התנפלות" של יאל"כ על תיק החקירה ביום הטראומטי הזה הניבה בינתיים "פיצוחון" סלולרי נחמד ופארסה תקשורתית עם מעצר ששת החשודים בפרשת צילומי הוידאו. כתבי האישום שהוגשו השבוע נגד שלושה מהם מגוחכים, גם אם הם מסמלים את הנחישות ביאל"כ להציג לארגונים על כל פיפס. בפועל, המידע המודיעיני המדויק על הסכסוך והנפשות הפועלות מצוי בחדרי המודיעין של מפקד הימ"ר, סנ"צ שמעון פורטל.

לכן, על רקע יחסי הכוחות החדשים נראה כי המצוד אחר האמל"ח הפיזי מחייב נגישות יומיומית לתאי שטח קטנים ברחובות הערים וחצרות המושבים, ואת זה להב 433 אינה מסוגלת לספק בשגרה. יחידות להב 433 בשיתוף הימ"רים יצאו השבוע למבצע רחב כוחות נגד ארגוני הפשע, אבל כדי להיאבק בפשיעה החמורה אך הלא מאורגנת גם בשגרה, יהיו חייבים בלהב 433 להזרים כוחות וטכנולוגיות על בסיס קבוע לטובת הימ"רים באזורי הפורענות.

הסוף. הלוויה של ג'קי בניטה המנוח באשקלון

היחידים שלא לוקחים אחריות על החיסולים הם קרובי המחוסלים והמחסלים כמובן. במהלך מלחמת הצ'יינג'ים במשולש הערים בת ים חולון וראשון לציון ניסיתי לדבר עם חלק גדול מהאימהות של 16 הנרצחים. חלקן הזמינו אותי בנימוס לכוס קפה, חלקן טרקו טלפון, אף אחת מהן לא הסכימה להתייצב ולומר דברים נגד הלך הרוחות בסביבה שבה התנהל בנה המנוח. מן הסתם הן התביישו לשתף בכאבן הפרטי, ובמיוחד שבנם היה עבריין ובעצמו היה מעורב בחיסולים של אחרים, ועדיין, זהו נדבך נוסף בתרבות ה"לא מתלוננים" הנפוצה כל כך בציבור ישראלי מגוון מסוים.

במהלך ההספדים בהלוויה של ג'קי בניטה ביום ראשון, אחד הרבנים דיבר בקול נשבר על כך שזמן מה לפני מותו החל המנוח ללמוד תורה, נכנס לשיעור אחד, ועוד אחד. "מאוד שמחתי לראותו, אני הרי מכיר את משפחתו, אבל אני שואל את עצמי מה כל זה שווה עכשיו, אז אני פונה אליכם חבריו, מה אנחנו צריכים לעשות כדי שצעירים כמוהו לא ימשיכו להרוג אחד את השני ברחובות".