"עבירת הסחיטה יכולה להתבצע באופנים רבים, לעיתים די בנוכחות חבורה כדי לאיים על נסחט". כך כתב השופט צבי גורפינקל בפסק הדין של איתן חייא, על מנהגו להקיף את עצמו בצל של עושי דברו. למרות זאת, משה רוזנברג מ"החבורה" של חייא, דווקא איש עסקים ולא איש זרוע, זוכה משני אירועים של "סחיטה קלאסית" לכאורה, עקב בעיות האמינות החמורות של שני עדי המדינה.
כמו כן זוכה חבר נוסף, ויקטור פרץ, מי שיוחסה לו מעורבות בסחיטה של משפחה מראשון לציון, לגביו נטען כי היה אחראי לשליחת מכתב הדרישה הראשון של חייא למשפחה של חייב, שעל ביתה בראשון לציון הושלכו שני רימוני רסס.
איתן חייא אמנם הורשע בשלוש פרשות סחיטה, שתיים מהן לוו בפיצוצי רימונים וירי, אולם זוכה משני אישומים משמעותיים אחרים – האחד הוא אירוע תקיפה וסחיטה של עד המדינה שלומי (שם בדוי) במשרדו של עו"ד אמנון זכרוני, והשני הוא אירוע איומים וסחיטה של שני עדי המדינה בספסל הציבורי למרגלות מגדל המגורים בו התגורר חייא במתחם G בתל אביב.
 |
| כרזה של סרט על ארגון פשע בארצות הברית |
זיכוי היועץ רוזנברג
חייא, נטען בכתב האישום, נהג לבוא בדברים עם אנשים שחייבים לו כספים, באמצעות שני אנשים בעיקר, אבי לויה ומוטי גיגי, שגם הם הורשעו, כל אחד לפי חלקו, על מעורבותם האקטיבית באירועי הסחיטה בהם חייא כן הורשע. השופט גורפינקל התייחס בפסק הדין ל"חבורה" שבה הקיף חייא את עצמו וכתב כי נוכחותם במפגשים של חייא, לרבות עם עדי המדינה, נראית לו תמוהה ומעוררת חשד, למרות זאת הוא זיכה את רוזנברג מאחר שלא הוכח כי בשני האירועים בהם הוא נכח בוצעה עבירת סחיטה.
רוזנברג, יוצא סיירת מטכ"ל בדרגת רב סרן, היה פעם גם איש עסקים מצליח, מבעלי רשת האופנה "בון מארט" בישראל, אבל כמו שקורה לא פעם גם הוא הסתבך כלכלית. בשנת 2009, כאשר הוגבל על יד הבנקים, הוא לווה מחייא כמיליון שקל והחזיר לו אותם כעבור ארבע שנים במהלכן הפך ליועצו הכלכלי ולחבר נפש שלו, לטענתו.
נגד רוזנברג נטען בכתב האישום, כי היה מעורב בסחיטה של שני עדי המדינה, יותם ושלומי (שמות בדויים), בשתי פגישות לצד חייא.
באחת מהן, חייא זימן את שלומי אשר שימש מנהל מטעמו במספר עסקים, למשרד של פרקליטו עו"ד אמנון זכרוני, ושם דרש ממנו דין וחשבון על כספים שחייא הפקיד בידיו לצורך השקעות וניהול עסקים מסוימים. במהלך הפגישה, שנערכה אחרי שרוזנברג עבר כבר על הדו"חות הכספיים הרלוונטים, נטען כי חייא אשר בא למפגש בחשדות כבדים נגד איש אמונו שלומי, נקלע איתו לויכוח לוהט במהלכו חייא סטר לשלומי.
בפגישה השנייה, נטען, חייא לויה ורוזנברג נפגשו עם יותם ושלומי בספסל ציבורי מתחת לבית של חייא, אחרי שהאחרונים הסכימו לבוא למפגש עם חייא אבל פחדו לעלות לביתו.
 |
| שופט מחוזי בכיר. צבי גורפינקל |
בית המשפט זיכה את כל משתתפי הפגישות הללו מעבירות סחיטה בטענה שהתביעה לא הצליחה להביא סיוע לעדויות עדי המדינה לגבי מה שקרה בשני אירועים אלה. כך למשל, הוא לא קיבל את גרסת עד המדינה שלומי כי בפגישה אצל זכרוני הוא הותקף ונסחט עקב סירובו לחתום ויתור על זכויותיו באחד הפרויקטים המשותפים.
רוזנברג טען כי במהלך הויכוח בפגישה אצל זכרוני הוא עיין בדו"חות הכספיים ולא הבחין בחייא מאיים או תוקף את שלומי. לטענת פרקליטו, עו"ד יניב שגב, "מר רוזנברג מעולם לא ביצע עבירות עם חייא אשר הקפיד לא לערב אותו בעולם הפלילי. רוזנברג גם לא היה שותף עם חייא בעסקים, וכל הפנייה אליו היתה כחבר ואיש עסקים מנוסה".
עושה רושם כי השופט גורפינקל לא כל כך התייחס לגרסה של רוזנברג, "מרגע שלא הוכחה סחיטה", כתב בפסק הדין, "הרי שניטל העוקץ מנוכחותו של רוזנברג, אף אם מדובר בנוכחות תמוהה".
בכל הקשור לאישום הסחיטה בספסל הציבורי, עקב האינטרסים הכלכליים האפלים של שני עדי המדינה (השופט: "עדי המדינה עשו בכספיו של חייא כבשלהם, הם אינם מתלוננים תמימים"), לצד מחדלי החקירה שנחשפו (למשל, הם נחקרו יחד!), סירב השופט גורפינקל לקבל את עמדת התביעה, שעדי המדינה מהווים סיוע אחד לשני. הוא גם מתח ביקורת על כך שהמשטרה לא הצליחה לייצר סיוע פורנזי למפגש, למשל באמצעות מצלמות האבטחה שמתעדות את אזור הספסל.
 |
| עו"ד יניב שגב |
נגד רוזנברג, שמנהל כיום חברה לשיווק מוצרים להלבנת שיניים, הוגש אישום נוסף: סיוע לביצוע עבירה על חוק איסור הלבנת הון של איתן חייא. באישום נטען, שהוא החזיר את ההלוואה לחייא באמצעות העברה בנקאית של 1.1 מיליון שקל לחשבון בנק של אדם אחר לפי דרישה של חייא.
עו"ד שגב טען כי העובדות בסעיף זה אינן מגלות עבירה מצד רוזנברג, וטען לאכיפה בררנית מאחר שבעל החשבון אליו הועבר הכסף, לא נחקר כלל במשטרה.
השופט גורפינקל קיבל את טענות ההגנה וכתב: "אין זה עניינו (של רוזנברג) באיזה אופן מועבר הכסף. כפי שרוזנברג, אילו היה מעביר את החזר ההלוואה במזומן, לא היה מואשם בסיוע, כך גם כאשר נדרש על ידי המלווה להעביר את הכסף לחשבון בנק מסויים אין לראות בכך סיוע לעבירה. החובה לדווח על הכנסות מוטלת בראש ובראשונה על חייא עצמו… יש לתמוה על כך שבעוד התביעה דורשת מרוזנברג לבדוק מיהו בעל החשבון, התביעה עצמה לא טרחה לבדוק את זהותו ולחקור אותו לפשר קבלת סכום שלא מגיע לו", הוסיף השופט.
 |
| אחריות החבורה באישומי סחיטה |
מאת: ויקטור פרץ
ויקטור פרץ, אשר היה מיוצג על ידי עו"ד ירון גיגי, זוכה משני אישומים, אחד על סחיטה באיומים בצוותא, והאחר על פריצה וגניבה למשרדים של עדי המדינה בקיבוץ גבעת השלושה.
נגד פרץ נטען בכתב האישום, כי לקח חלק בסחיטה של בני משפחה של מכור להימורים וסמים אשר היה חייב לחייא כמיליון שקל. החייב, עבריין וחבר ילדות של חייא, ניהל הליכים משפטיים נגד בני משפחתו בסכסוך ירושה, ואחרי שהפסיד בקרב המשפטי הפעיל את חייא כדי שיגבה את החלק בירושה שאותו דרש. מהלך הסחיטה התפתח בכמה שלבים. בשלב הראשון נשלח מכתב מעורכת דין מאיה סטול, בשמו של חייא, אל עורך דינו של אחד האחים, בו נכתב כי חייא דורש את מימוש החוב אליו באמצעות הנתח מהירושה של האח החייב.
פרץ, נטען, הכיר את עו"ד סטול אשר שכרה ממנו דירה, וביקש שתכתוב את המכתב בשמו של חייא, תמורת 10,000 שקל. עו"ד גיגי טען כי יש לזכות את מרשו בין היתר משום שעורכת דין סטול עצמה לא הועמדה לדין.
השופט גורפינקל קיבל את טענות הסנגור וקבע כי מדובר היה במכתב פיקטיבי שנועד לידע את אחיו של החייב על כניסתו של חייא לתמונה, כדי להטיל עליהם אימה. בפסק הדין נקבע כי אמנם המכתב היווה פתיח למסכת הסחיטה, אך פרץ לא היה מעורב בהמשך מהלכיה אשר החמירו לכדי איומים טלפוניים ומעשי אלימות, ובשיאם השלכת שני רימוני רסס על בית המשפחה. מכאן, נקבע, "אין די ראיות לקשור את פרץ בוודאות הנדרשת למהלך הסחיטה ויש לזכות אותו, מחמת הספק".
 |
| עו"ד ירון גיגי |
באישום נוסף נטען נגד פרץ, כי יחד עם חייא, לויה, איציק לוזון ואחרים, הוא נטל חלק בפריצה וגניבה ממשרדי בית הקפה של עדי המדינה בקיבוץ גבעת השלושה, לאחר שהם ברחו מהארץ בחודש פברואר 2014 (לוזון חתם על הסדר טיעון בשלב מוקדם, הורשע בעבירות מופחתות ונשפט לעבודות שירות).
בסרט מצלמות האבטחה שתיעדו את הפריצה נראים חייא ולויה מגיעים לבית הקפה, פרץ נצפה מצטרף רק בהמשך עם אנשים נוספים ומשוחח עם חייא. פרץ טען כי הוא הגיע מאוחר יותר, כדי לקיים פגישה שקבע מראש עם איציק לוזון ועם מומחה אלומיניום בקשר לפרויקט בנייה שניהלו יחד, שגם בו היה מעורב חייא.
בית המשפט זיכה את פרץ מחמת הספק, שוב בשל רשלנות בחקירה, מאחר שהמשטרה והפרקליטות לא טרחו לבדוק את גרסתו ולא חקרו את איש האלומיניום המדובר.
לעו"ד גיגי לא נותר אלא, "לברך את בית המשפט על הזיכוי בעניין מרשי, אני סבור שהיה ראוי לעשות כך ביחס לכל הנאשמים".
סדרת הכתבות – פסק דין איתן חייא ואח'
בפרקים הבאים ב"פוסטה":
הטיעונים לעונש של התובע גיא רוסו, כולל הסיפור על איתן חייא הנער שנשפט למאסר עולם.
גזר דין
ערעור
