 |
| בן גניש |
הרכב של שלושה שופטים בבית המשפט העליון דחה (רביעי, 30.8) את הערעורים בתיק הריגת יפתח גריידי – הן את הערעור שהגיש המורשע בהריגה בן גניש, והן את הערעור שהגישה המדינה על קולת העונש, 15 שנות מאסר.
כזכור, גניש הואשם תחילה ברצח גריידי במהלך קטטה בין שתי חבורות מחוץ למועדון ה"שש" ברעננה באפריל 2014. כתב האישום תוקן בהסדר טיעון, בהמלצת בית המשפט המחוזי ולאחר שהסתיימה שמיעת הראיות בתיק.
בערעור על חומרת העונש העונש טען סנגורו של גניש, עו"ד ירום הלוי, כי כתב האישום המתוקן פתוח לפרשנות המחייבת להביא בחשבון נסיבות מקלות מסוימות. בערעור נטען כי היה על בית המשפט המחוזי לשקול אפשרויות נוספות המתיישבות עם נוסח כתב האישום המתוקן. כמו כן טען עו"ד הלוי, כי בית המשפט לא נתן את המשקל הראוי לעובדות אחרות שהתווספו בכתב האישום המתוקן ולא היו חלק מכתב האישום המקורי – באשר לכך שהאדם איתו גניש התקוטט במהלך הערב הוא אחד מחבריו של המנוח, ולא גריידי עצמו. לטענת גניש, עובדות אלה מלמדות כי מלכתחילה לא היה לגניש כל עניין לפגוע במנוח דווקא, אלא בחברו. גניש טען בערעור כי דקירת גריידי נעשתה בתגובה ובהמשך ישיר לחילופי מהלומות.
לכתבה על נימוקי הערעורים – לחצו כאן.
 |
| יפתח גריידי |
המדינה טענה בערעורה כי אף כי אין לומר שעונשו של גניש קל, יש מקום להחמרה נוספת, מאחר שהעובדות המתוארות בכתב האישום קרובות "אך כפסע" לרצח. כמו כן הוזכר בערעור המדינה עברו הפלילי המכביד של גניש, הכולל הרשעה בעבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות ושל השתתפות בתגרה. בנוסף ביקשה המדינה להדגיש את עבירת שיבוש מהלכי משפט שאף בה הורשע גניש.
בערעור של הפרקליטות נטען עוד כי שגה בית המשפט המחוזי בקביעתו שהדקירה היתה ב"מקום שאינו חיוני". לשיטת המדינה, מדובר בדקירה בפלג הגוף העליון שטמון בה סיכון רב וצריכה אפוא להוביל להחמרה בעונשו של גניש.
בסופו של דבר ערעורו של גניש נדחה פה אחד, בעוד שערעור המדינה נדחה ברוב דעות, כשהשופטת דנה ברק-ארז סברה שיש להחמיר את עונשו של גניש ל-18 שנות מאסר. השופטת: "המשמעות הנלווית לעובדה שהוחלפו מהלומות זמן קצר לפני הדקירה היא קלה ביותר. ליבתו של האירוע היא בכך שגניש הכניס לזירה כלי משחית קטלניים במיוחד (סכין קצבים ומזלג גריל כמתואר) והדף כל ניסיון למנוע ממנו להתעמת עם אחרים כשהוא מצויד בהם. למעשה, גניש עומת באופן ישיר עם התוצאות שעלולות להיגרם כתוצאה ממעשיו, אך בחר להתעלם מחבריו שקראו לעברו 'אל תהרוג אותו, אתה תשב בכלא'. דברים אלה קרו טרם חילופי המהלומות שעמדו במרכז המחלוקת בין הצדדים, והם מעידים על תכנון ויוזמה, על אדישות פושעת לתוצאות המסתברות של המעשים ועל ההזדמנויות שהיו לו לחדול מהם והוא לא שעה להן. יש לדחות אפוא את טענת המערער כי יש לראות בדקירה הקטלנית אך תגובה למכה 'שספג' במסגרת חילופי מהלומות הדדיים. ברי כי מכתב האישום עולים תוקפנות ואלימות, כמו גם חוסר כבוד בסיסי לחיי אדם". השופטת הוסיפה כי המעשים המתוארים בכתב האישום המתוקן מעידים שגניש היה נחוש לדקור עוד לפני חילופי המהלומות הנוספים.
 |
||
| עו"ד ירום הלוי |
השופט ד"ר יורם דנציגר הצטרף לקביעת השופטת לגבי דחיית ערעורו של גניש, אך חלק במספר פרמטרים לגבי עמדתה בכל הנוגע לערעור המדינה. בסופו של דבר הוא קבע: "איני סבור כי במקרה דנן נפלה טעות של ממש בגזר דינו של בית המשפט המחוזי. כמו כן, איני סבור כי העונש שנגזר על המערער חורג באופן מובהק מזה המקובל בנסיבות דומות".
הצד השלישי בהרכב, השופט דוד מינץ הצטרף לקביעת שני חבריו בעניין דחיית ערעורו של גניש והסכים עם הקביעה שיש לדחות גם את ערעורה של המדינה: "גם אם ניתן היה בענייננו לייחס משקל שונה קמעא לחלק מן הנסיבות והנתונים, בסופו של דבר בית המשפט המחוזי השית על המערער עונש חמור של 15 שנות מאסר בפועל, מאסר על תנאי ותשלום פיצוי כספי למשפחת המנוח". לדברי השופט, "אין לומר אפוא כי מדובר בעונש המבטא טעות מהותית או חריגה בלתי סבירה מרמת הענישה המקובלת בנסיבות דומות, עד אשר יש בו כדי להצדיק את התערבותנו".
