פקחים עירוניים של עיריית תל אביב רשמו לחובתו של תושב רחוב עין יעקב בשכונת נווה צדק ארבעה דוחות חניה, בטענה שהחנה את רכבו בארבעה ימים שונים על המדרכה ברחוב, בשעות שבע עד שמונה בבוקר (אוגוסט 2019).
מאחר שמדובר בעבירה מסוג ברירת משפט, בעל הרכב בחר להישפט.
בדיון הוכחות שהתקיים לפני כשבועיים העיד הפקח שרשם שניים מהדוחות, והוגשו לבית המשפט הדוחות והתמונות שצולמו באותו מעמד (18 אוקטובר).
הנאשם עצמו העיד וטען כי הוא מתגורר ברחוב וברשותו תו חניה אזורי. לטענתו, בשכונה נהוג מזה שנים רבות להחנות רכב עם שני גלגלים על המדרכה, נוכח אופייה המיוחד של השכונה וצירי התנועה הצרים בה. הוא הוסיף כי משנת 2005 החנה את רכבו באותו אופן ולא נרשמו לחובתו דו"חות, מלבד ארבעת הדוחות שבגינן נשפט.
בנוסף טען הנאשם, כי אינו מחנה ב"אדום-לבן" אלא בקטע מדרכה שבו אבני השפה אינן צבועות. העירייה בעצמה, כך טען, פועלת בניגוד לחוק במקום, וחוסמת את המדרכה באמצעות הנחת עציצים ועמודים, כמו גם מאפשרת לקבלנים לגדר אתרי בנייה עד לקצה המדרכה, באופן שחוסם אותה לחלוטין.
זאת ועוד, הנאשם טען כי ארבעת הדוחות נרשמו על שלוש כתובות שונות, כאשר בכל הפעמים רכבו חנה בדיוק באותו המקום.
הפקח טען מנגד כי רכבו של הנאשם חנה באדום לבן. בחקירתו הנגדית אמר כי אינו עובד באופן קבוע בשכונה, והוסיף כי לפי מדיניות האכיפה של העירייה מול בעלי תווי חניה אזוריים – עד השעה 9:10 בבוקר הפקחים משתדלים לא להיכנס לשכונות מגורים, למעט במקומות בהם רכב תברואה מופרע על ידי כלי רכב פרטיים ואינו יכול לעבור.
בהמשך החקירה הנגדית אמר הפקח כי קיבל הנחיה להגיע בשעות מוקדמות לאכוף ספציפית בשכונה הזו. הוא לא ידע לומר מתי שונתה ההנחיה והאם היה תקפה גם בימים אלה. לשאלת בית המשפט השיב כי הוא מונחה על ידי העירייה והנחיות האכיפה יכולות להשתנות בכל יום. הוא גם לא ידע להשיב מדוע לא נרשמו לחובת הנאשם דוחות משנת 2005 ועד אוגוסט 2019.
השופטת שלי קוטי מבית המשפט לעניינים מקומיים בתל אביב החליטה לזכות את הנאשם. "מצאתי כי עדותו מהימנה עליי ואף ניתן למצוא לה חיזוקים רבים הן בעדותו של הפקח והן בחומר הראיות", אמרה השופטת, "לטענתו של הנאשם נוכח העובדה כי שכונת נווה צדק מאופיינת בכבישיה הצרים, העירייה מאפשרת לבעלי תו אזורי לחנות עם שני גלגלי הרכב על המדרכה וזאת על מנת לאפשר מעבר חופשי…".
"הנאשם הציג בפניי סרטונים רבים ותמונות רבות מהן ניתן ללמוד על האופן בו חונים כלי רכב ברחובות שונים בשכונה", הוסיפה השופטת, "בסרטונים ובתמונות ניתן להבין את מדיניות האכיפה של העירייה שכן אין מנוס אלא לחנות את כלי הרכב עם שני גלגלים על המדרכה על מנת לאפשר מעבר של כלי רכב בכבישים הצרים. בנוסף לכך מחומר הראיות עולה כי גם בימים אלה המאשימה לא אוכפת חניה על מדרכה ולצורך כך".
זאת ועוד, השופטת ציינה את חוסר הידיעה של הפקח לגבי פרטים שונים: "נוכח העובדה כי גם לשיטתה של המאשימה הפקחים מונחים שלא לרשום דוחות לפני השעה 9:10 בבוקר, כמו גם בהינתן גרסתו של הפקח ולפיה הנחיה זו יכולה להשתנות בכל יום, סבורני כי יש בכך כדי לגרום לנאשם לעיוות דין. באשר לטענת הנאשם ולפיה חנה על המדרכה מקום בו אבני השפה אינן צבועות כלל… ניתן להבחין כי אבן השפה האחרונה שצבועה באדום לבן צבועה רק בחלקה באופן שחלקה השני אינו צבוע. אשר על כן, סבורני כי מתעורר ספק באשר למיקומו של הרכב, ספק אשר פועל לטובתו של הנאשם".
