תושבת אזור ירושלים, אם לשניים, הגישה תביעת גירושין וכתובה נגד בעלה, פחות מעשור לאחר שנישאה לו. היא טענה באמצעות עורכי הדין אייל כפיר וירון פנחס אסידון, כי מדובר בבעל אלים וגם בבוגד סדרתי, והגדילה כאשר אף הציגה רשימה ארוכה של נשים שעימן הוא בגד בה.
הבעל מנגד, באמצעות עו"ד רון וינשטוק, הכחיש שבגד באשתו והוסיף כי היא הגישה נגדו תלונות שווא במשטרה. אלא שבחקירה נגדית שנערכה לו בבית הדין הרבני בירושלים, הוא עומת עם צילום הודעת ווטסאפ שבה שלחה לו הגברת ר' הודעה בה נכתב ש"לא יבוא כי היא במחזור". הבעל המשיך להכחיש, אך גם סירב להציג את ההתכתבויות שלו עם אותה גברת – סירוב שהוכיח כי לכאורה יש לו מה להסתיר.
האישה המשיכה וסיפרה בבית הדין על קשר של הבעל עם אישה נוספת, שהתגלה כאשר עקבה אחריו והגיעה לבית בו בגדיו של הבעל היו מחוץ למקלחת בעודו מתקלח שם. הבעל הודה שהיה לו קשר עם אותה אישה, אך הכחיש קשר מיני. הבחורה הנוספת הוזמנה לדיון, וכשנשאלה אם הבעל ישן אצלה השיבה: "לא ידעתי שהוא נשוי. כשנודע לי שהוא נשוי הפסקתי להיות איתו בקשר".
במקרה שלישי, כך סיפרה האישה הנבגדת, היא שבה הביתה ודפקה בדלת שהיתה נעולה. כשרצתה להיכנס מכניסה אחרת, ראתה בחורה אחרת קופצת מחלון הבית. הבעל הודה שהוא מכיר את האישה הזאת, אך הכחיש את המעשה וכל קשר מיני עימה.
במהלך הדיונים הוכח כי לבעל היה קשר עם אישה רביעית, אלא שלהגנתו הוא טען כי לא מדובר בקשר מיני, אלא שהוא גר ביחידת הדיור בביתה. הבעל לא הסביר למה היה לו מפתח של הבית שלה ולא של היחידה בלבד, ומדוע כתבה לו הודעה שישאיר לה מפתח לבית. אשתו גם הראתה בבית הדין תמונות של הבעל עם האישה, והוסיפה כי גם הילדים אמרו לה שלאבא יש חברה.
והיתה גם אישה חמישית. הבעל הודה שקיים עימה יחסי אישות, אך טען שהיה זה רק לפני נישואיו, ולאחר מכן היה לו עימה קשר ללא יחסי אישות.
כך המשיך הבעל והכחיש גם קשר מיני עם אישה שישית, אך הרכב הדיינים – הרב מאיר פרימן (אב בית הדין), הרב דוד בירדוגו והרב יצחק רבינוביץ – העדיף את גרסת האישה: "נראה שיש אומדנות ברורות שהאיש אכן בגד באשתו, ורעה זונות, בפרט במקרה של ר', שם היתה הודעה שאינה משתמעת לשני פנים, והכחשות האיש בדיון היו לא אמינות בתכלית".
כאשר הגדירו את הבעל כ"רועה זונות", הם התכוונו למושג הלכתי המתאר גבר בוגדני שבגין בגידותיו ניתן לכפות עליו לתת גט ולחייבו בתשלום מלוא הסכום הנקוב בכתובה.
בתוך כך, נדחתה טענת הבעל להגשת תלונות שווא מצד האישה: "התלונות לא נסגרו מחוסר אשמה אלא מחוסר ראיות או חוסר עניין לציבור. בנוסף התלונות מתפרסות על פני כמה שנים, לפיכך לא נראה שמדובר בתלונות שווא שהיו עלולות לגרום לאישה להפסיד את כתובתה", הבהירו הדיינים וסיכמו: "במקרה דנן יש לנו אומדנא ברורה שהאיש אכן בגד באשתו והיה רועה זונות לא פעם ולא פעמיים".
סופו של דבר, הם חייבו את האיש לשלם לאישה את כתובתה, בסך של 52 אלף דולר, תוך 30 יום.
* הכותבת, עו"ד דפנה לביא, היא עורכת דין לענייני משפחה ומרכזת מדור המשפחה באתר "פוסטה"
