מצלמת אבטחה בתחנת דלק הממוקמת בכביש 65 לא הרחק מעפולה תיעדה ב-9 בנובמבר 2020 רכב אשר התנגש במעקה ברזל ומעקה בטון בכניסה לתחנה, ומיד לאחר מכן פגע בעוצמה גם בעמוד פרסום שהוצב במקום.
הרכב נעצר על שטח הפרדה כאשר עשן לבן יוצא ממנו. הנהגת נפצעה, נגרמו לה שברים והיא אושפזה למשך יומיים. פציעתה לא מנעה מיחידת התביעות של המשטרה להגיש נגדה כתב אישום שבו יוחסו לה עבירות נהיגה בקלות ראש, סטייה מנתיב נסיעה בנסיבות מחמירות, והתנהגות הגורמת נזק וחבלה של ממש.
הנאשמת כפרה במיוחס לה באמצעות סנגורה, עו"ד כפיר דור, וטענה שהתאונה נגרמה בעקבות "גורם זר של כשל בכביש, כשל בצמיגים, וכשל מכני". "יצאתי לעקיפה וחזרתי, רציתי לפנות ימינה לתחנה", סיפרה בעדותה, "כשפניתי הרגשתי שהרכב מושך אותי והאחורה שלו הולך שמאלה. איבדתי הכרה והתעוררתי אחרי התאונה כלואה באוטו. ניסיתי לצאת ולא הצלחתי. הורדתי את החגורה וחיפשתי את הטלפון להתקשר וראיתי שיוצא עשן מהאוטו. לא הצלחתי לפתוח את הדלת וחשבתי שאני תיכף נשרפת בפנים. אנשים חילצו אותי ואז פינו אותי לבית החולים. זה אירוע בשבילי מאוד טראומטי וקשה לי לדבר עליו".
בחקירה נגדית נשאלה הנהגת מדוע לא בדקה את תקינות הרכב, והשיבה: "האוטו היה שנה, שנה ומשהו על הכביש… אני לא מכונאית. הייתי מניעה את האוטו ונוסעת… הרכב טופל במוסך כשקניתי אותו".
בחוות דעתו קבע בוחן תנועה בתחילה, כי מדובר בסימני דחיפה המעידים על איבוד שליטה ברכב. אלא שהמסקנות בחוות דעתו לא תאמו מסקנה לפיה היה איבוד שליטה.
בחקירתו הנגדית בבית המשפט שינה הבוחן את חוות דעתו, קבע כי לא מדובר בסימני דחיפה, ואמר שאינו יכול לקשור בוודאות את הסימנים לתאונה עצמה. כמו כן הוא אישר בחקירה הנגדית: "לפי סרטון הווידאו – אני לא יכול לשלול קריסה של מערכות הבלמים".
הנאשמת התייחסה לחקירתה אצל בוחן התנועה: "קיבלתי התקף חרדה קשה מאוד ובקושי יכולתי לתקשר… הייתי במצב רוח נסער. אני אומרת את זה בנימה של כעס כי לא הרגשתי שהיתה שם רגישות מבחינת המשטרה… הוא ראה אותי חוטפת התקף חרדה, לא מצליחה לנשום ולדבר".
השופטת עידית פלד החליטה לזכות את הנאשמת בנימוק שאין ממצאים קונקרטיים באשר לתקינות הרכב ולכן לא ניתן לקבוע מעבר לכל ספק סביר שהנאשמת התרשלה בנהיגתה וסטתה ללא סיבה סבירה.
כמו כן הוסיפה השופטת: "התרשמתי כי מסרה את עדותה בפניי כפי שחוותה את האירוע; ועדותה עלתה בקנה אחד עם העדות שמסרה במשטרה, ולא נסתרה בחקירה נגדית".
השופטת מתחה ביקורת קשה על עבודת הבוחן: "אני סבורה כי סוגיית תקינות הרכב לא קיבלה מענה מספק… ועל אף שטענה זו עלתה בחקירת הנאשמת בהודעתה במשטרה, הבוחן לא בדק את תקינות הרכב, ולא בדק את הצמיגים; וטענתו כי 'אי אפשר היה לבדוק את הרכב. הרכב היה מרוסק לחלוטין. הצמיגים, גם המפורקים והשבורים, נראים כצמיגים תקינים', לא נרשמה בדו"ח הבוחן, וגם שלילתו של הבוחן את גרסת הנאשמת באשר לתקלה בגלגלים האחוריים לא קיבלה כל ביטוי בדו"ח".
השופטת הוסיפה: "בניגוד לטענת הבוחן בעדותו כי 'לא תפסתי את הצמיגים' ו'לא ראיתי שום צורך בתפיסה של צמיגים', לאחר הדיון עדכן הבוחן את המאשימה כי גלגלי הרכב הקדמיים נתפסו כמוצג בתיק, ולא הוגש טופס/מזכר אודות התפיסה, והצמיגים לא נבדקו; ונראה כי החקירה בעניין זה אינה מספקת ואינה ממצה… אני סבורה, כי במקרה זה, החסר בבדיקות הבוחן עולה כדי מחדל מהותי, המקפח את הגנת הנאשמת, ויורד לשורש העניין".
