10 ספטמבר 2023 – פרשה 512: הרכב של שלושה שופטים בבית המשפט המחוזי בתל אביב הרשיע את גולן אביטן (55) בסיוע לרצח, אספקת השלט הרחוק שגרם לפיצוץ מטען החבלה ממנו נרצחו שלושה אזרחים חפים מפשע בפיגוע הפלילי ברחוב יהודה הלוי בתל אביב בחודש דצמבר 2003, במהלך ניסיון רצח של זאב רוזנשטיין.
עוד הוא הורשע באספקת אמצעים לפיצוץ נוסף שאירע בכיכר פלומר שבגני התערוכה בתל אביב מוקדם יותר אותה שנה (30 יוני), פיצוץ ממנו נפצעו זאב רוזנשטיין וכמה ממאבטחיו.
באישום של גני התערוכה כתב האישום ייחס לאביטן עבירה של ניסיון רצח, ממנה הוא זוכה, אך הוא הורשע במתן אמצעים לביצוע פשע.
באישום המרכזי שהתייחס לאירוע יהודה הלוי ייחסו לאביטן בכתב האישום שלוש עבירות רצח במסגרת ארגון פשיעה, אך השופטים זיכו אותו מכל עבירות הרצח והרשיעו אותו רק בסיוע לרצח ולעבירות המקוריות הנוספות:
סיוע לרצח
סיוע לחבלה בכוונה מחמירה
סיוע לגרימת חבלה חמורה
סיוע לפציעה
סיוע לגרימת חבלה של ממש.
כל העבירות באישום זה הן בנסיבות של ארגון פשיעה.
את הכרעת הדין שהשתרעה על פני 84 עמודים כתבה השופטת גיליה רביד אשר התייחסה באריכות ובדקדקנות לכל אחד מהאישומים, ולעמדתה הצטרפו גם השופטים ירון לוי ושי יניב.
בהכרעת הדין נדחו טענותיו של אביטן, לפיהן הוא ניתק את עצמו מחיי הפשע כבר בשנת 1996, עת החל בתהליך של חזרה בתשובה, וכך גם הטענה לקשריו החבריים עם רוזנשטיין.
"גרסתו בבית המשפט מעידה בראש ובראשונה על כך שאף לשיטתו הוא לא אמר אמת בחקירותיו במשטרה, עת הרחיק עצמו לחלוטין מכל קשר עם אברג'ל או עם אנשים מהארגון. השינוי בגרסה נועד להתמודד עם הראיות החד משמעיות שמצביעות על כך שהתקיימו גם התקיימו מפגשים ושיחות באותה תקופה בינו לבין דמויות בארגון. אלא ששקריו במשטרה אינם מתיישבים עם חפות, לא היתה כל סיבה לכך שאת הגרסה הנוכחית שמסר בבית המשפט, שאין בה כדי להפלילו, לא ימסור כבר אז (במשטרה, פוסטה). אם בשיחות או פגישות מזדמנות חבריות עסקינן, לא היתה סיבה להתכחש להן. התרחקותו של הנאשם מכל קשר עם אנשים אלה ושקריו בנושא זה, בהחלט אומרים דרשני ומלמדים שאין לסמוך על אף אחת מגרסאותיו. למותר לומר ששקרי נאשם מהווים סיוע לראיות התביעה".
עוד קבעה השופטת רביד בהקשר זה: "ניתן לקבוע שלאורך תקופה של מספר שנים, מאז שחרורו של אברג'ל מהכלא, היה הנאשם חלק אינטגרלי ממה שלימים הוגדר כארגון הפשיעה בראשות אברג'ל, והשתייך לקבוצה האשדודית בארגון כעולה מדברי בומבי (עד המדינה) – הנאשם היה מודע למלחמה בין הארגונים שהחריפה לאחר רצח יעקב אברג'ל בשנת 2002, ואף נטל חלק בפגישות שהתקיימו בנושא (רצח יעקב אברג'ל, פוסטה) בקרב חברי הארגון".
ועוד בהקשר זה, לפי השופטת בריחתו של אביטן למרוקו היא "מעשה עברייני מובהק שעומד בסתירה חזיתית לחזות שעטה על עצמו הנאשם… של מי שהתרחק מהפשע, חזר בתשובה ושינה את אורחותיו".
השופטת רביד שבה ושבחה את עד המדינה המועדף עליה, "בומבי", גם בעניינו של אביטן. "דבריו ראויים לאמון מלא ואין סיבה לפקפק בנכונותם. בומבי מסר על אודות הנאשם עדות מאוד מאוזנת, לא מתלהמת ולא מגמתית. הוא לא היסס לומר גם דברים שמשרתים באופן כללי את הגנת הנאשם, שבשלב מסוים התרחק מפעילות שוטפת בארגון ואפילו ממש ניתק מאברג'ל. אין עוררין שהחל משלב מסוים אביטן חדל מפעילות אקטיבית ושוטפת בארגון והתמקד בעסקים פרטיים… למצער, בתקופה הרלוונטית לכתב האישום עדיין ניתן לזהות את טביעות אצבעותיו של הנאשם בפעילות הארגון".
אשר לתיאוריו של אביטן על קשרים חבריים עם רוזנשטיין הדגישה השופטת רביד: "גם אם נניח שניתן להגדיר את היחסים כ'חברות'… אין בעובדה זו כדי לשלול את האפשרות שהנאשם סיפק את ערכות השלט רחוק… המציאות בתיק זה לימדה שחברות אישית לחוד ומחויבות הנגזרת מהקשר עם אברג'ל וארגון הפשיעה לחוד… החברות ככל שהיתה איננה שקולה בהכרח למחויבות לאברג'ל או למידת האפשרות לסרב לבקשותיו של אברג'ל".
בסיכום התרשמותה של השופטת רביד מהעדות המאוחרת של אביטן בפני התובע ניסים מירום בבית המשפט, אחרי הסגרתו חזרה לארץ מהבריחה הגדולה למרוקו, ולאחר סיום המשפט של חבריו, היא כתבה: "נקל היה להתרשם מעדות מתחמקת ולא כנה… בעוד שבשלב החקירה הראשית הנאשם מסר גרסה סדורה ומוכנה היטב, לא כך היה בחקירה הנגדית. התשובות היו מתחמקות, מתפתלות ולא ענייניות. לא אחת בחר בטקטיקה של 'ההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה', שאז השיב בהתרסה, במה שנראה כניסיון להתחמק ממתן תשובה ו/או לחפות על העדר תשובה. אגב כך הנאשם השיב לא אחת בטון מחוצף, לרבות כלפי בית המשפט, ולא נרתע לדבר סרה ברשויות אכיפת החוק ללא בסיס עובדתי של ממש.
"גרסת הנאשם היתה גרסה מתפתחת ומשתנה בהתאם לצרכים… אפשר לזהות שינויים בין דבריו של הנאשם במשטרה לדבריו בבית המשפט. חלקים בעדותו הם במובהק 'גרסה כבושה' כזו שעלתה לראשונה בבית המשפט".
ערכות השלט רחוק לשני הפיצוצים
השופטת רביד קבעה כי קיימות ראיות המאפשרות לקבוע ביחס לשני ניסיונות החיסול, הן בגני התערוכה והן ביהודה הלוי, כי נעשה שימוש בערכות שליטה מרחוק מאותו סוג.
בהקשר הזה התרכזה השופטת בגרסתו של עד התביעה ישי וענונו, שניתנה בזמן אמת סמוך לפיגוע הפלילי, והסתמכה עליה. וענונו הודה במשורה ובבית המשפט כי התחזה בכזב בשם רוני אבן חן ורכש מחברת KP עשר ערכות שליטה מרחוק בחמש עסקאות נפרדות במהלך התקופה שבין 2000 ל-2001, כמעט שלוש שנים לפני אירועי כתב האישום. בהסתמך על דברי וענונו אמרה השופטת כי ניתן לקבוע שהערכות נרכשו על ידו עבור אביטן ושולמו מכספו של אביטן, מה גם שעוד שני עדי מדינה חיזקו את העדויות לפיהן אביטן סיפק את השלטים לשני הפיצוצים.
"איני רואה כל סיבה להטיל ספק בדברי וענונו שלפיהם הוא רכש את הערכות עבור הנאשם, בהתאם לבקשתו, כאשר לצורך כך נטל סכומי כסף מאברהם מגד בהוראת הנאשם. וענונו הוא חברו של הנאשם והיה מקורב אליו בתקופה הרלוונטית. לא הונח לפנינו מניע נראה לעין שבגללו יחליט וענונו לטפול אשמת שווא על הנאשם ולהצביע עליו כעל מי שעמד מאחורי רכישת הערכות, לא כל שכן להפנות את האצבע דווקא כנגדו ולא כנגד האשם האמיתי, כביכול. אמנם וענונו היה נכון להפליל את הנאשם לאחר שנחתם עימו הסכם חסינות, אך יש מרחק גדול בין להפליל אדם לבין להפלילו בכזב. ממכלול הראיות נובע שהנאשם היה בעליהן של הערכות שנרכשו מחברת KP, הן הערכות ששימשו להפעלת מטעני החבלה באירועים שבכיכר פלומר וביהודה הלוי", סיכמה השופטת את פרק השלטים, ועברה הלאה לשני הפיצוצים שבוצעו באמצעותם.
הפיצוץ בגני התערוכה
השופטת קבעה כי מאחר שהוכח שאביטן סיפק את ערכות השלט, הוכח הרכיב העובדתי גם לניסיון החיסול. למרות זאת, באישום זה זוכה אביטן מניסיון רצח והורשע רק בעבירה של מתן אמצעים לביצוע פשע.
"קיימות ראיות נסיבתיות שמכוחן ניתן לקבוע שהנאשם ידע שאמצעי זה עלול לשמש לביצוע פשע… מדובר באמצעי ייחודי מאוד, בעל שימושים מסויימים, אמצעי שקשה למצוא אותו בשימוש אזרחי רגיל. מערכת להפעלה מרחוק בעלת עוצמה רבה וטווח מרחק גדול איננו דבר שאדם מן השורה, שאין מקצועו בכך, נזקק לו בשגרת יומו. מתן אמצעי כזה לעבריינים המשתייכים לארגון פשיעה, מעלה חשד בדבר השימוש שעלול להיעשות בו…
"הנסיבות שבהן נרכשו הערכות מלמדות, על פניו, שלא למטרה חוקית הן נרכשו. הנאשם עשה כל שאפשר כדי להרחיק את עצמו מכל אפשרות שיזוהה כמי שמעורב ברכישה… הנאשם שלח איש קש לבצע את העסקאות, שגם הוא התייצב בשם כוזב… הכסף הועבר לוענונו לצורך הרכישה בעסקה סיבובית, לא ישירות מהנאשם אלא דרך חלפן כספים. התשלומים ל-KP בוצעו תמיד במזומן. כך נוהג רק מי שיודע היטב שהשימוש המיועד לערכות אלה איננו שימוש תמים וחוקי".
השופטת הוסיפה כי אביטן לא נתן הסבר לרכישת הערכות או ל"שימוש התמים שהוא ייעד להן". בהעדר הסבר "המסקנה המתבקשת היא שאותו שימוש שנעשה בהן בפועל הוא השימוש שיועד להן מראש".
אביטן "היה מודע היטב למלחמה בין ארגון אברג'ל לרוזנשטיין. הוא אפילו נטל חלק במפגש בים המלח שבו נועדו הצדדים הניצים. הנאשם היה בקשר קרוב עם יניב בן סימון מי שהיה אחראי על הוצאת המבצע לפועל וידע היטב אודות עיסוקיו העברייניים של בן סימון במסגרת הארגון… הנאשם לא אישר את קשריו אלה עם יניב בן סימון מרצונו, אלא רק לאחר שהבין שקיימות ראיות לכך… המסקנה היא, שגם אם אין ראיה לכך שהנאשם היה מודע לפרטי התוכנית העבריינית … הרי שהוא ידע במישור הכללי לשם מה נדרש האמצעי שאותו סיפק…".
בפן העקרוני, השופטת קבעה כי חלות על המקרה נסיבות מחמירות מכוח סעיף 3 לחוק המאבק בארגוני פשיעה, לפיו העובר עבירה במסגרת פעילות של ארגון פשיעה דינו – כפל העונש הקבוע לעבירה. "יחד עם זאת לא ניתן להתעלם מהעובדה שחוק המאבק נכנס לתוקפו כשבועיים לפני המועד בו אירע הפיצוץ. מאחר שיניב בן סימון לא העיד, אין לנו מידע ברור בשאלה מתי סיפק הנאשם את ערכת השלט-רחוק ולא מן הנמנע שהיה זה טרם כניסת החוק לתוקפו. הספק בעניין זה צריך לפעול לטובת הנאשם ולכן מסקנתי היא שאין להחיל לגבי הנאשם את הנסיבה המחמירה לפי סעיף 3 לחוק המאבק".
הפיצוץ ביהודה הלוי
באשר לפיצוץ ביהודה הלוי השופטת ציינה כי אם באישום גני התערוכה לנוכח היעדרותו של יניב בן סימון לא ניתן היה להוכיח מתי סיפק אביטן את השלטים, באישום על יהודה הלוי העידו אנשים שונים ש"עמדו בקשר ישיר עם הנאשם לצורך קבלת הערכה, ועובר לקבלתה".
השופטת ציינה כאן את עדויותיהם של בומבי שטען כי הוא קיבל ישירות מהנאשם את הערכה לפיצוץ, ואת העדות של ה"מהנדס" שהכין את מטען החבלה ונפגש עם הנאשם לשם כך.
השופטת הדגישה כי זה שהנאשם סיפק את ערכת השליטה לפיצוץ בכיכר פלומר מהווה סיוע לכך שהוא סיפק ערכת שלט גם לאירוע יהודה הלוי. "קשה להסביר כמקרית את העובדה שבשני נסיונות התנקשות ברוזנשטיין נעשה שימוש בערכות מאותו סוג שהוחזקו על ידי הנאשם".
מעבר לכך, ציינה השופטת, "גם אם אכן קבענו שלגבי גני התערוכה (כיכר פלומר) לא הובאה אינדיקציה לכך שהנאשם ידע את זהות היעד להתנקשות, הרי שביהודה הלוי הוא כבר ידע בדיעבד מה אירע בפלומר… והפעם הוא גם שמע מראש ישירות מבומבי שהכוונה היא להתנקש בחייו של רוזנשטיין".
אחרי כל הקביעות הנחושות הללו, השופטת רביד סברה שאין בסיס להרשעת אביטן ברצח בכוונה תחילה אלא רק בעבירה של סיוע לרצח, אך במסגרת ארגון פשיעה, מה שעשוי להחמיר בעונשו של אביטן.
את אביטן ייצגו מתחילת המשפט עורכי הדין יורם שפטל ויניב שגב.
עם שובו לישראל לאחר השהות הארוכה במרוקו, לרבות שלוש שנות מאסר בכלא על הדרכון המזוייף שעשה בו שימוש, גויסו לתיק שני עורכי דין נוספים, עו"ד מירי פרידמן ועו"ד ירון ברזילי, שניסו לתקן את הסיטואציה המשפטית הבלתי אפשרית שאליה נקלע אביטן לנוכח ההרשעות של כל הנאשמים.
הסנגורים הקדישו טיעונים מפורטים על מחדלי החקירה בתיר ששחזר אירועים מלפני 20 שנה, אולם השופטת רביד שהקדישה פרק שלם לטענות ההגנה, דחתה את הטיעונים האלה.
פרק ההגנה המשמעותי ביותר עם חידוש המשפט היה כאשר אביטן החליט לעלות על דוכן העדים כדי להשיב לאשמה ולמסור גרסה, שבה הוא הודה לראשונה בקיומם של קשרים עם אברג'ל ואנשיו עובר לתקופה המדוברת, בניגוד לעדויותיו במשטרה (2003, 2015), אז הוא הרחיק את עצמו מארגון הפשע בחסות החזרה בתשובה.
כאמור, העדות הזו שלו צרמה מאוד לשופטים אשר ראו בה התחסדות מיתממת לעומת ההכחשות שלו במשטרה, אם היה נוהג כך מתחילת הדרך יתכן וזה היה מסייע לו לטעון שהוא אכן סיפק את השלטים אך לא ידע לשם מה הם שמשו כאמור.
זמן קצר לפני הבריחה למרוקו, כאשר התביעה הציעה לו שמונה שנות מאסר בעסקה, טען אביטן כי הוא אינו יכול להודות בכך שהוא מסר את השלטים ליניב בן סימון, בומבי והמהנדס, מהטעם הפשוט שהודאה כזה היתה מפלילה את בן סימון, העבריין הישראלי הבכיר והמסוכן ביותר מאז ועד היום. אבל השמירה על העיקרון הזה, מסבכת אותו עכשיו עם השופטת רביד, שאמורה לגזור את דינו ב-8 לאוקטובר.
