"מחדל חקירה משמעותי" הן כנראה שלוש המילים שחוזרות על עצמן הכי הרבה בהכרעת דין שמתפרשת על פני 40 עמודים ומסכמת את הסיפור הבא: שלוש שנים לאחר שהוגש נגדו כתב האישום, בית משפט השלום בבאר שבע זיכה מחמת הספק נאשם בהחזקת רובה M16 עם עשרות קליעים מתאימים שנמצאו ברכבו. זאת, לאחר ביקורת נוקבת שהשמיע השופט אמיר דורון לגבי מחדלי חקירה משטרתיים משמעותיים, כדבריו, ולאחר ארבעה דיוני הוכחות בלבד שהתקיימו לאורך כשלוש שנים.
נגד הנאשם, חאלד אלעמור, הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות רכישת והחזקת כלי נשק. לפי כתב האישום, רכב מסוג סקודה חנה ליד בית בכסייפה בפברואר 2020. בבית התגורר א"א, מכר של הנאשם אשר היה עצור באיזוק אלקטרוני באותה עת במסגרת תיק אחר. אלעמור הואשם כי החזיק בתא המטען של הרכב, מתחת לכיסוי הגלגל הרזרבי, חפץ דמוי רובה סער M16, שהוסב לירי ומכיל חלקי כלי נשק תקניים, כגון המכלול של הרובה. הנשק נמצא ברכב כשהוא עטוף בשמיכה. סמוך לנשק, בתא המטען, היתה לכאורה שקית ובה 42 קליעי תחמושת, שתי מחסניות ריקות וזוג כפפות.
הפרקליטות הפנתה להודאות הנאשם, לסתירות בחקירותיו וכן לשמירה על זכות השתיקה במהלך חלקן, וטענה כי הדבר מלמד על חוסר אמינותו. הנאשם כפר בהחזקת הנשק או בכך שידע על הימצאותו ברכבו. הוא טען באמצעות הסנגורים שלו – עו"ד אסתר בר-ציון, עו"ד ויקטור אוזן ועו"ד ליאורה ברקו – כי הנשק לא שלו ולא היתה לו ידיעה על הימצאותו שם. לטענת ההגנה, באותו היום נכחו בבית עוד מספר אנשים, ובמקביל הרכב חנה מחוץ לבית והיה לא נעול. לדברי הנאשם, הוא הופתע כשהשוטרים מצאו נשק ברכבו בעת שעשו חיפוש.
הסנגורים הוסיפו והדגישו כי הופעלו לחצים על הנאשם על מנת שיודה בהחזקת הנשק. הם אמרו גם כי שוטרים המעורבים בתיק ניצלו את מצבו הנפשי של הנאשם ולחצו עליו להודות.
לדברי הנאשם, השוטרים הבטיחו לו שיוכל ללכת הביתה אם יודה בהחזקת הנשק. הסנגורים עתרו לפסול את ההודאה של הנאשם ולזכות אותו.
מחדלים רבים, רבים מדי
הסנגורים טענו כי עצם החיפוש לא היה חוקי. צו החיפוש היה לעצם הדירה של א"א שבה שהה הנאשם, ולא לרכבו שחנה בחוץ. הם הוסיפו כי השוטרים לא הסבירו לנאשם שהוא יכול לסרב לחיפוש.
בפועל, שני חיפושים נערכו, ולדברי הסנגורים אחד מהם לא תועד למרות מצלמות גוף שהיו על השוטרים.
הסנגורים הדגישו עוד, כי לנאשם אין עבר פלילי וכי אין לו ניסיון בחקירות משטרתיות, והוא לא ידע שיכול לסרב לחיפוש.
מעבר לכך אמרו הסנגורים כי הנאשם שטף את האוטו בבוקר, וכי המידע המודיעיני של המשטרה לא היה על הנאשם, אלא לגבי א"א. כך, במסגרת החיפוש שנערך בביתו של א"א, השוטר שאל "על הדרך" את הנאשם אם ניתן לעשות חיפוש ברכבו שחנה בחוץ. הנאשם, שלא ידע שיכול היה לסרב, הסכים. בנוסף, הסנגורים ציינו כי א"א כבר באותה עת לחץ על הנאשם ולחש לו בזמן החיפוש שיגיד שהנשק שייך לו.
בתוך הניידת, הנאשם, אולי כדי לסייע לא"א, אמר לשוטרים שהנשק שייך לו, אולם מיד כשיצא מהניידת חזר בו ואמר לשוטר ששיקר והנשק אינו שלו. לטענת הסנגורים, אף שהחזרה בו מההודאה הוקלטה, היא לא הועברה להגנה כראיה רשמית. החזרה של הנאשם מההודאה לא תועדה בדו"חות השוטר, אבל כן עברה להגנה בדיסק בין חומרי חקירה רבים אחרים וראיות רשמיות אחרות, כהקלטה לא מסומנת ולא מתומללת.
על פי הסנגורים, גם הפרקליטות בעצמה הופתעה מקיומה של ההקלטה, שנמצאה בזכות עבודת ההגנה.
מחדלי החקירה לא נגמרים כאן.
הסנגורים אמרו כי את הנאשם שמו במשטרה ביחד עם החשוד השני בתיק, א"א, באותו תא מעצר. לדברי הנאשם, בתא המעצר אמר לו א"א כי יש תיק אחר נגדו עם עבודות שירות, וביקש מהנאשם לקחת את התיק על עצמו, כדי שלא ייפגעו לו העבודות שירות ומפני שאין לנאשם עבר פלילי.
עוד יותר מכך. הסנגורים סיפרו על אירוע ייחודי שנוהל על ידי החוקר הראשי בתיק, שבו נלקחו שני החשודים ל"מרתון חקירות" שבו בוצעו ארבע חקירות לכל אחד מהם, ובין חקירה לחקירה הם שהו ביחד בתא המעצר.
ואם זה לא מספיק: החקירות הללו לא הוקלטו, והחוקר טען כי "מכשיר ההקלטה לא עבד" באותם רגעים.
גם חקירתו של אחיו של א"א "נעלמה", לטענת חוקרי המשטרה. זאת, לאחר שנחקר בשיחה טלפונית בלבד, ולא בחקירה במשרדי המשטרה.
חשודים אחרים וכיווני חקירה אחרים – כלל לא נבדקו או נחקרו. כך למשל, הסנגורים אמרו כי טביעת האצבע של א"א נמצאה על לחצן שפותח את תא המטען של הרכב בו נמצא הנשק, למרות שבאותו בוקר הרכב נשטף על ידי הנאשם – והסנגורים אף הציגו לכך ראיות.
יתרה מכך, על שקית הקליעים הכתומה (בתמונה), אותרה טביעת האצבע של אחיו של א"א. ואולם, כיווני החקירה הללו לא מוצו על ידי החוקרים, לטענת ההגנה, ובהמשך גם לדברי השופט.
עוד מחדל, ועוד מחדל, ועוד מחדל
השופט דורון לא הותיר הרבה מקום לספק לגבי הלך רוחו בהכרעת הדין, וכבר בעמוד השישי להכרעה הוא פורט את מחדלי החקירה הרבים, בכותרות, עם תהיותיו. "מדוע לא הוצבו סימני שאלה ביחס להודיית הנאשם במציאת הנשק בוודאי, יום עובר לחיפוש, נוכח גרסתו וראיות אחרות הקיימות בתיק?", תהה השופט, שקיבל את עמדת ההגנה והורה על זיכוי הנאשם.
על החיפוש אמר השופט: "יש לקבוע כי הסכמת הנאשם לחיפוש נעשתה בנתונים חסרים מבחינתו, ומשמע שהיתה זו הסכמה חלקית בלבד, ושאינה מדעת".
השופט הוסיף על כך כי "הדברים מובילים לקביעה שהחיפוש בוצע בחוסר הסכמה מדעת מחד, ובהעדר חשד סביר מאידך".
לפיכך, קבע כבר בראשית דבריו השופט כי החיפוש עצמו היה לא חוקי.
"מדובר במחדל חקירתי משמעותי במיוחד", פתח השופט את תיבת הפנדורה של מחדלי החקירות וקבע לגבי היעלמות חקירת אחיו של א"א. הוא הוסיף כי "הסבר החוקר ביחס להעדר תיעוד החקירה אינו מתקבל על הדעת".
יתרה מכך, השופט הדגיש כי "לא יעלה על הדעת שחשוד מרכזי כמוהו לא נחקר כפי שחקירה צריכה להתקיים, והסתפק החוקר בתשאול טלפוני בלבד".
על היעדר ההפרדה בין החשודים אמר השופט: "יש לקבוע כי העדר ההפרדה בעת המעצר ועובר לחיפוש, מהווה מחדל חקירה. שוב עולה התמיהה, מדוע במקרה דנא, ובחקירות אלו, לא הקפידו לשמור על החשודים בהפרדה?".
גם את הוצאתם לחקירה והשמתם ביחד בתא המעצר הגדיר השופט "מחדל חקירה נוסף ומשמעותי", ו"התקשה" לקבל את הסברי החוקרים.
לגבי ההודאה בניידת, השופט ציין: "המסקנה המתבקשת בשלב זה, היא כי אמירת הנאשם בה הודה בהחזקת הנשק במהלך השיחה עם השוטר במהלך ההובלה בניידת המשטרה לתחנה, שהיא אמירה מפלילה, נאמרה מבלי שקיבל האפשרות לשמור על שתיקה, או להיוועץ בעורך דין. מדובר במחדל חקירה נוסף ואף משמעותי".
השופט סיכם ואמר כי "מצאתי מקום לפסול הודיה זו של הנאשם, שנאמרה כאמור בפגיעה ברורה בזכויותיו".
היעלמות ההקלטה שבה חזר בו הנאשם מההודאה ואמר שהוא שיקר, היא "מחדל חקירה נוסף" – כך לפי השופט דורון.
לאחר שציין מספר מחדלי חקירה נוספים, חלקם "משמעותיים", השופט סיכם: "בית המשפט מוצא לקבל את עמדת הנאשם, לפיה הופעל עליו לחץ להודות במה שלא היה קשור בו – החזקת הנשק".
"המאשימה לא הצליחה להוכיח, גם בניכוי התנהגות הנאשם בחקירותיו במשטרה (בשתיקתו), כי האפשרות הסבירה היחידה שנותרה על הפרק היא כי הנאשם ביצע את המיוחס לו בכתב האישום", הוסיף השופט דורון, "קיימים הסברים אחרים היכולים להיות נכונים באותה מידה… אני קובע שקיים ספק סביר שנותר על כנו ביחס למעורבות הנאשם במיוחס לו בכתב האישום" (18 יוני).
הסנגורים מסרו בתגובה: "אחרי למעלה משלוש שנים נעשה צדק עם הנאשם, חאלד אלעמור, אשר הגיע לבקר חבר בבוקרו של יום ומצא עצמו מעורב בהחזקת נשק, שתי מחסניות ו-42 כדורים בתא המטען של הרכב שלו והודה בהחזקתו כדי למלט אחר מעונש חמור, תיק תפור מכל כיוון במושגי הפליליסטים. אבל ככל שקילפנו שכבה אחר שכבה של הראיות, הבנו שחאלד חף מפשע ונתפר לו תיק והוא מודה בהחזקת נשק שאיננו שלו".
"בסופו של יום", הוסיפו הסנגורים, "בעבודה מאומצת ומדויקת, הצלחנו לשכנע את בית במשפט בחפותו של חאלד, שבינתיים התחתן והינו אב לתינוקת. המזעזע הוא שמלכתחילה הוגש כתב אישום נגד חאלד, העובדה המזעזעת היא שפרקליטות נותנת יד לכתבי אישום שהינם בגדר סרק עם עבודת משטרה מרובת מחדלים – ושאחרי עבודה מאומצת של סנגורים, שמאמינים בחפותו של הלקוח, ושופט סבלני אשר שומע הוכחות בנפש חפצה ובלב פתוח, התקבלה תוצאת הזיכוי, שהינה התוצאה היחידה הנכונה בתיק, ואנחנו עוד לא אמרנו את המילה האחרונה".
מהפרקליטות נמסר בתגובה: "אנו לומדים את הכרעת הדין וטרם התקבלה החלטה".
גן עדן לעבריינים . אין פלא שעם חוקים כאלה ושופטים כאלה משתלם להיות עבריין