האונס שלא היה: שלושה שופטים זיכו פה-אחד חייל מאונס המפקדת שלו

בית משפט המחוזי בבאר שבע זיכה אתמול חייל לשעבר שהיה עצור במתקן צבאי בבסיס בדרום הארץ, מאונס המפקדת שלו, מדריכת כלואים, לאחר שלוש שנים של ניהול משפט (19 ספטמבר).

הנאשם נ', שיוצג על ידי עו"ד אליז קסנטיני ועו"ד תומר לביא, היה חייל בודד, עולה חדש מצרפת, שהגיע לישראל עם אחיו והתנדב לצבא. במהלך שירותו בבסיס ליד אילת הוא נשפט למעצר בבסיס על עבירות משמעת.
המתלוננת, גם היא היתה חילת בודדה, מדריכת כלואים כאמור.
בינה ובין החייל שבמעצר נקשרו קשרי ידידות. הוא היה במתקן שבועיים, ולאחר שהסתיימה תקופת המעצר – המפקדת הזמינה אותו ואת אחיו להתארח בדירתה שבה היא גרה עם בת-הזוג שלה.
הנאשם נ' ואחיו התארחו בדירה כמה ימים, במהלכם המפקדת הספיקה לריב עם בת הזוג ולהיפרד – אירוע שגם בו נ' היה מעורב, כפי שנתאר עוד מעט.

לפי כתב האישום, לאחר פרידת בנות הזוג, בלילה, כאשר המפקדת היתה לבד בחדרה, נכנס הנאשם לחדר, התלונן שהספה אינה נוחה לו, ביקש לישון איתה, היא התנגדה, ואז נטען שתקף אותה בכוח בעוד היא נאבקת בו ללא הצלחה.

כך תיארה המפקדת בבית המשפט את השתלשלות הסיפור עד למה שהיא הגדירה כאונס שלה: "נ' שיתף שהוא חייל בודד, שהוריו גרים בצרפת, ואחיו נמצא באילת ללא מקום מגורים". לדבריה היא חשה חובה לעזור לו והפעילה את זוגתה, כדי לסייע בפתרון דיור לנ' ולאחיו, ולעזור לאח למצוא עבודה.
"כאשר נ' השתחרר ממעצר, ואני עדיין נשארתי בבסיס (שירתה במתכונת "שבוע שבוע", ז.ק) הפניתי אותו לדירה, שם כבר היה אחיו… מדובר בדירה קטנה עם חדר שינה אחד. נ' ואחיו ישנו בסלון, ובת הזוג שלי לשעבר ישנה בחדר".

כעבור כמה ימים, כשהמפקדת חזרה הביתה נ' סיפר לה, "הלשין" לה כהגדרת, על בת הזוג שבגדה בה עם צעירה אחרת.
נ' סיפר, שכאשר הוא ואחיו חזרו בלילה לדירה, בת הזוג לא פתחה להם את הדלת, והם חיכו למטה וראו אור מהסלון ואת דמותה של בת הזוג ביחד עם מישהי אחרת.
לאחר סיפור זה עליו שמעה מ-נ', המפקדת רבה עם בת הזוג שעזבה את הדירה.
לדברי המפקדת, נ' ניסה להשתמש באותה בגידה, כסיבה לשכב איתו בלילה הבא…

הם נשארו שלושה בדירה – המפקדת, נ' ואחיו.
לפי גרסתה, הם צפו בטלוויזיה, ובשלב מסוים היא פרשה לחדר השינה. לאחר דקות, נכנס נ' לחדר והתיישב על המיטה ללא חולצה. לשאלתה מה הוא עושה, אמר שלא נוח לו בסלון עם אחיו וביקש לישון איתה. המפקדת אמרה לו שאי אפשר ואז, אחרי ויכוח, לדבריה הוא "בא מעליי וסתם לי את הפה".
לדבריה, היא החלה "להשתולל, לצעוק, לקלל, להרביץ ולשרוט" ואז נקרעה לה כתפייה של הגופייה. לטענתה היא היכתה את נ' ברגליים ובבטן, אבל הוא חסם את פיה בידו ואף חנק אותה. "המשכתי להילחם בכל הכוח ואז הוא אמר 'את לסבית את אוהבת אצבעות' וחדר גם עם איבר המין". היא הוסיפה וטענה כי לאחר שבא על סיפוקו, אמר בצרפתית לאחיו שיבוא כי היא "חולת נפש", ואחרי האקט האלים הזה, הם עזבו את הדירה.

האירוע לדבריה היה באוגוסט 2017, אבל המפקדת התלוננה למשטרה רק אחרי שנה וחצי, כשממצאים פורנזיים אחרי זמן כה רב כבר כמעט בלתי אפשרי למצוא.
הנאשם נ' אישר מצידו את כל הרקע: הוא הכיר את המתלוננת כשהיה עצור בבסיס, והיא המפקדת. היא הזמינה אותו לביתה, הוא היה שם כמה ימים, היא נפרדה מבת הזוג – והוא הודה גם שניסה לקיים איתה מגע מיני, לטענתו בעידוד שלה.
לטענת נ', הוא הלביש קונדום שהמפקדת בעצמה נתנה לו, אך בסופו של דבר הוא עזב באמצע כי "לא בא לו", והיא המציאה עלילה שהוא תקף אותה – כדי להתקשר לבת הזוג, לבקש את ניחומיה ולהחזיר אותה אליה בטענה שנאנסה והיא זקוקה לעזרתה.

הראיות המזכות
גרסת הנאשם היתה יכולה להידחות בקלות כמלאכותית. ואולם, תוך כדי משפט עו"ד קסנטיני ועו"ד לביא הצליחו לשים את ידם על ראיות מזכות, מהסוג שנדיר למצוא, על כך שהמתלוננת בודה תלונות שווא ממוחה.
זה קרה כאשר הסנגורים הגישו בקשה לקבלת חומרי חקירה שהפרקליטות לא מסרה להם בתיק.

הסנגורים ביקשו מידע מהמשטרה, על כל התלונות שהמתלוננת-מפקדת הגישה, וכל התלונות שהוגשו כלפיה, בכלל ובמיוחד באותם ימים.
שופטים לא נוהגים כדבר שבשגרה לאשר בקשות כאלה לקבלת מידע, החורגות לכאורה מהתיק ומהסיפור הצר של המעשה, ויש בהן פוטנציאל להאיר באור שלילי את המתלוננת על עבירות מין.
אבל השופט נאסר אבו טהה אישר את הבקשה.

כשהמידע המשטרתי נחשף, התגלה דבר מדהים חדש על אירועי אותו יום ולילה בו אירע לכאורה האונס.
הפרטים שיובאו מיד הוסתרו על ידי משטרת אילת, שלא חקרה את המתלוננת אודותיהם ולא הכניסה את הפרטים לתיק החקירה. נראה גם כי המתלוננת עשתה מאמץ להסתיר את הפרטים ש"יפלילו" את גרסת השווא שלה, על ידי ניסיון לטשטש את התאריך המדויק של האירוע.

מהמידע שנמסר לפי דרישת ההגנה התברר, ששעות בודדות אחרי האונס לכאורה שאירע בלילה – בשעה חמש בבוקר הגיעה בת הזוג של המתלוננת וחזרה לדירה, לבקשת המתלוננת, אחרי שנפרדו כאמור יומיים-שלושה קודם.
אחרי מספר שעות התקשרה המתלוננת למשטרה, אבל התלוננה נגד בת הזוג שלדבריה תקפה אותה. כעבור חמש דקות היא התקשרה שוב וביקשה לבטל את התלונה.
בכל זאת, שוטר הגיע לדירה בשעת צהריים, זה היה יום לאחר ליל האונס לגביו היא טענה בעניינו של נ'.
בזמן אמת, המפקדת לא אמרה לשוטר דבר על כך שנאנסה בלילה הקודם על ידי נ'. כל שתיארה הוא רק סביב המריבה שלה עם בת-הזוג. תלונתה נגד נ' על האונס שאירע לכאורה כמה שעות קודם, נמסרה כאמור למשטרה רק אחרי שנה וחצי (!).

יתרה מכך: שלושה חודשים אחרי אותו אירוע, והקריאה שלה למשטרה, המפקדת הוזמנה לחקירה על אירועי אותו יום בעקבות תלונה אחרת שהוגשה נגדה ונגד בת הזוג שלה, על תקיפה של צעירה אחרת.

בשני המקרים, גם בחקירה לאחר שלושה חודשים, וגם בהודעה שגבה ממנה השוטר שהגיע לדירה בזמן אמת בעקבות קריאתה, היא לא אמרה דבר על אונס שעברה על ידי נ', למרות שסיפרה עליו בהקשרים אחרים כאשר הזכירה שהוא התארח בביתה בימים שלפני כן וגם סיפר לה על "בגידת" בת הזוג בה.

מהצלבה שעשה בית המשפט בין שני הסיפורים שלה, הראשון והשני, המוקדם והמאוחר, השופטים הגיעו למסקנה שהאירועים קרו באותה יממה ממש: האונס שלגביו נמסרה תלונה מאוחרת היה, אם היה, כמה שעות לפני שהמתלוננת התקשרה למשטרה והתלוננה נגד בת זוגה בלבד. זה הביא לשליחת ניידת לביתה.
בכל ההודעות שנגבו ממנה לאחר מכן – לא הוזכר סיפור האונס.

המתלוננת ובת זוגה לשעבר הצליחו "לבלבל" את השופטים במשפט המרכזי, אריאל ואגו, אלון אינפלד ואריאל חזק.
שתיהן טענו בעדויותיהן כי היה אונס.
בת הזוג טענה כי שמעה מהמפקדת שהיא נאנסה על ידי נ' – ולכן היא חזרה לדירה, כדי לעזור למתלוננת שהיתה במצוקה.
עדות בת הזוג לכאורה יכולה היתה לשמש כחיזוק למתלוננת, אלא שבזמן אמת, מספר שעות אחרי שחזרה לדירה והמתלוננת התלוננה עליה, וגם בת הזוג שנחקרה במשטרה לא סיפרה על אונס שעליו שמעה מחברתה.
הסיפור כולו בא מפיהן רק בעדויות המאוחרות, אחרי יותר משנה ובהמשך גם במשפט.

נורת אזהרה
בהכרעת הדין שפורסמה אתמול ניכרת התלבטות השופטים.
חלקם כתבו כי המתלוננת עשתה עליהם רושם משכנע, ולא פסלו אפשרות שהמפקדת ובת הזוג בחרו להסתיר מהשוטר שהגיע לביתן אירוע תקיפה מינית. ממילא בתי המשפט "נירמלו" עדויות כבושות של מתלוננות בעבירות מין, שלא בא זכרן בזמן אמת, כדבר שבשגרה.

מנגד, שופטי ההרכב תיארו דיסוננס. הם התרשמו גם מעדות הנאשם, שעשה עליהם רושם אמין. "הנאשם, שנמנע מהכפשת המתלוננת, היה עקבי בגרסתו, בשינויים מעטים ממש, ודבריו היו סדורים בסדר הגיוני", נכתב בהכרעת הדין, "גרסת הנאשם משתלבת היטב עם העובדות האובייקטיביות הידועות. הוא סיפר, למשל, בפתיחות על רצונו 'למנף' את מצבה הרגשי של המתלוננת (אחרי פרידה מבת הזוג) כדי להביאה לקיים עמו מגע מיני".
"הוא דיבר על התכנון מראש, להיכנס לחדר", ציין השופט ואגו, "גם אם ניתן להסתייג, ברובד המוסרי, מסוג זה של מניפולציה – עבירה על החוק אין פה. עדותו של הנאשם נחזתה כאותנטית, ובלתי מתחמקת".
לטענת הנאשם, הוא ניסה "לעשות" ו"לא עמד לי", והיא כנראה נעלבה. הוא הפסיק ויצא מהחדר.

השופטים חיפשו הסברים לגרסת המפקדת המאוחרת, והעלו השערות מהתחום הנפשי. לאחר שההגנה חשפה באמצעות הראיות שקיבלה את סיפור התלונה המקורית נגד בת הזוג – המתלוננת טענה על דוכן העדים שאינה זוכרת כלל שהזמינה את המשטרה נגד בת הזוג בצהריים שאחרי מקרה ה"אונס".

בהכרעת הדין צוין כי התברר שכאשר הגיע השוטר לדירה, המתלוננת ביקשה לבטל את התלונה ואמרה לו שלא היתה בכלל אלימות מצד בת הזוג, בניגוד למה שטענה בטלפון. לדבריה, התקשרה למשטרה רק כדי להפחיד את בת הזוג, כדי שתעזוב שוב את הבית.
"עדויות השתיים (המתלוננת ובת הזוג) בפני השוטר אינן מאזכרות מאומה מעבר לסכסוך וריב זוגי ביניהן", כתב השופט ואגו, "בהינתן גרסת שתיהן במשפט (כי בת הזוג הגיעה לסייע בגלל אירוע האונס) – ואם זו הגרסה הנכונה – אזי, שתיהן מסרו לא אמת באותו בוקר לאיש המשטרה".

הסנגורים קסנטיני ולביא טענו שהמתלוננת ננעלה מאוחר יותר על סיפור אונס, כדי לעורר אמפתיה מצד בת הזוג, ואולי כדי לתרץ את המגע המיני עם נ', שלטענתו היה בהסכמתה.
עוד צוין כי בהמשך גם נודע, שבניגוד למצג שהציגה המתלוננת, היה לה בן זוג לאחר שנפרדה מאותה בת זוג, ומגע מיני עם גבר אינו כה מופרך כפי שטענה.

השופטים הסיקו ממסכת העובדות ומהראיה שהביאה ההגנה כי המתלוננת שיקרה – או בגרסתה למשטרה ביום האירוע, או בגרסה המאוחרת. מכל מקום היא הודתה כי שיקרה אז כשהתקשרה וטענה שחברתה מכה אותה – ואז ביטלה את התלונה ומסרה שרק רצתה שחברתה "תעוף" מהבית.

"האם הסתירה באופן מכוון אונס? ואם כן, למה להאמין לגרסתה כיום", כתב השופט ואגו, "אין דרך מעודנת יותר לומר זאת. המתלוננת עומדת על כך כיום, שהיא מסרה גרסאות כזב (ביום האירוע)… ההגנה אינה צריכה לשכנע באמיתות הנרטיב שלה לאחר שהספק נשען על אמירותיה החד משמעיות של המתלוננת עצמה בדבר תלונה שקרית על אלימות מצד בת הזוג… עדותו של הנאשם בבית המשפט ואמרותיו קוהרנטיות".
עם זאת השופט כתב: "הייתי נזהר מקביעה פוזיטיבית, כי גרסת האונס שקרית… ייתכן, תיאורטית שהמתלוננת 'ננעלה' על הסיפור, הלא נכון לגופו, וראתה בו מוצא ומזור לבעיות נפשיות".

השופט אינפלד הוסיף: "המדובר בנורת אזהרה בטרם ניתן לעדות המתלוננת משקל, המאפשר הרשעה בפלילים של נ'. העובדה שהמתלוננת התקשרה למוקד המשטרה והתלוננה על אלימות של בת הזוג, שלא היתה ולא נבראה… עובדה, המלמדת כי בעת מצוקה רגשית המתלוננת מסוגלת לעשות שימוש לרעה בחוק, ולהעליל שקר על אחרים. בעובדה זו יש כדי לעורר חשש שמא המתלוננת סיפרה גם על אונס שלא התרחש, מתוך סערת נפש, אולי משום רגשות אשמה על ששיתפה פעולה עם הנאשם; אולי בשל כעס על הנאשם שניצל את מצוקתה לשם פיתוי מיני".

בסיכום כאמור, שלושת השופטים זיכו את הנאשם פה אחד מחמת הספק.
עו"ד קסנטיני אמרה לאתר "פוסטה": "בעבירות מין מאוד קל להרשיע כאשר בית המשפט מאמין למתלוננת. זו העבירה היחידה שבה ניתן להרשיע על סמך עדות יחידה של מתלוננות, בשונה מכל שאר העבירות בעולם הפלילי, ולכן העבודה הסנגוריאלית קשה. אנחנו הרכבנו את הפאזל לבד".
לדברי הסנגורית, "היחידה החוקרת לא עשתה את עבודתה, לא גילתה את הנתונים על תלונת המתלוננת נגד בת הזוג, ולא חקרו אותה על הסתירות, למרות שיכלו להוציא את המידע ממאגרי המשטרה בלחיצת כפתור. החוקרים נשבו בגרסתה, משום שזו האג'נדה של המשטרה בתלונות על עבירות מין. היינו צריכים לחפש ראיות אובייקטיביות להוכחת גרסת הנאשם. בסופו של דבר בית המשפט היה יכול להאמין לה, אבל לא הצליחו ליישב את גרסתה עם הראיות שההגנה הציגה".