בני זוג שנישאו בשנת 2005 והביאו לעולם שלושה ילדים משותפים, חתמו בשנת 2018 על הסכם ממון הקובע הפרדה רכושית מוחלטת ומתייחס לנכסי עבר, הווה ועתיד. לפי ההסכם, נכס שרשום על שם אחד הצדדים יהיה בבעלותו בלבד, ללא קשר למקור הכספים. עוד נקבע בהסכם, כי לעת גירושין תקבל האישה סכום כולל של 200 אלף שקל בלבד בעבור כלל זכויותיה, לרבות כתובה. ההסכם אושר בפני בית הדין הרבני.
כעבור שנתיים, יחסי הצדדים עלו על שרטון והאישה ביקשה לבטל את הסכם הממון. הבעל, מנגד, ביקש לאכוף אותו.
האישה טענה כי מדובר בהסכם לא הוגן, וכי בעוד שהיא מקבלת 200 אלף שקל בלבד, הבעל מקבל דירה, חנות וארבעה משרדים. לטענתה, היא חתמה על ההסכם בכפייה ולא מרצון, והוכיחה זאת באמצעות הקלטות בהן הבעל נשמע מאיים: "אבא שלי יביא שמונה פועלים שירוקנו את הדירה ואת תהיי ברחוב. אשתה לך את הדם בקש, אוציא לך את המיץ, אריב גם על המשמורת, אזרוק אותך כמו כלב לקרשים, אעיף אותך מהבית על טיל, אפנה את הבית ואפנה אותך לתוך מחסן…".
הבעל טען בתגובה שהדברים בהקלטה נאמרו לאחר החתימה על ההסכם, בזמן שפרץ משבר גירושין ואחרי שהאישה "הוציאה אותו מהכלים" והזמינה לו משטרה "כל שני וחמישי". עוד טען הבעל, כי ההסכם הוגן, שכן הנכסים על שמו נרכשו מכספיו בלבד. ההסכם נחתם, כך לדבריו, לאחר שהאישה הבינה את המשמעויות שלו ואף התייעצה עם עורך דין.
לעניין הכתובה, הבעל טען כי האישה גם כך לא היתה זכאית לה, שכן ישנו סרטון בו האישה יושבת ברכב ועושה "מעשה קרבה" עם גבר זר.
בית הדין: "הניסיון מלמד שאנשים לא מייחסים חשיבות לאיומים"
בית הדין הרבני האזורי בירושלים דחה את בקשת האישה לביטול ההסכם וקבע כי הסכם הממון תקף: "לפי ההלכה איום אינו נחשב לאונס. בית הדין נוכח שהאישה היא אישה חזקה שאינה מתפעלת מהאיש ואיומיו, ולא סביר שהיא נכנעה וחתמה על הסכם כזה בגלל האיומים הללו. הניסיון בעבודה באולם בית הדין מלמד שאנשים לא מייחסים חשיבות לאיומים הנזרקים לחלל האוויר ואינם נרתעים ונכנעים להם".
האישה לא השלימה עם פסק הדין ובאמצעות עו"ד משה יצחק אוסדיטשר הגישה ערעור לבית הדין הרבני הגדול בירושלים, כשהיא מפרטת מעשי אלימות פיזית, מילולית וכלכלית, לרבות השתלטות על חשבון הבנק על שמה, ופיזור צ'קים ללא כיסוי עד הפיכתה למוגבלת.
האישה התייחסה לקביעת בית הדין לפיה חל שיהוי בהגשת הבקשה, והסבירה כי התנהגותה לאחר ההסכם – הכוללת קיום יחסי אישות – היא חלק ממה שמוכר כ"תסמונת האישה המוכה".
הבעל, באמצעות עו"ד אביעד אושרי, ביקש כמובן להותיר את הכרעת בית הדין האזורי על כנה. הוא הוסיף כי האישה מתארת את עצמה מתחילת ההליכים כאשת בית תמימה וצייתנית העושה את רצון בעלה ונכנעת לגחמותיו, כאשר המציאות הפוכה לגמרי. לדבריו, מדובר באישה מניפולטיבית, לא אמינה ואף "חולת מין", ולראיה – סרטון בו האישה עשתה מעשה מכוער עם גבר זר.
הדיינים – הרב יצחק יוסף, הרב מיכאל עמוס והרב עידו שחר – החליטו לדחות את הערעור והבהירו: "התנהגות זו של האיש ואמירותיו המקוממות ראויות לכל גינוי, אך לא לשם כך התכנסנו – לדון באלימותו המילולית, אלא לדון בשאלה מה היה אומד דעתם של הצדדים בזמן אישור ההסכם ואם לנוכח כל האמור לעיל, אפשר לקבוע באופן קטגורי על פי ההקלטה שבכל השלבים שקדמו לאישור ההסכם האישה התנגדה לתוכנו כי סברה שהוא פוגע אנושות בזכויותיה. מסקנת בית הדין האזורי בעניין קביעה זו היא שלילית. ולאור מה שהתברר לעיל זו גם מסקנתנו. בהינתן התרשמות בית הדין האזורי נשמט הבסיס העובדתי מתחת טענותיה המשפטיות וההלכתיות של האישה, שהוטעתה לחתום בכפיה על הסכם עושק שנעשה בחוסר תום־לב מצד האיש והנוגד את תקנת הציבור".
* הכותבת, עו"ד דפנה לביא, היא עורכת דין לענייני משפחה ומרכזת מדור המשפחה באתר "פוסטה"
