העליון אימץ טענות לגרסאות סותרות ודחה בקשה למשפט חוזר בתיק רצח

בית המשפט העליון קיבל את עמדת המדינה ודחה את בקשתו למשפט חוזר של ניר חזיזה, שהורשע בין היתר ברצח יפתח מור יוסף ז"ל, צעיר בן 17, שנורה למוות במהלך ניסיון של חזיזה לרצוח אדם אחר. דוברות הפרקליטות שחררה נוסח חלקי מהפרוטוקול, לאור הסרה חלקית של צו איסור פרסום שחל על ההליך.

במהלך 2011, הרשיע בית המשפט המחוזי מרכז, בהרכב השופטים מנחם פינקלשטיין, ליאורה ברודי ועופר גרוסקופף, את חזיזה ברצח ובעבירת ניסיון רצח. זאת, לאחר שבין חזיזה לאדם אחר התגלע סכסוך בגין חוב כספי. על רקע החוב, גמלה בליבו של חזיזה ההחלטה להמית את עינב, חברו של האדם האחר. חזיזה ואדם נוסף הגיעו רכובים על קטנוע לקיוסק ברמלה, בו שהה עינב, אז ירד חזיזה מהקטנוע כשהוא אוחז בידו אקדח, וירה לכיוון עינב. עינב ניסה להימלט בריצה, אך חזיזה המשיך לדלוק אחריו וירה לכיוונו כ-13 יריות.

כתוצאה מהירי, נפצע בראשו מור יוסף, זאת מכדור תועה, אשר היה עם חבריו בסמוך למקום. למחרת הוא נפטר בבית החולים. בנוסף, גם עינב נפגע מהירי ואושפז בבית החולים.

במהלך ניהול ההליך בבית המשפט המחוזי השאלה העיקרית שנידונה הייתה זיהויו של חזיזה כמבצע הירי. בית המשפט קבע כי זיהויו כמבצע הירי נשען על נדבך מרכזי – הצבעתו העקבית של עינב על חזיזה כמבצע הירי. חזיזה ערער על כך לבית המשפט העליון, בטענה עיקרית כי נפלה טעות כנה בזיהוי על ידי עינב.

במהלך 2021 הגיש חזיזה בקשה למשפט חוזר באמצעות סנגורו, עו"ד ירום הלוי. זאת, בין היתר, על בסיס הטענה כי עינב חזר בו מגרסתו המפלילה, המזהה את חזיזה כמי שירה בו. במסגרת הבקשה, הוגש לבית המשפט מכתב שנשלח מעינב לבא כוחו של חזיזה, בו סיפר כי עוד בשנת 2015 הותיר מכתב אצל עורך דין ובו כתב ששיקר, ולמעשה לא יכול היה לזהות את היורה כי משקף הקסדה היה מורד ואטום וכי חוקרת המשטרה, שהגיעה לבית החולים בו היה מאושפז, לחצה עליו לומר את שמו של המבקש כמי שירה בו.

המכתב של עינב הגיע לעו"ד הלוי רק שנתיים אחרי שעינב הפקידו אצל עורך הדין הפרטי שלו, ולפיכך גם המשטרה ראתה את המכתב רק כשנתיים וחצי לאחר שנכתב, כשהוגשה הבקשה למשפט חוזר. עוד נטען בבקשה כי בהרשעה נגרם לחזיזה עיוות דין – אך מרבית הפרטים חסויים, וביניהם העילה המרכזית לבקשה למשפט חוזר.

המדינה, באמצעות מנהל המחלקה הפלילית דאז ועו"ד יאיר חמודות מהמחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה, התנגדה לבקשה וטענה כי אין בראיות החדשות בכדי להביא לשינוי בתוצאות המשפט, ואף לא נגרם לחזיזה עיוות דין. בכל הנוגע לזיהוי היורה, הם טענו כי גרסתו החדשה של עינב לוקה בחוסר אמינות בסיסית. זאת, מפני שמדובר ב"גרסה אפופה בנסיבות מחשידות, בראיות לקבלת טובת הנאה, מלאה בסתירות פנימיות וסתירות חזיתיות לדברים שהיו בלב עדותו בבית המשפט".
בכלל זה, הודגש כי ביום כתיבת המכתב, הלך עינב לרכוש שעון יוקרה, זאת למרות שבאותה תקופה היה נתון להליך של פשיטת רגל בגין חובות כבדים. במשטרה מסר עינב גרסאות סותרות, הן לעניין מימון השעון והן לעניין המכתב עצמו והחתימות על גביו. עוד צוין כי טענותיו החוזרות של עינב לגבי חוקרת המשטרה הוכחשו נמרצות על ידו בבית המשפט, ומכל מקום בית המשפט דחה את הטענה חד משמעית.

המשנה לנשיאת בית המשפט העליון (בדימוס) והשופט ניל הנדל דחה את הבקשה לקיום משפט חוזר, תוך שהוא מציין כי לגרסה הנוכחית לא ניתן לייחס אפילו אמינות לכאורית. הוא אמר כי המכתב נכתב שש שנים לאחר העדות בבית המשפט וארבע שנים לאחר פסק הדין בערעור, כאשר לא ניתנו לכך טעמים בעלי משקל. השופט גם שלל את טענתו לפיה חוקרי המשטרה גרמו לו לשקר בבית המשפט.
לפיכך, השופט הנדל קבע כי "הראיות החדשות" לא עומדות בסף הנדרש על מנת להורות על משפט חוזר.
התיק נוהל במחוזי על ידי עו"ד אורלי בן ארי, מפרקליטות מחוז מרכז (פלילי).

הסנגור הלוי מסר בתגובה חריפה כי "הנימוק העיקרי לבקשה למשפט חוזר לא היה חזרתו של עינב מגרסתו אלא עניין אחר שלצערי נותר חסוי, ומסתיר דבר חמור שארע בתיק. כבוד השופט מלצר כתב החלטה מכוננת ועקרונית בנושא עם פרישתו מכס השיפוט אלא שגם היא אסורה לפי שעה בפרסום. יחד עם זאת, היא לא אסורה בשימוש. כולי תקווה למען נאשמים אחרים עתידיים, שאף אחד מהם לא יצטרך לעשות בה שימוש, והפרקליטות תתקן את דרכיה בהתאם להחלטה האסורה בפרסום".