בית משפט המחוזי בתל אביב זיכה היום את הגיניקולוג והסקסולוג ד"ר בני שכטר מעבירות חמורות – אינוס במרמה של מטופלות, אך מנגד הרשיע אותו במעשים מגונים במרמה במהלך הטיפול בשלוש מתלוננות (19 אוקטובר).
שלוש הנשים הגיעו לטיפול אצל ד"ר שכטר במרפאתו הפרטית ברמת השרון ובבית החולים מאיר בכפר סבא, עקב כאבים במהלך קיום יחסי מין. ד"ר שכטר ביצע בכל אחת מהנשים בדיקה גיניקולוגית מקובלת באמצעות החדרת אצבעות וכלי דמוי ויברטור, אבל לפי האישומים בהם הוא הורשע, בטיפול בכל אחת משלוש הנשים קדמה פרוצדורה שאינה חלק מההליך הרפואי – הגיניקולוג-סקסולוג הניח מכשיר רוטט על הדגדגן של המטופלות והנחה אותן לתת חיווי בסולם 1-5 על דרגות העוררות וההנאה המינית שהן חוות באמצעות הפעלת הרטט.
ראשונה התלוננה נגד הרופא חיילת בת 19 אשר גם התראיינה בתקשורת. לאחר ראיונות שלה ושל עורכת דינה, שתי נשים נוספות הגישו תלונות, והגניקולוג נעצר בפעם השנייה. ד"ר שכטר הכחיש מכל וכל ביצוע פעולה של גירוי איבר המין של הנשים באמצעות מכשיר רוטט, והדגיש כי ההליך כולו, מתחילתו עד סופו, היה הטיפול המקובל לאבחון הבעיה הרפואית, ובשום אופן לא פעולה בעלת אופי מיני.
הסנגורים של ד"ר שכטר, עורכי הדין יניב שגב ואורנת קמרון, לא טענו שהמתלוננות אינן אמינות, או כי יש להן מניע לפגוע בו. הם הסבירו כי הרופא מאמין למתלוננות שהן חוו בחווייתן האישית את התחושות עליהן העידו – תחושות של גירוי הווגינה כביכול באמצעות רטט במהלך הטיפול – אלא שהתחושות האלה, הסבירו הסנגורים באמצעות מומחים מטעם ההגנה, יכולות להיות תחושות כוזבות ויש לכך הסברים פיזיולוגיים מוכרים. לפי ההגנה, המטופלות לא ראו את הפרוצדורה, אך הרגישו אותה ונתנו פרשנות לתחושתן שהיתה מטעה.
בין עדי ההגנה, היה מנהל מחלקת נוירולוגיה בבית החולים רמב"ם, שהסביר כי מערכת העצבים בווגינה מעוצבבת ו"מופגזת" במסרים עצביים רבים וקיימת תופעה של "תחושה מועברת" שמקורה במקום אחר בגוף או באילוזיה הקשורה למצב הטיפול. במכשיר בו השתמש הגניקולוג-סקסולוג אמנם יש גם אפשרות להפעלתו ברטט (באמצעות סוללות), אך הוא לא הופעל באופן הזה, לטענת הנאשם. הסנגורים העלו אפשרות לזיהום העדויות והפרטים המוכמנים כתוצאה מהופעת המתלוננת הראשונה בתקשורת.
השופטים טלי חיימוביץ (ראש ההרכב), גרשון גונטובניק ואברהם הימן, זיכו את הרופא מהעבירה של אינוס בנסיבות מחמירות – אך הרשיעו אותו בעבירה של מעשים מגונים במרמה, וגם בעצם ההרשעה נקטו בדרך שאינה שגרתית. מצד אחד קבעו כי עדויות הנשים בדבר אופי הטיפול אמינות, ומדובר במעשים מגונים עקב ביזוין של המטופלות. מצד שני קבעו, כי ה"ביזוי" מצדו של הרופא לא היה לשם גירוי וסיפוק מיני עצמי. ליתר דיוק – אין ראיות לקבוע כי הרופא ביזה את המטופלות לצורך סיפוק מיני שלו.
לטענת עורכי הדין שגב וקמרון, מדובר בקביעות סותרות שאין להן הגיון משפטי. לצד זה, מקריאה ראשונה של הכרעת הדין עולה כי השופטים נתנו אמון מלא במתלוננות, אך לא ציינו מנגד שהם אינם מאמינים לנאשם. כל אלו – בסיס לערעור עתידי על התזה המשפטית החדשנית שבהכרעת הדין.
השופטים כתבו: "כתב האישום בו עלינו להכריע, מעורר סוגיות החורגות מאלה שאנו מורגלים בשמיעתן. ברקע שולחן הניתוחים השיפוטי ניצב כיסא הטיפולים הגניקולוגי-סקסולוגי. עומד לפנינו נאשם שהינו רופא המעניק טיפולים גם נוכח קשיים בתפקודן המיני של המטופלות. מטבעם של הטיפולים שהם כרוכים בבדיקתם של איברי מין… במצב דברים זה מגע באברי מין הוא מקובל, מתבקש ואף נדרש. ועדיין, גם לטיפול מיני יש גבולות… ההיתר לטפל בנשים אינו כולל היתר לפגוע בכבודן, ולבצע פעולות שלא עולות לגדר טיפול".
לדברי השופטים, "מקרה זה חייב אותנו לבחון את גבולות הלגיטימיות של הטיפול הגניקולוגי-סקסולוגי. הדיון עירב סוגיות מתחום המשפט הפלילי, הרפואה והטיפול המיני, כיוון שגזרת המחלוקת נוגעת גם לשיטת הטיפול עצמה. במהלך שמיעת הראיות הובאו בפנינו עדויות מומחים רבות לעניין האנטומיה של איברי המין הנשיים, דרכי הטיפול, וכללי האתיקה של הטיפול המיני. נדרשנו לעדויות מומחים מפורטות על אודות מבנה איבר המין הנשי, עד לרמת העצבים המעצבבים כל אחד מחלקיו, והכול כדי לברר את טענת ההגנה, שמא טעו המתלוננות בתחושותיהן, לגבי המעשים שבוצעו בהן על ידי הנאשם".
"בסופה של הדרך הסתבר כי לוז העניין אינו בטעות תחושתית של המתלוננות, כגרסת ההגנה, ומאידך גיסא, גם אין מדובר בעבירות שמטרתן סיפוקו המיני של הנאשם, כגרסת התביעה", הוסיפו השופטים, "בסופו של יום הבחנו בין פעולות הנופלות לגדר הטיפול המיני המקובל, לבין פעולות החורגות ממנו בעליל. שעה שכל המתלוננות התלוננו על כאב בקיום יחסי מין, הרי שהחדרת אצבע רפואית או מכשיר לאיבר המין וביצוע פעולות הנכנסות לגדר טיפול מקובל, אינם יכולים לעלות לכדי עבירת אינוס או אינוס במרמה. אלא שהוכח שהנאשם לא הסתפק בכך… בפתח הטיפול הוא הניח מכשיר רוטט על איבר המין של המתלוננות, וביקש מהן לדרג את תחושתן בהתאם לסולם הכולל דרגות שונות של הנאה מינית. מצאנו את עדותן של שלוש המתלוננות כמהימנה. שללנו אפשרות לטעות בהבנת הדברים. שללנו טענות על אודות זיהום חקירה ומסירת פרטים מוכמנים. משזו המסקנה, התוצאה היא ברורה. פעולות אלה אינן נכללות בגדר טיפול לגיטימי. למעשה גם הנאשם לא חלק על כך.
"לא ניתן לקבוע כי מטרת המעשים הייתה בהכרח גירוי או סיפוק מיני של הנאשם עצמו", כך לפי הכרעת הדין, "בשים לב לעדויות המתלוננות על אודות אמירות הנאשם שנילוו למעשים, יתכן כי מטרתם היתה אחרת, כגון הרפיה של שרירי הנרתיק, על מנת להקל על הכאב בעת החדרת מכשיר עיסוי או אצבעות הנאשם בהמשך הטיפול. יחד עם זאת, קבענו כי גירוי מיני של מטופלת במהלך טיפול, מבלי לבקש ולקבל את הסכמתה המודעת, גורם לביזויה. פרקטיקה הגורמת לביזוי מיני של המטופלת, גם אם יש בה כדי לשרת מטרה טיפולית כלשהי, היא אסורה, ומקיימת את יסודות עבירת מעשה מגונה במרמה".
עו"ד שגב מסר בתגובה: "בית המשפט מזכה את ד"ר שכטר מעבירות האינוס במרמה, ומרשיעו בעבירות מעשה מגונה במרמה וזאת על פי תזה חדשנית שלא נהוגה במקומותינו, משכך הכרעת הדין תלמד בעיון ותגובה מעמיקה תהא לאחר מכן".
עו"ד קמרון מסרה: "כמי שמלווה את ד"ר שכטר מיום מעצרו הראשון ולאורך כל התיק, אני עדיין מאמינה בחפותו המלאה של מרשי. נלמד את הכרעת הדין כפי שנדרש ונשקול המשך הליכים".
התובעת, עו"ד רוזי כבאז מפרקליטות מחוז תל אביב: "המסר שיוצא מבית המשפט הוא מסר חשוב – מעשי הנאשם הם לא חלק מטיפול רפואי לגיטימי. רופא לא יכול לנצל את מעמדו כדי לבצע מעשים מגונים במטופלות".
