תושבת ירושלים בת 70, פנסיונרית של המרכז הרפואי הדסה עין כרם, עוכבה לחקירה מביתה בחודש מאי 2020. לאחר ששוטרים התדפקו על דלתה בשעה 05:30 בבוקר, הם הובילו אותה בניידת לתחנת מוריה.
הסיבה: תלונה שהוגשה נגד האישה על-ידי שכן המתגורר בבית הצמוד – שופט בדימוס, נשיא בית משפט המחוזי בירושלים לשעבר, דוד חשין.
חשין התלונן כי השכנה זרקה לגינתו בערב הקודם פגר של יונה, והוא חושד שלפני כן במהלך חודש זרקה לגינתו גם זבל, הותירה גור חתולים גוסס ושרפה אדנית במקום.
השופט חשין הגיש תלונה בחשד לאיומים, והציע למשטרה לבדוק את מצלמות האבטחה בחצרו, שם לטענתו יוכלו לראות את השכנה מבצעת "חבלות". לדבריו, הוא והשכנה הערירית מסוכסכים כבר כמה שנים.
השכנה, אישה חולה, נלקחה לחקירה ללא תרופות, עוכבה כמה שעות, נלקחו ממנה צילומים וטביעות אצבע, גם הטלפון הנייד, ובסיום חקירתה נדרשה לחתום על הרחקה של 50 מטר מכתובתו של השופט, שהוא גם ביתה, ולהחתים ערב צד ג' על ערבות בגובה 5,000 שקל.
השכנה סירבה לתנאים, מאחר שפירושם הרחקה מביתה, וטענה גם שאין מי שיחתום עבורה ערבות צד ג'.
משסירבה – היא עוכבה עוד מספר שעות עד אשר הובאה לדיון בפני השופט אורן סילברמן, שדחה את תנאי המשטרה ושחרר אותה עם הרחקה מהשכן ולא מהבית, וללא צורך בחתימת ערב.
אחרי כל הסאגה, המשטרה בדקה את הסרטונים שהורידה מהמצלמות בבית משפחת חשין – ולא הופיעה בהם השכנה, בשום סיטואציה, בניגוד לתלונתו או להנחתו של השופט.
אחרי חודש וחצי, התיק נסגר מחוסר ראיות.
בנובמבר 2020, השכנה הגישה תביעת פיצויים נגד משטרת ישראל – באמצעות עורך דינה – לא אחר מאשר איתמר בן גביר, כיום השר לביטחון לאומי. בתביעה נטען כי המשטרה עיכבה את התובעת בחוסר סמכות ובניגוד לדין.
משטרת ישראל טענה בכתב ההגנה, כי עיכוב התובעת נעשה לאחר ניסיונות ליצור עמה קשר טלפוני ולזמנה לחקירה, ללא הצלחה, ו"בשל הרגישות הנובעת מתלונה של אישיות ציבורית מוכרת".
שופטת בית משפט השלום בירושלים, חוי טוקר, קיבלה את טענות התביעה וקבעה כי התנהלות המשטרה, מתחילתה ועד סופה, אינה חוקית. לדבריה למעשה, התובעת נעצרה על אף שהוגדרה כ"מעוכבת"; וגם אם עוכבה – לא היתה למשטרה סמכות לדרוש תנאי שחרור ולהביאה בפני שופט, מאחר שסמכות לשחרר בתנאים קמה רק אם קיימת עילת מעצר, ואין "שחרור בתנאים" מעיכוב.
השופטת כתבה: "אף אם סעיף 67(ב) לחוק המעצרים מתיר לה לשלוח ניידות לבתי אזרחים ולהביאם לתחנה בליווי משטרתי לצורך חקירה בתחנה, הסמכות הנטענת שמורה למקרים קיצוניים המחייבים חקירה מיידית.
"פרשנות הסעיף באופן שהוא חל על נסיבות המקרה שלפנינו, שעיקרו בסכסוך שכנים, גובלת בחוסר תום לב ורשלנות. נסיבות המקרה לא הצדיקו בשום דרך הבאת התובעת לחקירה בתחנה בליווי משטרתי ללא זימון מראש. אותם השוטרים שדפקו אצל התובעת בשעה 05:30 לפנות בוקר יכולים היו למסור לתובעת, אישה כבת 70, ללא עבר פלילי, זימון לסור למשטרה לחקירה בעצמה בתוך פרק זמן קצר, ללא צורך בליווי משטרתי".
"טענת המשטרה כי פעלה ברגישות המתבקשת בשל העובדה כי המתלונן הוא דמות ציבורית, אינה מתירה לה לפעול בניגוד לדין. לו סברה המשטרה כי בשל הרגישות נדרש מעצרה של התובעת לשם חקירתה, היה על המשטרה לפנות לשופט בבקשה להוצאת צו מעצר".
השופטת ציינה כי יום לפני מעצרה של התובעת – שוטרים היו בבית משפחת חשין, גבו את עדותו, והורידו את מצלמות האבטחה. באותו מעמד, איש מהשוטרים לא מצא לסור לבית ה"חשודה" ולמסור לה זימון לחקירה, לפני שעוכבה באגרסיביות.
אם לא די בכך, איש מהשוטרים לא צפה בסרטוני האבטחה לפני שביצעו את מעצרה (או עיכובה) למחרת – למרות שהחשד היה אמור להתבסס על אותם צילומים.
"הרושם הוא כי מדובר היה במעצר לצורך הרתעה, ואין בידי לקבל את הטענה כי מדובר בפעולה בתום לב. מדובר בפעולה שנעשתה תוך הפרה של זכויות אדם", כתבה השופטת. "המשטרה חבה בנזיקין בגין הפרת חובה חקוקה, עוולת רשלנות וכליאת שווא".
"במסגרת גובה הפיצוי שקלתי את גילה של התובעת, את העובדה כי זהו לה מעצר ראשון, את מצבה הרפואי ואת משך המעצר שלא כדין שנמשך למעלה מחמש שעות", הוסיפה השופטת טוקר.
בסיכום, השופטת חייבה את משטרת ישראל לשלם לתובעת פיצוי בסך 18 אלף שקל ועוד 8,000 שקל בגין הוצאות התובעת ושכר הטרחה של עו"ד בן גביר.
על פסק הדין המתפרסם כאן לראשונה, הוגש ערעור של המדינה באמצעות עו"ד יעל בן סעדון מפרקליטות מחוז ירושלים (אזרחי).
השבוע, שופט בית המשפט המחוזי אלכסנדר רון דחה את הערעור, וחייב את המשטרה באלפי שקלים נוספים.
השופט רון כתב: "על הפרק, התנהלות שחרגה מפרופורציה ביחס לסכסוך שכנים בו לא נגרם נזק גוף לאיש. המערערת – משטרת ישראל – נקלעה בפרשה להתנהלות הלוקה בעודף מוטיבציה, ובנסיבות בהן ניתן לזהות התרשלות באופן הפעלת שיקול הדעת. צודק בית משפט קמא בהערכתו שביקשה המשטרה לקחת את הפרשה 'רחוק מדי'… המשיבה – אישה כבת 70 נעדרת כל עבר פלילי קודם. בנסיבות אלה, עיכובה מביתה בשעה 05:30, והבאתה בפני שופט שהתבקש להרחיקה מביתה שלה, תמוהים, אם לא מעבר לכך".
"בחלוף פרק הזמן הקצוב לעיכוב על פי החוק, לא היה בסיס חוקי להבאתה בפני שופט ולבקשה שיוטלו עליה תנאי שחרור. זאת, אלא אם כן הוחלט לעצרה, אך מוסכם, שמעולם לא נתקבלה החלטה בכיוון זה ואין לקצין משטרה סמכות להטיל תנאי שחרור על מעוכב שאינו עצור", כתב השופט בהחלטתו, "אין בליבי ספק ביחס לניקיון כפיהם של אנשי המערערת. עם זאת, גם מוטיבציה עודפת עשויה להוביל לתקלה, ונקלעו הם להתנהלות שאינה שקולה ומידתית. המשיבה זכתה בפיצויים בסך של 18,000 שקל ובהוצאות בסך של 8,000 שקל. בשים לב לנסיבות ולעגמת הנפש שנגרמה לה, החלטתו של בית משפט קמא לא חורגת ממתחם הסבירות. משכך, הערעור – נדחה".
השופט רון קבע כי גם הוצאות הדיון בבית המשפט המחוזי בסך 7,500 שקל יתווספו לחיוב המוטל על המשטרה, שתעביר את הסכום לבא כוחה של התובעת כיום, עו"ד אברהם שוורץ.
