בשעת לילה מאוחרת ב-19 במרס 2018 התקבל במשטרה דיווח על "חשש לחיי אדם": המודיע דיווח כי נערה עומדת לבדה בכביש, הולכת יחפה ומבקשת ממישהו שייקח אותה לביתה בירושלים. אל המקום נקראו שוטר ושלושה מתנדבים. הנערה סיפרה להם שעקב ויכוח קולני עם בן זוגה, היא עזבה את ביתו במבשרת ציון. בנוסף היא סיפרה לשוטרים כי לבן זוגה יש בבית "כמויות גדולות של סמים", ואף סיפרה להם על מיקום הסמים בדירתו.
השוטרים דיווחו כי סייעו לאישה להגיע לצומת חמד על מנת שתיקח משם אוטובוס לביתה, הם הגיעו אחר חצות לדירתו של בן זוגה וערכו בו חיפוש. החיפוש הזה הוביל לכתב אישום שהוגש נגד הצעיר, בו נטען כי במהלך החיפוש נתפסו 235 גרם קנאביס בחלוקה לקופסאות, כמו גם כלים לעישון סמים. בחדר השינה ומתחת לספה בסלון תפסו השוטרים משקלים אלקטרוניים. כתב האישום שהוגש לבית משפט השלום בירושלים ייחס לצעיר החזקת סמים שלא לצריכה עצמית.
כבר בחקירתו במשטרה הודה הנאשם בהחזקת הסמים והכלים, אולם טען כי הם מיועדים לשימוש עצמי עקב בעיה רפואית ממנה הוא סובל. בבית המשפט טען סנגורו של הנאשם, עו"ד עוז דקל, כי החיפוש בדירתו של הצעיר התבצע ללא צו בית משפט, ללא שהוסברו לנאשם זכויותיו, ללא שנכתב פרוטוקול חיפוש, וללא נוכחות של שני עדים כמתחייב על פי חוק. לפיכך טען הסנגור, כי מדובר בחיפוש לא חוקי, ולפיכך יש לפסול גם את תוצאותיו – מציאת הסמים והכלים.
מנגד טענה התביעה, כי החיפוש התבצע לנוכח חשד סביר שעלה מהתנהגותו של הנאשם כאשר השוטרים הגיעו לדירתו, וכי הוא עצמו הסכים לביצוע החיפוש.
השופטת הבכירה שרון לארי-בבלי קבעה בפסק הדין, כי "העובדה ששוטרי הסיור קיבלו מידע על כך שאדם מעשן סמים בביתו – להבדיל ממידע 'חם' על ביצוע עבירת סחר בסמים, למשל (שאז קיימת דחיפות לבצע את החיפוש ובמידת הצורך את המעצר), איננה יכולה להצדיק 'עקיפה' של דרך המלך- היא פנייה לבית המשפט בבקשה לקבלת צו חיפוש".
השופטת הוסיפה ושאלה: במידה והשוטרים הגיעו לדירתו של הנאשם בעקבות המידע שמסרה בת זוגו הכועסת, מדוע הם ביקשו את הסכמתו לבצע חיפוש בביתו? "ככל שסברו כי ישנה דחיפות רבה לביצוע החיפוש ללא קבלת צו חיפוש מבית המשפט, מדוע לא הסתפקו בחשד הסביר עמו הגיעו לביתו של הנאשם?", שאלה השופטת, "נדמה לי כי הכוח המשטרתי עצמו בחר להישען על הסכמת הנאשם לביצוע החיפוש, וזאת לנוכח ספק שעלה בקרבם ביחס לחשד הסביר ולדחיפות החיפוש דנן".
השופטת ציינה עוד, כי הנאשם הושאר מחוץ לביתו עד שהשוטרים קיבלו את הסכמתו לביצוע החיפוש, כך שהסכמתו לבסוף הושגה בדרכים פסולות.
"באשר לשיקול שעניינו אופייה וחומרתה של אי החוקיות שהיתה כרוכה בהשגת הראיה, אני סבורה כי חומרת אי החוקיות היא בעוצמה גבוהה", קבעה השופטת, "בהקשרים שונים עמדה הפסיקה על העיקרון לפיו 'ביתו של אדם- מבצרו'. עקרון זה בא לידי ביטוי גם בנסיבות העניין דנא. החיפוש הבלתי חוקי שביצעו השוטרים בביתו של הנאשם בשעת לילה מאוחרת יש בו משום פגיעה משמעותית בפרטיותו. לא בכדי איפא צוין בהלכת בן חיים כי החובה לפנות לבית המשפט להוצאת צו חיפוש שיפוטי התעצמה והתחדדה בעידן שלאחר חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, שעיגן את הזכות לפרטיות כזכות יסוד בעלת מעמד חוקתי".
"האמת צריכה להיאמר והיא כי לא פעם נתקל בית המשפט במצבים בהם התיעוד המשטרתי שבוצע ביחס לחיפוש שבוצע בחשוד אינו בהיר דיו ומעורר תהיות ביחס לעומד בבסיסו – האם חשד סביר כפי שטוענת המאשימה במהלך שמיעת הראיות, או שמא הסכמת החשוד כפי שזו מצוינת בדוחות הפעולה", כתבה השופטת, "מצבים כדוגמת המצב המתואר במקרה דנן מעוררים קושי ממשי, שכן לא פעם נדמה כי המאשימה טוענת בדיעבד לקיומו של חשד סביר, שכלל לא עמד בבסיסו של החיפוש שבוצע על ידי הכוח המשטרתי, אשר סבר כי די בהסכמה חלקית של מושא החיפוש".
"התנהלות משטרתית זו כפי שתוארה קשורה קשר הדוק לזכותו של הנאשם להליך הוגן. כפי שציינתי במקרה אחר, מידע על הימצאות סמים, כבודו במקומו מונח. הוא מסייע במלאכת המשטרה לשמירה על הסדר הציבורי בכלל, ולשמירה על רחובות הארץ נקיים מסמים בפרט. ברם, אין המדובר במילת קסם אשר בהתקיימותה נסוגות יתר זכויותיהם של חשודים ונאשמים.
הדבר מקבל משנה תוקף בהינתן כי קיימת פרוצדורה סדורה וברורה, אשר על פיה יש לפנות תחילה לבית המשפט לקבל צו חיפוש שיפוטי. לא ניתן לקבל את עמדת המשטרה לפיה מידע בדבר הימצאות סמים מצדיק חיפוש מידי, תוך הישענות ערטילאית על נימוק של 'חשש משיבוש'. משכך, סבורני כי התועלת החברתית בפסילת תוצרי החיפוש עולה על התועלת שבקבלתם – וכך
אני מורה".
"אירוע שאך בנס לא הסתיים באסון"
לבסוף, השופטת זיכתה את הנאשם מהמיוחס לו, אולם היא לא סיימה לכתוב את החלטתה לפני שמתחה ביקורת מזווית אחרת על השוטרים שטיפלו באירוע. "לאחר שנערך חיפוש על גופה והיא תושאלה באשר לנסיבות הימצאה במקום, בחרו השוטרים את *** בשעת לילה מאוחרת בצומת חמד שהוא צומת מסוכן, כשהיא יחפה ואין בידיה כסף או טלפון נייד. למעלה מן הצורך יוער, שגם אם היה לה כסף, הרי שבשעה 01:00 בלילה אין אוטובוסים. בוודאי שלא מצומת חמד עד לביתה שבשכונת גילה. בנסיבות אלה היא הלכה 15 קילומטרים, יחפה, עד שהגיעה לביתה. תמונות כפות רגליה הפצועות נמצאות בתיק החקירה".
בהקשר הזה השופטת ציינה את עדויות השוטר והמתנדבים בעצמם, על כך שהצעירה נראתה במצוקה, כמי שעברה טראומה. "התנהלותם של השוטרים מול *** היא התנהלות מזעזעת בכל קנה מידה. העובדה שבחורה שעל פי דברי השוטרים היתה נסערת ומבוהלת, הושארה לבדה, בשעת לילה מאוחרת, ללא כסף וללא טלפון וללא נעליים (!!!) בתחנת אוטובוס נטושה, בשעה בה האוטובוסים אינם פעילים, אירוע שאך בנס לא הסתיים באסון, צריכה להרעיד את אמות הסיפים ואני קוראת למי שאמון על עבודתם של שוטרי הסיור לרענן בפניהם את הנהלים", סיכמה השופטת.
