אב לשני ילדים הגיש לבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב תביעה נגד אשתו לשעבר, בטענה שהיא מסיתה את ילדיו נגדו, ודרש פיצוי של 250 אלף שקל.
בני הזוג התחתנו בשנת 1998. כיום שני ילדיהם בגירים: בן 22 הנמצא על הספקטרום האוטיסטי ומוכר כנכה על ידי המוסד לביטוח לאומי, וצעיר בן 20.
בשנת 2016 בני הזוג התגרשו, וסוכם כי הילדים יישארו במשמורת האם וישהו עם האב פעמיים בשבוע וכל סוף שבוע שני.
זמני השהות התקיימו בהתחלה באופן סדיר.
במהלך שנת 2017 עבר האב להתגורר עם בת-זוגו וילדיה.
בתביעה טען האב באמצעות עו"ד חנה כהן, כי האם פעלה במכוון ל"מחיקתו" מחיי הילדים וליצירת ניכור הורי באופן מתוחכם, הדרגתי ומתמשך, במטרה לזכות בשליטה מוחלטת ובלעדית על הילדים. כך למשל היא פעלה, לטענתו, לשינוי שם משפחתם של הילדים והגישה בקשה למינוי תומך החלטות לבן, מבלי לצרף את האב כמשיב. לדברי האב, הילדים הם כחומר ביד האם, והם מתנכרים לו על פי הוראותיה.
כמו כן טען האב כי האם מתייחסת אליו בביקורתיות מופגנת ליד הילדים, מעלה כלפיו האשמות שווא ופוגעת בדמותו כאב וכאדם.
האב הוסיף, כי הילדים הפסיקו לישון אצלו באשמת האם, וכי זמני השהות של הילדים עמו כבר אינם מתקיימים בביתו אלא פעם בשבועיים בלבד על מפתן בית האם. היחסים, כך נטען, הפכו לקרירים וזאת על אף שפנה לגורמים מקצועיים כדי לקבל ייעוץ כיצד לנהוג עם ילדיו כאב מיטיב.
זאת ועוד, בתביעה נטען כי הניכור ההורי גרם לאב נזק רב: הוא נאלץ לספוג השפלות וכינויי גנאי מצד האם והילדים, סבל פגיעה נפשית וגופנית (יתר לחץ דם) ונזקק לטיפול פסיכולוגי וטיפול בטראומה.
האם טענה להגנתה באמצעות עו"ד לירית אביטל בר נתן, כי האב פוגש את הילדים שהם כבר בגירים, על פי רצונם ובהתחשב בנסיבות, אשר אינן קשורות בה. לדבריה, האב אינו לוקח אחריות על תוצאות והשלכות מעשיו ומחדליו בשנים האחרונות, אשר הובילו ליחסיו עם הילדים. האם הוסיפה, כי אחד הילדים הוא אמנם אוטיסט, אך הוא בעל דעה ומסרב לפגוש את האב, ואלמלא עידודה לא היה מתקיים ביניהם כל קשר.
מהראיות והעדויות עלה שנשמעו עלה, כי זמני השהות מצומצמים מאוד ואכן מתקיימים פעם בשבועיים, ומכאן המסקנה כי טיב היחסים בין האב לבין הילדים אכן נפגע. עם זאת, מהעדויות (לרבות ממסרונים כתובים בין הילד לאם) עלה כי האם אינה אשמה בכך ואין ניכור הורי.
השופטת איריס אילוטוביץ' סגל התרשמה כי מה שהשפיע על טיב היחסים בין האב לבניו היה מעברו של האב למגורים משותפים עם בת זוגו החדשה, חרף התנגדות הבן. כמו כן ציינה השופטת כי העובדה שילדי בת הזוג החדשה החלו לקרוא לתובע "אבא" באוזני הילדים, פגעה אף היא ביחסים: "כמובן שזו זכותו של האב לבחור ולעבור להתגורר יחד עם בת זוגו. אין בכך פסול כשלעצמו. עם זאת, על האב ליטול עליו את האחריות שיש לכך השפעה על היחסים עם ילדיו", נכתב בפסק הדין.
מעדות בת הזוג של האב עלה כי לאחר שהילד צילם אותה ואת התובע יחד ללא ידיעתה, היא בחרה לחסום את הילד באינסטגרם, מבלי שהמצב דוברר לו קודם לכן או הוסבר לו לאחר מכן. "יש להניח כי חמורים הדברים אף יותר, בפרט בעיניו של הילד, שעה שהוא זה שלימד את בת הזוג על ההתנהלות באינסטגרם", ציינה השופטת, "כפי שעולה מהתכתבות שם הביע את תסכולו בפני האם ואת רצונו שלא ללכת יותר לבית האב, וכי נמאס לו מהאב וממשפחתו החדשה: 'אני לא רוצה לבוא אליו יותר', 'נמאס לי ממנו ומהמשפחה החדשה שלו'. 'אני סופר את השניות שאני עף מפה', 'תשנו את ההסכם'".
בסיכומו של דבר נדחתה התביעה הנזיקית בגין הטענה לניכור הורי, והאב חויב בהוצאות של 30 אלף שקל.
* הכותבת, עו"ד דפנה לביא, היא עורכת דין לענייני משפחה ומרכזת מדור המשפחה באתר "פוסטה"
