"רצח הוא רצח", זו היתה הגישה הנהוגה בשיטת המשפט הפלילי בישראל במשך עשרות שנים. בהתאם, עונש אחד חל על רוצח – מאסר עולם.
ב-1995 נקבע השינוי הראשון כאשר נוסף סעיף 300א שקבע נסיבות בהן ניתן להטיל על הרוצח עונש מופחת – אם ביצע את העבירה במצב בו לא יכול היה להבין את הפסול שבמעשהו, בשל הפרעה נפשית חמורה, ליקוי שכלי, או במצב הקרוב לסייג של הגנה העצמית.
ב-2019 חלה התמורה משמעותית באופן דרמטי בגישה של המחוקק הישראלי לענישה בעבירות רצח, שמעכשיו זכו לשם מרוכך יותר, עבירות המתה. כניסתה לתוקף של רפורמת עבירות ההמתה יצרה בידול ברור בין עבירות המתה שונות.
אם לפני הרפורמה החוק מנה שלושה סוגי עבירות – רצח, הריגה וגרימת מוות ברשלנות – החוק העדכני מכיל חמישה סוגי עבירות המתה:
עבירת רצח בסיסית
עבירת רצח בנסיבות מחמירות ( (כולל 11 נסיבות מדורגות)
המתה בנסיבות של אחריות מופחתת
המתה בקלות דעת
גרימת מוות ברשלנות.
על התמורות ומשמעותן בפרקטיקה של המשפט דנו בפאנל מיוחד בכנס עורכי הדין אותו הנחה עו"ד ד"ר יניב ואקי, ראש המכון הישראלי למשפט פלילי יישומי במכללה למינהל.
עו"ד ואקי הרחיב על המנעד הרחב שיצר המחוקק, מ"המתה בקלות דעת" ו"מוות ברשלנות" בקצה התחתון של המדרג, לעומת "רצח בנסיבות מחמירות" הכולל תשע נסיבות חדשות אשר לא היו חלק מנוסחת דרגת האשמה בחוק הקודם. הנסיבות המחמירות החדשות לאחר הרפורמה כוללות למשל "אכזריות מיוחדת", "מניע של גזענות", רצח על ידי בן/ת זוג בעקבות "התעללות מתמשכת" גופנית או נפשית, ועוד.
עו"ד אורית חיון עמדה על משמעות התיקון הדרמטי של הוספת העבירה החדשה, "המתה בנסיבות של אחריות מופחתת". לדבריה בפאנל, "הרפורמה הגדירה שלושה מצבים המתקרבים להגנה מאחריות פלילית באירוע המתה, בהם קיימת הפחתה ניכרת באשמה.
"הפרעה נפשית חמורה שצמצמה באופן ניכר יכולת להבחין בין טוב לרע.
"קרבה להגנה עצמית אולם הכוח שהופעל לא היה מידתי.
"מעשה המתה על ידי קורבן התעללות או בן משפחתו.
"בעוד שהחוק הקודם דיבר על הרשעה ברצח בנסיבות אלה עם אפשרות לענישה מופחתת, התיקון החדש יצר הבחנה מפורטת יותר, של עבירה נפרדת, "המתה באחריות מופחתת". ההבדל בין ענישה מופחתת לאחריות מופחתת אינו רק סמנטי, אלא מבטא את יחס החברה למעשה. בעבר הרשעה בעבירת רצח היתה נושאת עימה קלון וגינוי חברתי מהדרגה הגבוהה ביותר, והעונש המופחת היה תלוי בשיקול דעת של בית המשפט, אשר עדיין היה יכול לבחור להטיל על הנאשם מאסר עולם.
"כיום, לאחר הרפורמה, הענישה המקסימלית על המתה באחריות מופחתת בנסיבות של קורבן התעללות הינה 15 שנות מאסר, ובנסיבות של הפרעה נפשית או איבוד שליטה 20 שנים, בית המשפט אינו יכול עוד להטיל מאסר עולם בנסיבות אלה.
"עם זאת, הפסיקה קבעה, שלא בצדק לטעמי, כי נטל ההוכחה עובר אל הנאשם המבקש לייחס לו אחריות מופחתת, וגם הספק הסביר לא עומד לטובתו".
פרקליט מחוז ירושלים, עו"ד דני ויטמן, הסביר בדבריו כי אצלו בפרקליטות הוקם צוות היגוי שדן בכל תיק רצח ומתווה מדיניות לפי החוק החדש – באלו מקרים להגיש כתב אישום בגין רצח בנסיבות מחמירות, ומתי להסתפק בכתב אישום על רצח שאינו בנסיבות מחמירות. "מדובר כאן בהבחנה משמעותית, הרשעה ברצח שאינו בנסיבות מחמירות אינה מחייבת מאסר עולם, אפילו פרק הזמן יציאה לחופשות ממאסר למי שהורשע ברצח שאינו בנסיבות מחמירות מתקצר, שבע שנים לעומת 15 שנה למי שהורשע ברצח בנסיבות מחמירות, ויש עוד דוגמאות".
עו"ד שאדי סרוג'י, יו"ר ועדת אתיקה במחוז חיפה, טען כי קיים סחף קבוע לצד המחמיר בקביעת סוג האשמה, בהשפעת הפרקליטות ובלחץ דעת הקהל. לדוגמה נתן עו"ד סרוג'י את התיק בו מייצג משרד עו"ד תמי אולמן את חייל מג"ב אפיק טויבי, הנאשם בפרשה טראגית של ירי בחברו לבסיס נעים מאדי ז"ל במהלך משחק בנשק.
"התיק הוגש על ידי המחלקה לחקירות שוטרים בסעיף של המתה בקלות דעת, אחרי שעבר אישור של כל הדרגים הבכירים, עד למשנה לפרקליט המדינה. לאחר מכן הוגשה עתירה על ידי משפחת מאדי ובג"צ הציע למדינה שהתיק יעבור עוד בדיקה, מבלי שהשופטים עיינו בחומר. אחרי כמה ימים הודיע פרקליט המדינה עמית איסמן כי הוחלט על תיקון כתב האישום מהמתה בקלות דעת – לעבירת רצח (באדישות); מעבירה של 12 שנות מאסר מקסימום לעבירה שהעונש עליה יכול להגיע למאסר עולם. הכל, בלי שהשתנו הנסיבות, מבלי שהתווספו ראיות חדשות, בלי כלום. קשה לקבל את זה. הדרג הבכיר בפרקליטות והנהלת מח"ש שישבו על המדוכה חודשים רבים, קבעו שמדובר בקלות דעת, ועכשיו בהינף יד ללא שינוי עובדתי הופכים את זה לרצח", תהה עו"ד סרוג'י בשאלה.
השופט גרשון גונטובניק מבית משפט המחוזי בתל אביב השווה בין החוק הישן לחדש באמצעות סיפור משולחנו, תיק רצח בו הוא ישב והרשיע את הנאשם רם גרנות ברצח אשתו במכות פטיש ושפיכת חומצה (2019). "הרפורמה בעבירות ההמתה נכנסה לתוקף במהלך ניהול המשפט וההרכב החליט להרשיע את גרנות בהתאם לחוק הישן, על רצח בכוונה תחילה, ואף נקבע כי אין בעבירות ההמתה החדשות כדי להקל בעונשו.
"סנגורו של גרנות, עו"ד גיל פרידמן, ערער לבית משפט העליון וטען כי יש לתקן את ההרשעה – להמתה באחריות מופחתת, בשל מצבו הנפשי של הנאשם. בית משפט העליון דחה בסופו של דבר את הערעור וקבע כי דינו של הנאשם מאסר עולם, גם לאחר הרפורמה, דין העבירה הוגדר כרצח בנסיבות מחמירות – בשל אכזריות מיוחדת".
עו"ד ארז אבוהב חיווה את דעתו כי זו דוגמה מובהקת לכך ש"הרפורמה החדשה רחוקה מלהיות מושלמת. יצירת המדרגים אומנם מייצרת חלוקה רחבה אך האבחנה בין אדישות לקלות דעת נותרה אמורפית וקשה לביצוע בפועל. בשטח, קיים חשש משמעותי לזליגת מקרים שיוגדרו מראש כאדישות ויוענשו כענישת רצח. ברור שבעתיד אנו צפויים לרפורמה משלימה, השאלה היא מתי?".
עו"ד חיון סכמה, כי "המתה אינה מורכבת רק ממעשה גרימת המוות אלא מנסיבות רבות אחרות שלא ניתן להתעלם מהן בהגדרת העבירה. ראינו זאת גם בעבר – כמו במקרה בו ייצגתי את רגינה קרוצ׳קוב, אמא שהטביעה את בנה הפעוט, הורשעה רק בהריגה ונדונה ל-12 שנות מאסר. או כרמלה בוחבוט, האשה שהרגה את בעלה המתעלל ונדונה לשלוש שנים בלבד".
כיום עו"ד חיון מייצגת בתיק עמית אלמוג שהרג את חברתו, מאיה וישניאק ז"ל. בתחילת ההליך התקבלה החלטה תקדימית בעליון המאפשרת לפסיכיאטר מטעם ההגנה לבדוק את מצבו הנפשי של אלמוג לאור המשמעות הרבה של הדבר בהליך.
בסיום התיק תבקש ההגנה לקבוע כי לנאשם עומדת טענת הגנה של אי שפיות, ועו"ד חיון הסבירה בנוגע לכך בפאנל: "תקינות הנפש הינה תנאי לקיום אשמה. ללא כשירות נפשית מלאה, על אף מעשה ההמתה, לא ניתן להרשיע כי נדרשת כוונה מלאה שלא יכולה להתגבש אצל החולים בנפשם, באופן המשפיע על כושר שיפוטם.
"בכך אין משום מסר של זילות ערך חיי האדם, אלא ערך דמוקרטי כיאה לחברה מתוקנת, התרחקות ממניע הנקמה ומהעיקרון של עין תחת עין".
