בית המשפט משווה את הזכויות והחובות של התא המשפחתי בו בני זוג מאותו המין, לבין אלו של התא המשפחתי "המסורתי". זאת בזמן שבביטוח הלאומי קוראים למחוקק לשנות את החוק המיושן והפטריארכלי.
גבר ובן זוגו מזה יותר מ-20 שנה, המתגוררים יחד, מוכרים על ידי המוסד לביטוח לאומי כידועים בציבור. החל ממרס 2018, הגבר אינו עובד, ולכן כאשר המוסד לביטוח לאומי דרש ממנו לשלם דמי ביטוח לאומי ודמי ביטוח בריאות עבור השנים 2019-2018, הגבר ביקש לפטור אותו מהתשלום בנימוק שהוא "עקר בית" ובן זוגו משלם ביטוח לאומי. הוא נענה כי "רק אישה עקרת בית פטורה מתשלום, ולכן הנך מחויב בתשלום החוב".
הגבר החליט להגיש תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב וביקש מתן סעד הצהרתי, לפיו הוראות חוק הביטוח הלאומי המתייחסות ל"עקרת בית" – חלות גם עליו. התובע ביקש לקבל החזר תשלום דמי ביטוח לאומי ודמי ביטוח בריאות ששילם ביתר בסך 7,000 שקל עבור השנים 2021-2018, וכן פיצוי בגין אפליה על רקע נטייה מינית, בסך כ-67 אלף שקל.
הגבר טען באמצעות עורכי הדין עירית אולמן וחגי קלעי, כי מדיניות המוסד לביטוח לאומי המפלה בני זוג מאותו המין במתן זכויות סוציאליות וכלכליות מול בני זוג הטרוסקסואליים נגועה באפליה קשה ובלתי עניינית. כך, למרות שהוא עומד בתנאי הזכאות לפטור מתשלומים המוענק ל"עקרת בית" כהגדרתה בחוק הביטוח הלאומי, המל"ל החליט לשלול מבני זוג מאותו המין הטבה כלכלית זו באופן גורף ומוחלט וזאת רק בשל נטייתם המינית.
עוד הוא טען, כי משום שבשנות ה-50 על פי רוב היתה זו האישה שמבצעת את עבודות הבית, החוק נקט בלשון "עקרת בית" בלבד, כשתכלית המחוקק היתה להעניק הטבה סוציאלית זו לכלל התאים המשפחתיים בהם נותר אחד מבני הזוג במשק הבית ואינו עובד. בהתאם לתכלית זו הורחבה תחולת החוק תחילה גם לידועות בציבור ולא רק לנשואות, ובהמשך גם לנשים שבנות זוגן הן נשים.
מנגד, טען הביטוח הלאומי באמצעות עו"ד ענבל קמיור, כי יש לדחות את התביעה הואיל ולשון הסעיף ברורה ואינה משתמעת לשני פנים: הפטור מתשלום דמי ביטוח ודמי ביטוח בריאות נקבע בחוקים בכוונת מכוון ל"עקרת בית". החוקים מבחינים במפורש בין גבר שאינו עובד ושאינו עובד עצמאי ובין אישה שאינה עובדת ושאינה עובדת עצמאית. ההבחנה לעניין זה בין גבר לאישה מבטאת את רצונו של המחוקק ולפיכך תרופת התובע היא בשינוי חקיקה.
היועצת המשפטית לממשלה צידדה בעמדת הביטוח הלאומי. לעמדתה, תקיפה של הוראות חוק הביטוח הלאומי בטענה לאפליה היא מעין תקיפה חוקתית ולכן המקום לברר אותה הוא בבג"ץ.
השופטת עידית איצקוביץ קבעה שלא ניתן לשלול את ההטבה באופן קטגורי ממשק בית הכולל בני זוג מאותו המין – זוג גברים: "אמנם סעיף 238 לחוק מגדיר 'עקרת בית' כ'אישה', ואולם בדרך של פרשנות יש להחיל אותו גם על בני זוג ששניהם גברים. זאת נוכח השינויים החברתיים שחלו במהלך השנים בכל הנוגע להרחבת התא המשפחתי על סוגיו השונים, וכן נוכח החשיבות של עיקרון השוויון והזכות לקיים חיי משפחה. יש לפרש את הוראת החוק באופן שאינו מפלה את התאים המשפחתיים השונים על רקע הנטייה המינית".
לפיכך, בית הדין לעבודה קיבל את בקשת התובע להחיל עליו את הוראות חוק הביטוח הלאומי המתייחסות ל"עקרת בית" ולפטור אותו מתשלום דמי ביטוח לאומי ודמי ביטוח בריאות, וחייב את המוסד לביטוח לאומי להשיב לתובע 7,000 שקל בגין דמי ביטוח לאומי ודמי ביטוח בריאות שנגבו ממנו עבור השנים 2021-2018. בנוסף חויב הביטוח הלאומי בהוצאות התובע, בסך 5,000 שקל. מנגד, התביעה לפיצוי בגין אפליה נדחתה מחוסר סמכות.
* הכותבת, עו"ד דפנה לביא, היא עורכת דין לענייני משפחה ומרכזת מדור המשפחה באתר "פוסטה"
