בדרך לדיון הדרמטי בבג"ץ בעתירה נגד תיקון חוק יסוד השפיטה וביטול עילת הסבירות – צוות הפרקליטים המייצג את לשכת עורכי הדין, בראשות עו"ד נדב ויסמן, השלים את ההיערכות לקראת הדיון ביום שלישי, והגיש את עיקרי הטיעונים להרכב השופטים.
בעיקרי הטיעון כותבים נציגי הלשכה: "עתירה זו אינה עוסקת במאבק בין רשויות. היא עוסקת בזכות היסוד של האדם לביקורת שיפוטית אפקטיבית על החלטות השלטון". עוד נכתב: "על כפות המאזניים מונחות רשות מבצעת המבקשת להקנות לעצמה סמכות בלתי מוגבלת לקבלת ההחלטות המופרכות ביותר, אל מול זכותו של הפרט לשלטון חוק, להפרדת רשויות ולאיזונים ובלמים".
במסמך המתפרש על פני 65 עמודים נטען שעמדת הממשלה "מציגה תפיסה אנטי-דמוקרטית, הכופרת בעקרונות היסוד של הדמוקרטיה הישראלית", ובראשם הפרדת הרשויות וסמכות הביקורת של בית המשפט.
במענה לטענת הממשלה כי שימוש בעילת הסבירות מקדמת "דיקטטורה שיפוטית", כתבו נציגי הלשכה: "אין בעולם ולו מדינה אחת שהפכה לדיקטטורה בעקבות השתלטות סמכותנית של הרשות השופטת. אין מדינה שבה שופטים מפעילים צבאות ומשטרה חשאית לדיכוי האזרחים (אלא אם הרשות השופטת עברה השתלטות על ידי הרשות המבצעת). אין מדינה שבה מנגנון המינהל הציבורי מופעל ישירות על ידי שופטים באלפי החלטות יומיומיות, או כי יציאה למלחמה מוכרזת על ידי בית המשפט.
"יש לעומת זאת לא מעט מקרים של דמוקרטיות שבהן השלטון השתלט על בתי המשפט ושומרי הסף, ומיד לאחר מכן ביצר את שלטונו. המציאות המודרנית של משטרים פופוליסטיים מלמדת בדיוק זאת, שהסכנות לדמוקרטיה ממשטר סמכותני עוברות דרך הגבלת בתי המשפט ושומרי הסף והשתלטות עליהם, בטענה כי השלטון הוא הביטוי לרצון העם, ולכן אין עליו מגבלות ואין אחרי רצונו ולא כלום".
הלשכה טוענת כי בחיי המעשה, התיקון מאפשר לשרים לפעול בחוסר סבירות קיצוני במגוון תחומים קריטיים לאינטרס הציבורי. "התיקון מאפשר שליטה פוליטית מוחלטת במינויי בכירים ובמינויים מקצועיים, כאשר עילת הסבירות משמשת כעילת הביקורת השיפוטית המרכזית לביקורת על מינויים פסולים… הכוח למנות ולפטר ללא ביקורת שיפוטית בעילת הסבירות, טומן בחובו הפיכה משטרית באופיו של השירות הציבורי. הכוח למנות ולפטר הוא מאפיין מובהק של שליטה. הכוח למנות ולפטר ללא סייג יוצר שליטה ללא סייג של הדרג הפוליטי בדרג המקצועי, גם מקום שבו שיקול דעתו של הדרג המקצועי חייב להיות מנותק מזה של הדרג המדיני והפוליטי".
הלשכה מציינת כי "סמכויות השרים בעיקרן לא נוגעות ל'הכרעות מדיניות' או 'שיקולים ערכיים', אלא בהפעלה 'יומיומית' של סמכויות שלטוניות ברשות המבצעת. לשרים ולממשלה הכוח להשפיע על חיי הפרט והחברה ולטלטלם מן הקצה אל הקצה – במחי החלטה פשוטה. כך, למשל, לשר הפנים סמכויות נרחבות הקשורות בכניסה ויציאה לישראל; וכן יש לו סמכויות נרחבות בתחום התכנון והבנייה, לרבות הסמכות ליטול לאישורו כל תכנית.
"לשר החינוך סמכות לקבוע את תכנית הלימודים של כל מוסד חינוך רשמי; לשר הביטחון הסמכות להכריז על חבר בני אדם כארגון טרור, או לבטל הכרזה; לשר לביטחון לאומי הסמכות להתוות את מדיניות המשטרה – לרבות מדיניות בתחום החקירות".
עוד נטען כי "לממשלה ולשריה סמכויות אדירות גם במישור הכלכלי – שר האנרגיה הוא בעל הסמכות לתת רישיון לביצוע הרוב המכריע של הפעילויות העסקיות בשוק הגז; לשר התחבורה סמכות, באישור הממשלה, להעניק זיכיון לבנייה, הפעלה או ניהול של מסילת ברזל ; ושר התקשורת הוא המוסמך לקבוע את כל סדרי החלוקה והשימוש באפיקים ותדרי רדיו".
לפי עמדת הלשכה, "התיקון מבטל את עצמאות הייעוץ המשפטי לממשלה ולמשרדיה. התיקון מאפשר ניצול משאבי ציבור לצרכים פוליטיים או אישיים. .. התיקון מאפשר השתלטות על התקשורת החופשית… התיקון גם מאיין למעשה את הדין (של הגבלות) שהוחל על ממשלות מעבר.
"הכנסת מעמידה פנים שתיקון זה הוא צעד חקיקתי קטן ובודד", נכתב בטיעוני הלשכה. "בפועל, זהו הגשר האחרון של הדמוקרטיה הישראלית. התקדים נסלל. הדרך נפרצה. אם בית המשפט יכיר באפשרות לצמצם את סמכותו ולחסום את דרכו להושיט סעד לאזרח, הממשלה הדורסנית השולטת בכנסת לא תותיר אבן על אבן משלטון החוק ומזכויות הפרט". כך טוען צוות הפרקליטים המייצג את הלשכה ממשרד "מיתר", בראשו עו"ד ויסמן שמכהן כחבר במועצה הארצית של לשכת עורכי הדין ועמו עו"ד ד"ר איסר בירגר, עו"ד עידן לרון, עו"ד עדי קופל-אביב ועו"ד אדם הירש.
