"אודה כי לא זכור לי מקרה ב-15 השנים האחרונות בהן אני מכהן כשופט בו נציג של התביעה נאלץ להודיע, כי המדינה לא מסרה אמת לבית המשפט עת ביקשה לתקן כתב אישום, ובית המשפט קיבל את בקשת המדינה בהתבסס על שקר זה שנמסר לו".
כך, בין היתר, כתב השופט אלון אופיר מבית המשפט לתעבורה באילת, בהכרעת דין בה החליט לזכות את תושב העיר אשר הואשם באחריות לתאונת דרכים קשה (26 מאי).
כתב האישום שהגישה התביעה המשטרתית ייחס לנאשם (49), חשמלאי במקצועו – עבירות של נהיגה הגורמת נזק, נהיגה בקלות ראש, סיכון עוברי דרך בנסיעה אחורנית, וגרימת חבלה של ממש.
לפי כתב האישום, בבוקר ה-30 בנובמבר 2015, סמוך ל-06:45, נהג הנאשם ברכב מסוג טויוטה ברחוב דרך הרים באילת, מצפון לדרום. באותה עת צעדה על הכביש הולכת רגל, אף היא מצפון לדרום.
לטענת התביעה, הנאשם נהג ברכבו ברשלנות ומבלי שנתן תשומת לב נדרשת לתנאי הדרך, בכך שעצר את רכבו, החל לנסוע לאחור ופגע בהולכת הרגל. זו נפלה על הכביש ונפצעה קשה. בהמשך היא אף נאלצה לעבור שיקום ממושך במרכז הרפואי שיבא.
הנאשם, באמצעות עו"ד איציק כהן, הודה כי אכן נהג באזור התאונה במקום ובזמן המדובר, אך כפר באישומים נגדו לפיהם דרס את האשה, ולפיכך התפתח משפט הוכחות.
בשלב מסוים בקשה התביעה לתקן את כתב האישום ולהוסיף לו שלושה עדים, עדי ראייה שלא נדרשו למסור עדות במשטרה.
לשאלת השופט אופיר, התביעה הסבירה כי במשטרה לא היו מודעים לקיומם של אותם עדים, שהתגלו לטענת התביעה רק בתיק האזרחי שניהלה הולכת הרגל שנפגעה.
השופט התרצה ואישר את הוספת העדים ותיקון כתב האישום.
בוחן התנועה שהשתתף בחקירת התאונה הפתיע כאשר בתגובה לשאלות הסנגור בחקירה הנגדית הוא סתר את טענת התביעה, שבבקשה לתיקון כתב האישום הצהירה כי לא היה ידוע לה על עדים כלשהם בתיק הזה. לפי בוחן התנועה, חוקרי המשטרה כן היו מודעים לקיומם של עדי ראייה בזירת התאונה, אבל מסתבר שהם לא גבו מהם עדויות.
הבוחן הבהיר בעדותו כי הוא עצמו לא גבה עדות מאף אדם אחר זולת הנאשם והנפגעת, וכי תיק החקירה הראשוני הורכב מהודעת הנאשם והודעת הנפגעת לבדם.
עד כדי כך הפתיעו דברי הבוחן את בית המשפט, שהתובע בתיק נאלץ לקרוא לראש שלוחת התביעות של המשטרה באילת, כדי להסביר את פשר הדברים.
ראש השלוחה התייצב בבית המשפט והודה בכך שמנסחי כתב האישום, כמו גם נציגי התביעה אשר בקשו לזמן את העדים על בסיס הופעתם בתיק התביעה האזרחית בלבד, לא אמרו אמת לבית המשפט.
הבוחן אשר בחן את הזירה העיד במספר מועדים, ובמהלך עדויותיו נחשפו ליקויים נוספים באופן חקירת המשטרה.
כך למשל, הבוחן אישר כי ביום התאונה פעולתו הראשונה היתה להגיע לבית החולים ולפגוש את הנפגעת, ורק לאחר מכן הוא גבה עדות מהנהג הנאשם. כלומר, הבוחן לא ניגש לזירת התאונה מיד עם קבלת הדיווח על התרחשותה אלא מיהר לבית החולים.
בנוסף, בעדותו טען הבוחן כי הוא חשד שהולכת הרגל נפגעה מחלקו האחורי של הרכב, אבל בדו"ח הבוחן נכתב "לא היו ממצאים ולא היה ניתן לאתר את מקום האימפקט".
כאשר הבוחן נשאל על ידי הסנגור כהן בבית המשפט הוא אמר כי הוא אינו יודע היכן היה מקום ה"אימפקט", וכי המקום המשוער נקבע בהתאם להצבעה שביצע הנאשם עצמו.
לפי בוחן התנועה, אין לו ידיעה כיצד הולכת הרגל נפלה, ומה גרם לה ליפול. הוא הודה, כי הוא גם אינו יודע מה המקום המדויק בו נפלה הולכת הרגל, כיצד היא נפלה ובאיזו צורה היא שכבה לאחר הנפילה, והוא אף לא בירר זאת מול הפראמדיקים של מד"א.
בהקשר זה ראוי לציין תרחיש אפשרי אחר, לפיו הולכת הרגל נפלה ללא קשר לתאונה ולכן מדובר במה שמוגדר כ"תאונה בלתי נמנעת".
ואם בזה לא די, במהלך המשפט התברר כי חודש וחצי לפני תאונת הדרכים שבנדון עברה הולכת הרגל תאונה אחרת.
גם הנאשם עצמו אשר בחר להשיב לאשמה העיד בבית המשפט וסיפר על נסיבות האירוע הטראגי מנקודת ראותו: "למיטב זכרוני הגעתי לאתר העבודה שאני עובד בו, עצרתי את הרכב והמתנתי לעובדים. לאחר כמה דקות שהעובדים התמהמהו להגיע, ביצעתי שיחת טלפון לעובדים, שיחה של בערך חצי דקה והמשכתי להמתין להם… אחרי כמה דקות של המתנה החלטתי להחנות את הרכב ולצאת ממנו. מכיוון שהייתי מרוחק משפת המדרכה, הסתכלתי לאחור, הסתכלתי במראות, שילבתי להילוך אחורי והתחלתי לגלוש לאחור במהירות איטית מאוד תוך כדי שאני מסתכל במראות ועוקב במראה הימנית אחר שפת המדרכה במטרה להתקרב אליה".
"בשבריר של שנייה ראיתי משהו כמו שק מציץ מצד ימין ונופל על הכביש", הוסיף הנאשם, "מיד בלמתי את הרכב, נסעתי שני מטר קדימה בערך בשביל ליישר אותו וירדתי לראות מה היה החפץ הזה. הסתבר לי שזה לא היה חפץ אלא שזאת היתה אישה".
לאחר שבחן את העדויות בתיק ובבית המשפט, השופט אופיר החליט כאמור לזכות את הנאשם, תוך שקבע כי התרחיש שתיאר הנאשם סביר ואפשרי, ומתח ביקורת חריגה וקשה על תפקוד חוקרי המשטרה ויחידת התביעות.
"מעבר לחוסר הצלחת המדינה להוכיח בראיות מוצקות תרחיש עובדתי שיש בו רשלנות מצד הנאשם, כשלה המדינה גם באמינותה מול בית המשפט בפרשה זו.. ראש שלוחת התביעות נאלץ להודות בדיון מול בית המשפט כי התביעה לא אמרה אמת לבית המשפט עת הגישה בקשתה לתיקון כתב האישום על ידי הוספת עדים בפרשה זו".
השופט אופיר הוסיף וכתב בהקשר זה כי יתכן וניתן היה להפסיק את ההליך עוד קודם לכן בנימוק להגנה מן הצדק: "לא מן הנמנע כי המצב המתואר לעיל היה מייצר הצדקה של הגנה מן הצדק כלפי הנאשם, אך בשל חומרת הפגיעה הקשה בנפגעת בפרשה זו, וכדי שלא ייגרם עיוות דין לאינטרס הציבורי להגיע לחקר האמת בתאונה כה קשה, החלטתי שנכון יהיה לשמוע תיק זה עד תומו, ולנתח גם את עדויות העדים שהתווספו לכתב האישום באמצעות או בדרך שאינה כשרה. בסופו של יום, נראה כי 'הצלחת' המדינה בהוספתם המאוחרת של העדים לא תרמה דבר להבנת מנגנון התאונה ורק יצרה שלל גרסאות נוספות שלא אפשרו כל קביעה ודאית באשר לתרחיש העובדתי של תאונה זו".
"אין לי ספק", כתב השופט, "כי המדינה והתביעה הסיקה כבר את המסקנות הראויות מהתנהלותה בפרשה זו, וברור לי כי מקרה דומה לא יתרחש. ראויה גם לציון בעיניי עמידתו הישרה של ראש שלוחת התביעות בפני בית המשפט והודאתו בפה מלא בנסיבות בהן לא נמסרה האמת לבית המשפט, ללא כל 'טיוח' וללא כל הסתרה של המעשה הלא תקין שבוצע".
לסיום הביע השופט אמפתיה כלפי הולכת הרגל שנפצעה: "לבי לבי עם הנפגעת בתאונה זו אשר סבלה סבל גופני ונפשי רב כתוצאה מפגיעתה בפרשה טראגית זו, אך לצורך הרשעתו של אדם בהליך פלילי, מוטל הנטל על המדינה להוכיח אשמתו של נאשם מעבר לכל ספק סביר, וכאשר לאחר סיום חקירה נותר ספק באשר לאחריותו, חייב בית המשפט בהתאם לחוק, להפעיל ספק זה לטובת הנאשם. כך עשיתי בפרשה זו".
מהמשטרה נמסר בתגובה: "החלטת בית המשפט תילמד ובמידת הצורך יופקו הלקחים הנדרשים בהתאם".
