בכתב אישום שהוגש נגד גבר בן 59 מרמת-גן יוחסה לו אחריות לתאונה בה נפצע ילד כבן שמונה.
התביעה ייחסה לנאשם עבירות אי מתן זכות קדימה להולך רגל העומד על המדרכה, נהיגה בקלות ראש והתנהגות הגורמת נזק. נטען כי בצהרי ה-24 באוקטובר 2019 נהג הנאשם ברחוב בירנבאום בבני ברק, לא האט בהתקרבו למעבר חצייה בצומת, לא הבחין בילד ולא איפשר לו להשלים את חציית הכביש בבטחה. כתוצאה מהפגיעה בו, הילד נזקק לטיפול רפואי.
הנאשם, באמצעות עו"ד אבי מנצור, כפר במיוחס לו.
במהלך פרשת התביעה העידו שני שוטרים שכתבו את הדו"ח בתחנת רמת-גן, אביו של הילד הנפגע, הילד עצמו, ובוחן תנועה.
אחד מהשוטרים העיד כי הגיע לזירה ועדת ראייה אמרה לו שהילד רץ לכביש שלא במעבר חצייה. עוד התברר, כי המשטרה לא גבתה עדות מעדת ראייה זו, והיא גם לא הופיעה ברשימת עדי התביעה. השוטר ציין בעדותו, כי כאשר הגיע לזירה הבחין בילד שוכב על הכביש, אך לא זכר באיזה מרחק ממעבר החצייה.
מהדו"ח שכתב השוטר עלה, כי הוא פגש אדם שאמר לו כי תיעד את התאונה. אותו עד מסר לשוטר את הטלפון שלו, אלא שהעד לא נחקר וגם הוא לא הופיע ברשימת עדי התביעה. הסרטון הוצג במשפט רק בשלבים מאוחרים יותר, בהסכמת ההגנה. מהסרטון עלה כי הילד לא חצה את הכביש במעבר חצייה, והוא עשה זאת בריצה ולא בהליכה.
בוחן תנועה שהעיד תיק מסר כי החל לבצע את עבודתו כשבועיים לאחר התאונה, אולם הוא לא גבה עדויות מאנשים שתמכו בגרסת ההגנה לפיה הילד חצה במקום אסור. אף על פי כן, הבוחן הזדרז להעביר את תיק החקירה לתביעה, בצירוף המלצה להעמיד לדין את הנאשם.
במהלך עדותו בבית המשפט חזר הנאשם על דבריו במשטרה וסיפר כי הילד רץ בין מכוניות בפקק ו"נכנס" בחלקו הקדמי של הרכב. הוא העיד כי עצר מיד בעוד שהילד פונה באמבולנס. כמו כן, הנאשם טען כי לאחר שנחקר במקום ביקש מהשוטר לזמן בוחן תנועה, אך זה סירב ואמר שאין צורך, שחרר את הנאשם ואמר לו כי יוזמן למסור עדות בהמשך.
הנאשם הוסיף וטען כי הוא מכיר היטב את מקום התאונה ולכן נסע לאט. לדבריו, לא ראה את הילד ולא יכול היה לצפות את התפרצותו הפתאומית לנתיב נסיעתו.
השופטת ציפורה משה החליטה לזכות את הנאשם. "לא מצאתי כי יש די בחומר הראיות אשר הונח בפניי, גם לא לאחר עדות הנאשם, ברמה הנדרשת במשפט פלילי כדי לקבוע כי הנאשם נהג בקלות ראש עת לא האט, זאת גם לא במנותק מאחריותו לתאונה… לא הוכחה בפניי מהירות נסיעת הנאשם, ו/או כי הנאשם לא האט מהירות נסיעתו… לא ניתן לומר כי הילד המעורב חצה את הכביש ב'מעבר החצייה' כנטען בכתב האישום… אין כל התייחסות בעובדות כתב האישום לכך כי הילד למעשה התפרץ בריצה לכביש וכי התאונה לא התרחשה על שטח 'מעבר החצייה המסומן' ויש לזקוף זאת לטובת הנאשם".
השופטת טענה כי גם כי עקב מחדלי החקירה של המשטרה, זכות הנאשם להגנה נפגעה. "לא ניתן להתעלם מהפגיעה הממשית בהגנת הנאשם כבר בשלבים המקדמיים של ההליך, ולו למקרא כתב האישום עצמו", ציינה, "אין מנוס מהקביעה בנסיבות תיק זה, כי האופן בו נוסח כתב האישום אל מול הראיות אשר היו ידועות למאשימה עת שקדה על ניסוחו והגשתו, היה בו כדי לפגוע בהגנת הנאשם או ביכולתו להתגונן מפני המיוחס לו, ודי גם בטענה זו כשלעצמה כדי להביא לזיכוי הנאשם, ולו מחמת הספק".
בשל כלף השופטת זיכתה את הנאשם באופן מוחלט מעבירה של אי מתן זכות קדימה להולך רגל, וזיכתה אותו מחמת הספק מיתר העבירות.
מהמשטרה נמסר בתגובה: "כתב האישום הוגש בתום חקירה ועל סמך התשתית הראייתית. ככל שמושמעת ביקורת שיפוטית הרי שהיא נבחנת ובמידת הצורך מופקים הלקחים הנדרשים בהתאם".
