הורים לילד בן שש שנפצע סירבו לתת לו חיסון טטנוס לאחר שנפצע, למרות המלצת הצוות במרכז הרפואי "שיבא". המדינה ביקשה לחייב את ההורים בחיסון, והוויכוח בין הצדדים הגיע לבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב.
הילד נפצע ב-9 ביולי והובהל ל"שיבא", שם הומלץ על מתן חיסון טטנוס, אך כאמור – ההורים התנגדו לחיסון.
בעקבות ההתנגדות הגישה נציגת היועמ"ש של משרד הרווחה והשירותים החברתיים לבית המשפט בקשה דחופה לאישור פעולה רפואית.
לבקשה צורף מכתב חתום על-ידי עובדת סוציאלית מ"שיבא", תוך ציון העובדה כי חלה עלייה חדה בסירובם של הורים לבצע חיסונים.
לאחרונה, כך נאמר במכתב, היה מקרה של מחלה פעילה אצל ילדה בארץ.
עוד צורף לבקשה מכתב חתום על-ידי רופא מ"שיבא" בו נאמר כי תקופת הדגירה של המחלה מסוג טטנוס היא 3-21 ימים, כאשר מחצית מהמקרים מתפתחים בתוך שבוע.
השופט ארז שני הורה על קיום דיון מיידי לערב מועד הגשת הבקשה (18 יולי). ואולם, איש מהצדדים לא התייצב, ולכן יום לאחר מכן השופט החליט לדחות את בקשת המדינה לחסן את הילד בכפייה.
"נדרשתי ליצור מצב שבו 'יבוא שוטר' ויאכוף, לקטין בן שש, פעולה רפואית חודרנית של החדרת מחט. הבקשה אינה עוסקת בשאלה האם יכול להיגרם נזק פסיכולוגי מאירוע כזה", כתב השופט שני בפסק הדין והסביר, כי על מנת להורות על ביצוע פעולה רפואית חודרנית בניגוד לרצון ההורים, עליו להשתכנע כי מדובר בפעולה מידתית, שאינה חורגת מן הנדרש.
השופט הזכיר את הפסיקה לפיה במקרה של מחלוקת בין הורים בשאלת מתן טיפול רפואי, בית המשפט יחליט כפי שמקובל בזרם המרכזי של הרפואה, אך ציין שכאן אין מחלוקת בין ההורים, הם פשוט מסרבים לחיסון וכנראה אין הם היחידים בין אזרחי המדינה שאינם חפצים בחיסון.
לפיכך, השאלה העומדת בפני בית המשפט היא האם המדינה צריכה לאכוף בכוח מתן חיסון לקטין. התשובה לכך, לפי השופט, היא כי החלטה לחסן קטין בכפייה, בניגוד לרצון הוריו צריכה מקור חוקי שראשיתו בנוהל מסודר ורצוי בחקיקה, או למצער – בפסיקת בית המשפט העליון.
"החלטה על התערבות חודרנית המפקיעה את זכויות ההורות של ההורים ובמקביל את האוטונומיה שלהם לא יכולה להיות מוסדרת על-ידי קיומם של מספר התפרצויות טטנוס", נכתב בהחלטת בית המשפט.
השופט שני המשיך והבהיר, כי אינו כופר בכך שהתפרצויות היו ומדובר במחלה מסוכנת, אלא שהוא סבור שאי אפשר לקבוע מדיניות משמעותית כל כך על דרך בקשה לאישור התערבות רפואית בעזרת המשטרה. "כשמציעים הרופאים לטפל במסרבי החיסונים ואין זה משנה באיזה חיסון מדובר, תואיל המדינה ותעשה זאת בצורה מסודרת ולא על דרך בקשה כאמור", הוסיף.
השופט שני ביקר את התנהלותה של נציגת כ היועמ"ש וכתב שעליה לדעת, שעה שהיא ערה לכך שמדובר אולי בסרבני החיסון, כי יש צורך בהצגת "אדן משפטי" למתן הסעד המבוקש, דבר שלא נעשה.
בתוך כך התייחס השופט לפסק דין אשר ניתן לאחרונה על ידי השופטת לענייני משפחה עידית ג'וליאן בן-דב במקרה דומה, שם ביקשה היא את עזרת המשטרה לאכוף מתן החיסון, וציין כי הוא מכבד את דעתה אך אינו סבור כמוה.
בסיום פסק הדין התייחס השופט לטענת נציגת היועמ"ש לפיה דחיית הבקשה משמע התעלמות מטובת הקטין. "הבה נניח שטובתו של קטין תחייב השתלת כליה – ברור שההשתלה היא לטובתו ומצילת חיים היא. והנה, נמצא אחד ההורים כמתאים לתרום והוא מסרב. האם העיקרון של טובת קטין גובר על הכל? עיקרון טובת הקטין אינו גובר על זכויות חוקתיות ואינו מאפשר פעולה קיצונית, מבלי למצוא מקור חוקי שבדין לפעולה כזו".
* הכותבת, עו"ד דפנה לביא, היא עורכת דין לענייני משפחה ומרכזת מדור המשפחה באתר "פוסטה"
כל פעולה רפואית כנגד רצונו של אדם או על קטין בניגוד לרצון הוריו הינה כפשע נגד האנודות ומנוגדת לקוד נירנברג שנקבע לאחר מעשיהם הנפשעים של הנאצים על מנת שלא יקרו שוב.