רשות המסים פרסמה בשבוע שעבר סיכום של השנה הראשונה לחוק לצמצום השימוש במזומן, האוסר על ביצוע עסקאות במזומן ביותר מ-11 אלף שקל, או 50 אלף שקל בין אנשים פרטיים. מפברואר 2019 ערכה הרשות מעל 20 אלף ביקורות, אבל גביית הקנסות בפועל החלה רק בדצמבר 2019, בתום תקופת מעבר ו"הסתגלות". יותר מ-3,000 הפרות של החוק נמצאו, בסכום של 51 מיליון שקל. אילו האכיפה היתה נכנסת לתוקף מתחילת 2019, סך הקנסות היה מגיע ל-13 מיליון שקל.
בסכום הפרה של עד 25 אלף שקל – גובה הקנס לכל אחד מהצדדים לעיסקה הוא 15 אחוז. כאשר הסכום בין 25-50 אלף שקל – גובה העיצום 20 אחוז. בסכום של יותר מ-50 אלף שקל – העיצום הוא 30 אחוז. במקרה של הפרה חוזרת תוך שנתיים – משלמים פעם שנייה את הקנס על ההפרה הקודמת, בנוסף לקנס החדש. הסנקציות מוטלות לא רק על תשלום במזומן מעל המותר, אלא גם על מתן צ'ק פתוח או מוסב ללא פרטים, וגם על ביצוע עסקאות שאמצעי התשלום בהן לא תועד.
בעל אולמות אירועים בעיר טירה עתר לפני מספר חודשים לבית המשפט המחוזי, נגד בנק לאומי, בשל סירוב הבנק להמשיך לקבל הפקדות במזומן, עם חשבונית, כפי שהיה נוהג כל השנים. באמצעות עו"ד תמיר סולומון, טען בעל האולמות כי עקב המצב הסוציואקונומי במגזר הערבי וריבוי חשבונות מוגבלים, עורכי האירועים משלמים לאולם באמצעות הסבת מתנות האורחים שניתנות לרוב במזומן. העסק נאלץ לקבל את תקבוליו מהלקוחות במזומן, לאחר שהנפיק חשבוניות מס וקבלות, וכך הפקיד כספיו בחשבון, ללא התנגדות הבנק מימים ימימה.
הבנק עצמו הסכים לקבל הפקדות בעשרות ומאות אלפי שקלים, גם אחרי החלת חוק הגבלת המזומנים בינואר 2019, ושינה את מדיניותו רק לאחר חצי שנה, כאשר הסנקציות בחוק נכנסו לתוקף. הבנק טען כי המשך מתן אישור להפקדת המזומנים על ידי בעל החשבון ייחשב שיתוף פעולה עם הפרת חוק, בעוד עו"ד סולומון טען כי חוק המזומנים לא הטיל על הבנקים איסור על קבלת הפקדות מזומן מלקוחותיהם, להבדיל מהגבלת אמצעי התשלום בעסקאות, המוטלת על בעלי החשבונות עצמם.
לפי עו"ד סולומון, המצב אינו דומה לחוק איסור הלבנת הון, אשר הטיל על הבנקים חובות כ"שומרי סף", בעוד בחוק המזומן האחריות המשפטית היא על בעל החשבון.
מדיניות הבנק, טען העותר – תהווה מכת מוות עבור העסק אשר ביקש להצהיר על מקור הכספים ולא להסתירם. מדיניות נעילת דלתות הבנק תשיג את ההפך מהמבוקש, טען, כך שבמקום שכסף מזומן שמקורו כשר ידווח ויוטמע במערכות הפיננסיות הגלויות – יתומרצו בעלי עסקים דומים אחרים להלבין הון ולהעלים עסקאות.
בנק לאומי, באמצעות עו"ד נועם בר דוד ועו"ד שיר ברק ממשרד סלומון ליפשיץ, טען בתגובה לעתירה כי על פי החוק החדש "לא יתכן שחברה תנהל את עסקיה על בסיס של מזומנים", וכי הבנק לא יכול לאשר הפקדת כספים כאשר קיים חשש סביר לחוקיותם. הסירוב, הבהירו עורכי הדין, מנוגד לאינטרס הכלכלי של הבנק, אשר בעניין זה משמש כזרועה הארוכה של המדינה. עו"ד סולומון, מייצגו של בעל האולם, משך לבסוף את העתירה בשל הקרנת החלטה אחרת שניתנה על ידי בג"צ, לדחיית עתירה של עמותות חברתיות ולשכת עורכי הדין אשר טענו נגד תוקפו החוקי של חוק הגבלת המזומנים הגורף.
הכסף ממשיך להתגלגל
בשורה התחתונה, חוק המזומן הוא הרחבה של צעדי המניעה וההגבלות הנאכפות על ידי הבנקים על בעלי חשבונות במסגרת משטר איסור הלבנת הון. אבל עורכי דין לעניינים כלכליים סבורים כי החוק מחטיא את מטרתו.
עו"ד אלי סרור ממשרד סרור בן הרוש: "לחוקי איסור הלבנת הון היתה כוונה ברורה: שהבנקים ידווחו לרשות על כל פעולה חריגה, שיוצרת חשד להלבנת הון. מה עושים הבנקים? מונעים מהאזרחים ביצוע פעולות, על מנת שלא יצטרכו לדווח. במקום ליישם את התפקיד שהחוק נתן להם, לשמש כמסננת ולהציף לרשות איסור הלבנת הון את התנועות והכספים שצריך לבדוק, הבנק מונע מראש את ההפקדות ולא מאפשר גילוי עבירות. מטרת החוק היתה שהבנקים יעזרו למדינה לתפוס את הפושעים, אבל אם אין הפקדה ואין דיווח, הכסף ימשיך להתגלגל בערוצים השחורים. עדיף שהכספים ייכנסו לבנק וניתן יהיה לעקוב אחריהם. זה אינו תפקידו של פקיד הבנק, ליטול סמכויות חקירה או לשפוט את האזרחים. תפקידו של הבנק לדווח, ויש רשויות שתפקידן לחקור: הרשות לאיסור הלבנת הון, משטרה, מס הכנסה".
עו"ד אורי גולדמן, יו"ר (משותף) ועדת איסור הלבנת הון בלשכת עורכי הדין, שותף להתדיינות שוטפת בעניין אכיפת חוק המזומנים מול הגוף האחראי לאכיפה והטלת הקנסות – רשות המסים. בהיעדר נתונים רשמיים, עו"ד גולדמן סבור כי כמות המזומנים המוחזקת בידי האזרחים לא ירדה. "מטרת החוק לצמצם את כספי המזומן לא תושג כל זמן שהבנקים מונעים הכנסת מזומנים, והכסף נשאר בחוץ". עו"ד גולדמן סבור כי גם הקנס הקבוע בחוק על שני הצדדים לעסקת מזומן (עוסק ולקוח פרטי) בניגוד לעבר, תקשה על גילוי עסקאות בשחור.
דרישות החוק יצרו קושי גם לגבי תשלום בצ'קים וחוקיות הסבת המחאות. כך למשל, אם נחזור לדוגמה מענף האירועים, אנשים פרטיים רשאים להעביר זה לזה צ'ק פתוח (ללא ציון המוטב) עד 5,000 שקל, אך הסבת צ'ק פתוח מעורכי אירוע לצד שלישי, בעל האולם, תיחשב כבלתי חוקית. ההסבה מותרת אמנם כאשר פרטי המוטב והמוסב רשומים, אך מרבית הצ'קים כלל אינם סחירים ומצוין עליהם "למוטב בלבד". גורם בתחום מציין כי עבירה על ההגבלות תגרור הטלת קנסות לא רק על בעלי האולמות, אלא גם על בעלי אירועים, כמו זוגות שמתחתנים.
מרשות המסים נמסר בתגובה בעניין: "חוק המזומן מטיל מגבלות הן על משלם המזומן או נותן הצ'ק, והן על מקבלו, גם כאשר מדובר בעוסקים וגם כאשר מדובר באנשים פרטיים. כמו עסקים רבים, גם אולמות האירועים והלקוחות שלהם עוברים ביקורות לאכיפת החוק לצמצום השימוש במזומן".
מדינה יוצאת מן הכלל
עסקים אחרים שמוצאים עצמם נפגעים מהחוק החדש, הם עסקים המוכרים כעתירי מזומן, ולטענת המדינה ידועים גם כיעד להלבנת הון. למשל, סוחרי מכוניות יוקרה ומוכרי מותגי פרימיום מענפים שונים – כמו שעונים יקרים. לדברי גורמים בתחומים אלה, לקוחות רבים נהגו לשלם על האאודי או המרצדס היקרות שלהם במזומן, ולא תמיד מדובר בכסף שחור. המזומן היה חלק מ'שוויץ', ובשנים האחרונות נוסף לכך היעדר תמריצים להפקיד כסף בבנק. לדברי עו"ד גולדמן, מהלך החלפת צבע השטרות של 200 שקל והוצאתם של השטרות האדומים מהמחזור היה לפי הסברה מהלך מתוחכם שעשתה המדינה בשנים האחרונות כדי לאלץ את מחזיקי המזומן להוציאו לאור, מחוץ למגירות.
בתחום אחד קבעה המדינה כי אין בעיה בתשלומים במזומן – כאשר מדובר בגבייה לקופת המדינה או לבית משפט. חוזר שהפיצה רשות המסים קבע כי הגבלות חוק השימוש במזומן אינן חלות על הפקדת ערבויות ופיקדונות לבית המשפט, ועל תשלומי חובה לרשויות המדינה, להן מותר לקבל מזומנים בכל סכום – מה שלא ימנע, ככל הנראה, חקירה של רשויות המס על מקור הכספים.
בשבוע שעבר פירסם גם המשנה לכנ"ר במשרד המשפטים, עו"ד אורי ולרשטיין, הודעה לנאמנים ולעורכי הדין המייצגים בהליכי חדלות פירעון, לפיה אין הגבלה על תשלום של חייבים במזומן לקופת הנשייה. בתחום זה, המדינה גילתה דווקא הבנה. לדברי עו"ד ולרשטיין, חדלי פירעון יוחרגו מהחוק, משום שהם אינם רשאים להחזיק כרטיסי אשראי ופנקסי צ'קים, והדרך היחידה עבור רבים מהם לעמוד בדרישות הוא היא במזומן. הבנקים קיבלו הנחיה לשתף פעולה.
