שמונה שנות מאסר לנאשם שגנב מחברו מטבעות דיגיטליים בשווי 22 מיליון שקל

לאורך כל החקירה נגדו, אפק זרד מאילת הכחיש כי גנב מחברו הטוב מטבעות דיגיטליים בשווי מיליוני שקלים. גם לאחר שהוגש נגדו כתב אישום, הוא הכחיש את המיוחס לו בתוקף, ובחר לנהל משפט הוכחות. ביום חמישי שעבר, כאשר השופט יואל עדן מבית המשפט המחוזי בבאר שבע גזר על זרד מאסר ממושך, הטיל עליו קנס כבד וחייב אותו לפצות את חברו, נראה כי התיק הגיע לסיומו. ואולם, בפרקליטות עדיין מצרים על עובדה אחת, או יותר נכון תעלומה: איש אינו יודע היכן נמצאים המטבעות שנגנבו, בשווי כולל של 22 מיליון שקל. גם השופט עדן ציין בגזר הדין: יתכן שהמטבעות יחכו לזרד בעת שישתחרר מהכלא.

הסיפור החריג הזה מתחיל דווקא באופן פסטורלי, עם חברות שנרקמה בין זרד לבין א', עולה חדש מאחת ממדינות חבר העמים, שעסק מאז תחילת העשור הקודם בהשקעות במטבעות מבוזרים שונים.
החברות בין השניים כללה בילויים משותפים יחד, ואפילו נסיעות לחו"ל על חשבונו של א', שגם סייע לזרד כספית עקב נסיבות משפחתיות מסוימות. מעבר לחברות ולעזרה הכספית שא' נתן לזרד מפעם לפעם, הוא גם ניסה "להכניס אותו" לעולם המטבעות הדיגיטליים, שילם לו עמלות תיווך על מציאת רוכשים פוטנציאליים למטבעות, והבטיח לו שימנה אותו למנכ"ל של חברת השקעות שעוסקת בתחום.

בערך בשנת 2017 שכר א' דירה באילת, רשם אותה על שמו של זרד ואיפשר לחברו הטוב גם להחזיק במפתח לדירה ולהשתמש בה. במסגרת החברות ביניהם, הוא אף סיפר לזרד על אופי ההשקעות שלו במטבעות מבוזרים שונים, הדריך אותו כיצד לבצע בעצמו סחר במטבעות, ואפילו נתן לו סכום כסף מסוים כדי שישקיע בעצמו.
זרד העיד כי בשלב מסוים הפסיד את כל הכסף בהשקעות והחליט לעזוב את התחום. א', לעומת זאת, הצליח מאוד. במועדונים שונים לפני סוף פברואר 2019 רכש א' מטבעות מבוזרים מסוג Dash ושמר אותם במספר ארנקים דיגיטליים חמים. לפני ה-1 במרס באותה שנה הוא החזיק בכמעט 75 אלף מטבעות Dash Core, שערכם באותה עת עמד על 82.5 דולר ליחידה (מעל 22 מיליון שקל בסך הכל).
יתכן שהטעות הגדולה של א' היתה העובדה שלא הסתיר מזרד דבר. במספר הזדמנויות הוא שוחח איתו על חשבון הארנק, סיפר לו על הכמות, וסייע לו להבין כיצד להשקיע ולסחור במטבעות.

חקירת יחידות הסייבר במחוז דרום ובלהב 433 גילו כי זרד נכנס בדרך כלשהי למחשב של א', השיג את פרטי הארנק וסיסמת הכניסה ויצר ארבע כתובות לקבלת מטבעות בארנקים שונים, באופן שאינו מאפשר התחקות אחר בעליהם, וזאת לצורך הסוואה. אחר כך הוא העביר לארנקים הדיגיטליים שיצר את כל תכולת הארנק של חברו א'. התהליך הזה הופיע במרכז כתב האישום שהוגש נגד זרד באמצעות פרקליטות מחוז דרום.

כתב האישום הוגש למרות שזרד הכחיש את המיוחס לו וסירב למסור לחוקרי המשטרה סיסמאות למחשבו ולטלפון הנייד. בשל כך לא הצליחו חוקרי הסייבר של המשטרה לתפוס את המטבעות הגנובים. עם זאת, במחשבו של זרד נמצאו 31,500 מטבעות, מעט פחות ממחצית הכמות שנגנבה מא'.
זה לא מנע מהפרקליטות לטעון בבקשה להארכת מעצרו של זרד כי "היקף העבירה עצום". באמצעות עו"ד גיורא חזן נטען כי "המשיב ביצע את העבירות המיוחסות לו תוך תחכום רב וניצול הידע שצבר בהעברה וסחר במטבעות, ידע שקיבל מהמתלונן עצמו, תוך ניצול נפשע של האמון בו".
בבקשה נטען גם כי קיים חשש שזרד יעלים את המטבעות, ורמזה על השימוש האפשרי בהם: "פלט יציאות וכניסות מצביע על מעבר תכוף שלו (כתושב אילת) במעבר טאבה לפרקי זמן שונים".

גם לאחר שנפתח המשפט נגד זרד, וגם בחלוף שנה במעצר מאחורי סורג ובריח, הוא המשיך להכחיש את המיוחס לו באמצעות סנגוריו – עו"ד אלי כהן,  וכן עו"ד איריס טוביאנה ממשרד בנתורה – טוביאנה – עד ששוחרר בתנאים מגבילים.
מפתיע או לא, לאחר שהתביעה סיימה להציג את טיעוניה בבית המשפט, זרד שינה את גרסתו. הוא טען כי אדם אלמוני העביר לו את הארנק עם 31,500 מטבעות, כדי שימצא עבורו רוכש פוטנציאלי. את שם אותו אדם סירב זרד למסור בטענה שהוא חושש ממנו.

השופט יואל עדן הרשיע לבסוף את זרד. למרות שעל המחשב אותרו כאמור רק 31,500 מטבעות, זרד הורשע בגניבת כל ה-75 אלף.

בטיעונים לעונש, הפרקליטות טענה כי "מדובר בנסיבות יוצאות דופן בחומרתן… הפגיעה שנגרמה למתלונן, והעובדה שלא הוחזר ולו מטבע אחד, כל אלו מציבים את עניינו של הנאשם בשורה אחת עם התיקים החמורים ביותר שנדונו בפני בתי המשפט".
כמו כן הוסיפה התביעה כי הנזק שנגרם לא' רב יותר, מאחר ושווי השוק של המטבע עלה מאז הגניבה, כך שאם המטבעות לא היו נגנבים ממנו, ערך המטבעות היה עומד כיום על 14-30 מיליון דולר (45-100 מיליון שקלים). "מדובר בנזק חסר תקדים לאדם פרטי", טענה הפרקליטות והפנתה לעדותו של א' עם חשיפת המקרה על הפגיעה הכלכלית שנגרמה לו, התחושות הקשות בעקבותיה, והעובדה שהוא עזב את הארץ לפני כשנתיים לאוקראינה בעקבות הפרשה, "כדי להתחיל מחדש".

בסיכומו של דבר עתרה הפרקליטות לעונש של 12-15 שנות מאסר. פעם אחר פעם טענו בפרקליטות, כי יתכן מאוד והמטבעות הגנובים מחכים איפשהו לזרד, שיוכל לכאורה לשים עליהם את ידיו לכשישתחרר מהכלא.

מנגד טענו סנגוריו של זרד כי לא הוכח שלנאשם אכן מחכים "מחוץ לכלא" 75 אלף מטבעות. הסנגורים הדגישו נסיבות אישיות קשות של הנאשם, וביקשו לקבוע תקרת עונש נמוכה יותר. בין היתר הם ציינו את היותו כבד שמיעה, ואת העובדה שאיבד את אביו חודש לפני מעצרו. הסנגורים הזכירו בטיעוניהם פרט מעניין נוסף: המטבעות שנמצאו על מחשבו של זרד "נדדו הלאה" בעת שהוא היה עצור – מה שמצביע על כך שלא החזיק בעצמו במטבעות הללו.

מאחר שזרד לא הודה בעבירות המיוחסות לו ודבק בגרסתו באשר לחפותו גם לאחר הכרעת הדין, שירות המבחן נמנע ממתן המלצה טיפולית או שיקומית.
השופט יואל עדן קבע כי עונשו של הנאשם אמור לנוע בין שבע ל-10 שנות מאסר. "הנאשם אינו מגלה צל צילה של חרטה, אינו נוטל כל אחריות שהיא, אינו עושה מאומה לצמצום נזקו של המתלונן, אינו מגלה מי הם שותפיו, אשר כאמור סביר כי היו כאלו, ואינו נותן קצה ראיה אשר יכול ויהיה בה כדי להביא לצמצום הנזק", ציין השופט בגזר הדין והזכיר כי מלבד גניבת המטבעות, הנאשם הורשע גם בעבירות מס והלבנת הון.

לבסוף, השופט גזר על זרד שמונה שנות מאסר, מאסרים על תנאי וקנס של חמישה מיליון שקל. בנוסף קבע השופט, כי זרד ישלם לא' פיצוי של 258 אלף שקל.
בשולי הדברים ניתן לציין, כי עיון בדף הפייסבוק של זרד מגלה שהוא וא', המתלונן, עדיין חברים. לפחות בפייסבוק.