מיליונר עתיר נכסים ואשתו, הורים לשלושה ילדים קטינים, התגוררו יחד בהרצליה עד שהבעל עזב את הבית. לאחר מכן, זמני השהות עם הילדים נקבעו כך שבמשך 57 אחוז מהזמן ישהו עם אימם, ויתר הזמן עם האב, מה שלא מנע מהאישה להגיש תביעת מזונות שבה דרשה תשלום קבוע של 23 אלף שקל בחודש.
האישה, באמצעות עו"ד שמואל מורן, טענה כי בעלה הוא משקיע ויזם נדל"ן שהכנסותיו למעלה מ-60 אלף שקל נטו לחודש, ממספר מקורות: חברות שבבעלותו, דמי שכירות שהוא גובה מנכסי נדל"ן שבבעלותו, ונכסים מניבים נוספים. היא לעומת זאת, עובדת כשכירה בעסק של אביה ומשתכרת כ-12 אלף שקל נטו בחודש.
עוד טענה האישה, כי רמת החיים הרלוונטית לעניין פסיקת מזונות הקטינים היא רמת החיים הגבוהה לה הורגלה המשפחה בטרם המשבר. רמת חיים זו התבטאה בנסיעות תדירות לחופשות בארץ ובחו"ל וקניית ביגוד יוקרתי ממותגים ("גוצ'י", "ברברי") הן עבור הצדדים והן עבור הילדים.
בנוסף היא עתרה למזונות אישה, וביקשה לחייב את הבעל במלוא הוצאות המדור והחזר המשכנתה, וסך כספי נוסף בסך של 10,000 שקל לחודש עד לסיום ההליך הרכושי, שכן לדבריה היא זכאית לכך מאחר שבעלה עזב את הבית מיוזמתו והם עדיין נשואים, מה גם שהיא הורגלה לרמת חיים גבוהה הודות להכנסותיו של בעלה.
הבעל, באמצעות עו"ד יצחק הלוי, טען כי הוא "אולץ" לעזוב את הבית ולשכור דירה, בעוד שהאישה נשארה לגור בדירה ומסרבת להתגרש. עוד הוא טען, כי מאחר שהאישה עובדת – חל הכלל "מעשי ידיה תחת מזונותיה", והיא אינה זכאית למזונות אישה.
לעניין מזונות הילדים, הבעל טען כי הכנסתו 25 אלף שקל לחודש בלבד, ורמת החיים של המשפחה היתה ממוצעת. לפיכך, בהתאם ליחס ההכנסות בין הצדדים ולזמני השהות, הוא ביקש לשלם 756 שקל לשני ילדים שגילם מעל שש, בתוספת 220 שקל לכל אחד מהילדים עבור הצרכים שאינם תלויי שהות. עבור הילדה הקטנה הוא ביקש לשלם 1,600 שקל עד שתגיע לגיל שש.
השופטת איריס אילוטוביץ' סגל מבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב נעזרה בחוות דעת מומחה שמינתה לצורך הערכת שווי הכנסות הצדדים מכל מקור שהוא. לאחר חקירות הצדדים וחוות דעת המומחה, נקבע כי הכנסת האישה 15 אלף שקל נטו, ואילו הבעל מכניס 72,968 שקל נטו לחודש. לכן יחס הכנסות הצדדים הועמד על 83 אחוז לבעל, ו-17 אחוז לאישה.
לגבי צרכי הילדים, השופטת אילוטוביץ' סגל ציינה כי סכומי המזונות שנתבעו מופרזים ולא הוכחו. היא הפנתה לפסיקה מבית המשפט העליון שקבעה, כי צרכיו הרגילים של קטין המתגורר בשני בתים ברמת חיים ממוצעת עולים כדי 2,500-2,250 שקל לחודש והוסיפה כי כשמדובר בהורה המחזיק בנכסים בעשרות מיליוני שקלים, יש להניח כי צרכי הבילוי, התרבות והפנאי של ילדו עולים בשיעור ניכר על צרכי ילד החי ברמת חיים ממוצעת, לרבות עלויות ביגוד והנעלה. לפיכך העריכה השופטת את הצרכים תלויי השהות בסכום של 3,500 שקל לילד, וצרכים שאינם תלויי שהות – 500 שקל לילד.
לאחר שקלול יחס ההכנסות של ההורים וזמני השהות, נקבע כי האב ישלם מזונות של 2,071 שקל (1,656 עבור הוצאות תלויי שהות ו-415 עבור הוצאות שאינן תלויות) לכל אחד משני הילדים שמעל גיל שש. באשר לבת הקטנה יותר נקבע כי האב ישלם 3,000 שקל לחודש, בנימוק ש"זהו סכום מזונותיה ההכרחיים, שבהם מחויב הנתבע נוכח גילה של הקטינה". עוד נקבע, כי כאשר ימלאו שש שנים לקטינה, שיעור מזונותיה יעמוד על סכום זהה לזה של אחיה, ולפי המנגנון שבאמצעותו חושבו.
בנוסף נקבע כי האב יישא ב-83 אחוז מההוצאות החריגות של הילדים.
בתוך כך, נדחתה התביעה למזונות אישה, הן מכיוון שהאישה עובדת והן מאחר שהיא מסרבת להתגרש – נתון המעיד כי תביעתה הוגשה בחוסר תום לב.
לעניין הוצאות משפט, השופטת אילוטוביץ' סגל קבעה כי התנהלות הבעל התאפיינה בהעדר שקיפות והעדר גילוי של המידע הנדרש מבעל דין בתביעת מזונות, ואף עדותו נמצאה לא מהימנה במספר מוקדים. לכן היא חייבה אותו בהוצאות האישה בסך 40 אלף שקל ולא יותר מכך, בשים לב לכך שתביעת האישה למזונותיה נדחתה.
* הכותבת, עו"ד דפנה לביא, היא עורכת דין לענייני משפחה ומרכזת מדור המשפחה באתר "פוסטה"
