נותן שירותי מטבע בעל צ'יינג' מהעיר צפת נעצר בינואר 2017 יחד עם גורמים ממשפחת הייב מטובא זנגריא, שהואשמו בסחיטת דמי חסות וניהול ארגון פשיעה בכסות של חברות שמירה בצפון. הוא נחשד בהלבנת הון עבור פרג' הייב, אך בסופו של דבר התיק נגדו נסגר. למרות סגירת התיק, הוא זומן לחקירות נוספות בחשד לפעולות ברכוש תוך מניעת דיווחים לרשות איסור הלבנת הון, באמצעות דפוס של הפקדות מתחת לרף הדיווח, ולבסוף אף הוגש נגדו כתב אישום.
פרקליטות מחוז צפון טענה כי במשך תשעה חודשים, הנאשם משך כשמונה מיליון שקלים מבנק הדואר כנגד פריטת המחאות, ב-165 משיכות בסכום קבוע של 49 אלף שקל. לטענת הפרקליטות, הנאשם פיצל את המשיכות באופן מלאכותי לפעולות שמתחת לרף הדיווח לרשות איסור הלבנת הון, העומד על 50 אלף שקל (לכל משיכה), וייחסה לו בשל כך עבירת הלבנת הון – סיכול דיווחים, במטרה להעלים את ביצוע אותן פעולות פיננסיות מהרשות.
בעבר היה לנאשם חשבון עסקי בבנק הפועלים, שם היה מבצע משיכות יומיומיות של 200 אלף שקל, אולם הבנק החליט לצמצם את את מתן השירות לנותני שירותי מטבע – והנאשם פתח חשבון בבנק הדואר. לאחר מכן, כך נטען, הנאשם חילק את המשיכות ל-49 אלף שקלים כל אחת, "במטרה שלא יהיה דיווח" על פי סעיף 7 לחוק איסור הלבנת הון, וזאת ביחס לאותן 165 משיכות.
הפרקליטות טענה גם כי לנאשם היה מניע לפצל משיכות מזומנים, באופן שימנע דיווח, מאחר שהוא נתן שירות לכאורה לגורמי פשיעה.
לאחרונה, בית משפט השלום בנצרת זיכה את הנאשם, המיוצג על ידי עורכי הדין גיל דחוח, גלית רוטנברג ואביטל קליין.
השופטת רות שפילברג כהן קיבלה את טענתו על כך ששיקולי יעילות וחיסכון בזמן הניעו אותו לבצע משיכות בסכומים קבועים של 49 אלף שקל, ומדובר בהסבר אלטרנטיבי שאינו פלילי להתנהלותו.
מעדות מנהל סניף הדואר בצפת, שנשמעה בבית המשפט, עלה כי לנאשם היתה הרשאה לביצוע משיכות במזומן עד 50 אלף שקל בסניף הקטנטן שבו שלושה עובדים (מנהל ושתי פקידות). מאחר שפעל באופן יומיומי, בעל הצ'יינג' היה מקבל את השירות בתוך דקות – סולק המחאות למערכת הממוחשבת ומגיע לסניף לאחר שהכסף הוכן עבורו. הוא הסביר כי משיכות מעל 50 אלף שקל הצריכו אותו להתקשר לסניף בנק הדואר המרכזי בירושלים, להמתין על הקו לאישורים, ולהמתין למשלוח הכסף במשאית ברינקס לסניף נוסף גדול יותר בצפת. עוד טען באמצעות עו"ד דחוח, כי הוא הסתפק במשיכות מוגבלות, כדי לא לשאת על גופו סכומים גדולים במזומן למען בטחונו האישי.
השופטת שפילברג כהן קבעה כי הסברו של הנאשם סביר ונוטע ספק לגבי הכוונה הפלילית: "הימנעות מביורוקרטיה הנה מטרה לגיטימית והגיונית".
השופטת אף דחתה את ניסיון התביעה "להחיות" את פרשת הייב כרקע נסיבתי בתיק, לשם הוכחת "מטרה" למנוע דיווח, שכן לא הובאו בפני בית המשפט ראיות בעניין. השופטת כתבה כי "שתיקתו בשלבים מוקדמים יותר של החקירה (בפרשת הייב), אליה הפנתה המאשימה כגורם מחשיד ומפליל, איננה רלוונטית ואין בה משום ראיה לאשמה".
לבסוף, קיבלה השופטת את טענת ההגנה כי יש להפנות אצבע מאשימה אל בנק הדואר, שכן הנאשם סבר שפעולותיו חשופות לדיווחים. צו איסור הלבנת הון מחייב את מנהלי בנק הדואר, כמו כל גורם פיננסי, בדיווח על כל פעולה של לקוח בדפוס חשוד או חריג, ולא רק בדיווח הממוחשב האוטומטי על פעולות מעל 50 אלף שקל. "התנהגות מנהל הסניף אפשרה משיכות מזומן רבות החומקות מדיווח אוטומטי", כתבה השופטת, "אם לא הועבר כל דיווח לרשות להלבנת הון, הרי שהדבר מעיד על אוזלת יד ועל אי מילוי הוראותיו של חוק איסור הלבנת ההון בידי מנהל הסניף ועובדיו".
סוף דבר: לא הוכח כי הנאשם פעל כדי להכשיל דיווחים, והוא זוכה כאמור מאשמה.
