האסיר נסים ברנס (68) שובת רעב בכלא דקל מזה עשרה ימים, במחאה על כך שבקשתו לשחרור מוקדם נדחתה, ובטענה ששירות בתי הסוהר הכשיל את שחרורו.
לברנס נותר לרצות חצי שנה בלבד מתוך מאסר ארוך של 10 שנים, שנגזרו עליו בגין עבירות הונאה (עד כה ריצה תשע וחצי שנים). מאחר שלא קיבל קיצור שליש, הוא לא זכאי גם לשחרור מנהלי. בקשותיו לשחרור מוקדם נדחו פעם אחר פעם.
ב-10 בינואר קיימה ועדת השחרורים בראשות השופטת דניאלה שריזלי דיון בבקשתו האחרונה לקיצור מאסר. הוועדה בראשות שריזלי קבעה כי אמנם על פי חוות הדעת, התנהגותו בכלא חיובית והוא בהליכי שיקום – אך "הודאתו חלקית ולא מלאה", ומכאן שהמסוכנות הנשקפת ממנו טרם פחתה.
ברנס המתקרב כאמור לשנתו ה-70, לקה במהלך מאסרו באירוע מוחי וסובל ממגוון בעיות רפואיות. סנגורו, עו"ד אבי עמירם, ציין כי השתלב במספר רב של קבוצות טיפול בכלא, בהן קבוצה המיועדת לאסירי מרמה.
גם הרשות לשיקום האסיר (רש"א) מצאה את ברנס מתאים לשיקום בקהילה, והתוותה עבורו תוכנית לשיקום ושחרור מוקדם – כזו הנחשבת כדרישה קריטית לקיצור מאסר. גורמי המקצוע ברש"א קבעו כי האסיר עומד בקריטריונים והכירו בחוות הדעת שלהם בכך שהוא עבר "תהליך ממושך בכלא ונוטל אחריות על מעשיו ותוצאותיהם", אך התוכנית נפלה לבסוף מאחר ולא נמצאה עמותה במסגרתה יוכל ברנס להתנדב לאחר שחרורו.
תוכנית השיקום של רש"א כוללת לרוב מסגרת תעסוקה אליה מתחייב האסיר. במקרה זה, נאמר לו כי בשל גילו עליו למצוא מסגרת התנדבות שלוש פעמים בשבוע עד תום תקופת הפיקוח (המאסר הרשמי) בעוד חצי שנה, אך האסיר לא הצליח למצוא מסגרת שכזו בכוחות עצמו, המוכנה לקלוט אותו.
עו"ד עמירם הציע לוועדת השחרורים כתחליף, תוכנית פרטית מטעם ד"ר נמרוד שני ודנה קייזר ממרכז השיקום המוכר התחלה חדשה, שכן עדיף שברנס ישוחרר בתנאי פיקוח, ברישיון, עם תוכנית שיקום עכשיו, מאשר שישתחרר בעוד חצי שנה ממילא ללא כל פיקוח.
הוועדה לא התייחסה לנתון זה, ומנגד ציינה כי לחובת ברנס העובדה שטרם פיצה את קרבנותיו – ולא שילם פיצויים של יותר מחצי מיליון שקל שנקבעו עקב עבירות הונאה וזיוף צ'קים שביצע. ברנס טוען כי לא הצליח להגיע להסדר תשלומים עם המרכז לגביית קנסות. יש לזכור כי מדובר באסיר לאחר מאסר ארוך של כמעט 10 שנים, ולדבריו – הוא מחוסר אמצעים והתשלום הראשוני הנדרש ממנו גבוה ואינו מצוי בידו.
ברנס טוען כי חוות הדעת של גורמי שב"ס לוועדת השחרורים תרמו לתוצאה של דחיית בקשתו לשחרור בחצי השנה האחרונה למאסרו. לטענתו הדבר קשור לכך שהוא נתפס גם כ"עותר סדרתי" ועל רקע בקשות שהגיש להצטרפות לעתירות שונות שנדונו בפני בג"ץ, ובהן העתירות נגד הצפיפות בבתי הסוהר ונגד דחיית מתן החיסונים לאסירים לפני שנה.
עקב שביתת הרעב שלו בעשרת הימים האחרונים, הוכנס ברנס לתא בידוד כענישה למשך שבעה ימים, ואתמול לאחר שסיים את הענישה הועבר להפרדת יחיד בכלא דקל.
משב"ס נמסר בתגובה: "טענות האסיר כלפי הנהלת הכלא משוללת כל יסוד. להיפך, החלטת הוועדה, כפי שעולה בפרוטוקול, מבוססת על נסיבות התלויות באסיר עצמו כגון סירובו לקבל טיפול מתאים ואי תשלום פיצויים לנפגע העבירה. הסירוב לקבל את לחם חוקו הינו בחירתו של האסיר, ומהווה הפרת משמעת בגינה ניתן לדון אותו בדין משמעתי לבידוד ושלילת טובות הנאה. טוב יעשה האסיר, אם במקום לפגוע בבריאותו יעשה כעצת בית המשפט ויפנה לקבל טיפול מתאים בזמן שנותר לו במאסר".
.
