בית משפט העליון דחה ערעור שהגישה חברת התעופה איבריה וקבע באופן סופי, כי החברה תפצה בני זוג ישראלים עקב עוגמת נפש שנגרמה להם (14 יוני).
הסיפור של בני הזוג ליאורה ודורון פליישר פלד מתל אביב החל בינואר 2017, אז הם טסו מתל אביב למיאמי בטיסת קונקשן של חברת "איבריה" דרך מדריד.
בארצות הברית המתין לבני הזוג שיט תענוגות (קרוז) לאיים הקריביים. אלא שכאשר בני הזוג הגיעו למיאמי, התברר להם שרק מזוודה אחת מתוך שתיים הגיעה לשדה התעופה, ולכן הם מילאו באמצעות נציגת החברה טופס תלונה, הודיעו שלמחרת הם עתידים לצאת לשיט, ומסרו לנציגת חברת התעופה את מקום שהותם באותו לילה ואת מקומות ושעות עגינת כלי השיט ביעדים השונים.
לטענת בני הזוג, הנציגה מסרה לבני הזוג כי המזוודה שהכילה בעיקר פריטים חיוניים תגיע בהקדם ולכל המאוחר עד למועד העגינה הראשונה של האנייה. למרות שבמהלך ההפלגה בני הזוג התקשרו לחברת התעופה על בסיס יומי, בפועל המזוודה הגיעה אליהם רק ביום האחרון של הטיול. בחברת התעופה טענו כי המזוודה הגיעה בטעות למקסיקו, וכי נציגיה עשו את מירב המאמצים להביאה לבני הזוג.
בתביעה שהגישו לבית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב טענו בני הזוג כי בעקבות השתלשלות העניינים הם נאלצו לרכוש בכספם פריטים חיוניים, ובתחילת הטיול נאלצו לשהות בחדר מאחר שלא היו להם פריטים מתאימים לפעילות על הספינה.
חברת התעופה טענה בכתב ההגנה כי עשתה כמיטב יכולתה לאתר את המזוודה, וכי בני הזוג יכלו לרכוש פוליסת ביטוח מתאימה ולהיפרע מחברת הביטוח בגין הנזקים הנטענים. כמו כן טענה איבריה כי סכום הפיצוי אינו משקף את הנזקים בפועל. במיוחד כי אמנת מונטריאול, טענו בחברה, אינה מכסה נזקים בשל עגמת נפש.
בית המשפט לתביעות קטנות קבע כי החברה תשלם לבני הזוג פיצוי של 4,000 שקל בגין החזר הוצאות, 5,000 שקל נוספים עבור עגמת נפש, ו-500 שקל הוצאות משפט.
חברת איבריה הגישה בקשת רשות ערעור לבית משפט המחוזי, מאחר שלא ניתן לערער אוטומטית על פסק דין של בית משפט לתביעות קטנות.
האישור ניתן ובערעור ייצגו את בני הזוג עורכי הדין ד"ר חיים שטנגר, אורי פנטילט וטל ארבוז ממשרד עו"ד ד"ר חיים שטנגר.
השופטת עינת רביד מבית המשפט המחוזי בתל אביב אמנם אפשרה את הגשת בקשת רשות הערעור, אך בסופו של דבר דחתה את הערעור של חברת התעופה, תוך שהיא מקבלת את נימוקי פסק הדין של בית המשפט לתביעות קטנות ואת טיעני עו"ד שטנגר ושותפיו לתיק.
חברת איבריה לא אמרה נואש ובאמצעות עו"ד יאיר גרין ועו"ד אופיר שרמן הגישה בקשת רשות ערעור שנייה, הפעם לבית המשפט העליון. בערעור הם טענו, כי אילו רצו מנסחי אמנת מונטריאול לכלול עוגמת נפש במסגרת פיצוי בגין איחור במסירת כבודה, יכלו לציין זאת באופן ברור באמנה. בנוסף טענה החברה כי פסק הדין של בית משפט המחוזי יוצר חוסר ודאות לגבי היקף הפיצוי ופוגע באחידות הבינלאומית ההכרחית להצלחת האמנה.
באופן חריג, בית משפט העליון אישר את בקשת הערעור השנייה, במיוחד לנוכח העובדה שאין אחידות בפסיקה.
בני הזוג עמדו על פסק הדין של בית משפט המחוזי, באמצעות עו"ד בועז רגב הם טענו כי אין לתת רשות ערעור בגלגול שלישי, והוסיפו כי כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי מבוסס ומנומק כדבעי ומהווה תקדים מספק.
בפסק הדין של השופטים – המשנה לנשיא ניל הנדל, דוד מינץ ויוסף אלרון – הם אשררו שוב את פסקי הדין של בית המשפט לתביעות קטנות ושל בית משפט המחוזי.
השופט הנדל אשר הפנה לפסקי הדין הנ"ל ציין בקצרה בהחלטה: "תשובתנו לשאלה האם אמנת מונטריאול מאפשרת להטיל על המוביל אחריות לנזק לא ממוני – דוגמת עוגמת הנפש שנגרמה למשיבים דנן – במקרים של איחור בתובלה האווירית, היא בחיוב".
