חוקרי ימ"ר חוף הוציאו צו תפיסה במעמד צד אחד על מכונית ב.מ.וו בשווי 600 אלף שקל של חשוד לכאורה בעבירות סחיטה.
כאשר הסכימו לשחרר את הרכב הציגו בפני החשוד מצג שווא שהרכב ישוחרר ללא תנאים, מבלי ליידע אותו כי על הרכב נשאר צו עיקול לבקשת המשטרה הכולל הערת אזהרה במשרד הרישוי.
המשטרה ביקשה להשאיר את צו העיקול בעינו, גם כאשר התברר כי החשוד שחקרו בגין סחיטה אינו הבעלים הרשמי של הרכב אשר שייך לקרוב משפחתו, שלא נחקר כלל באזהרה.
הסנגור עו"ד ג'וליאן חדאד הגיש בשם הבעלים בקשה להסרת העיקול, המשטרה התנגדה.
שופטת בית משפט השלום בחיפה, מריה פיקוס בוגדאנוב, קבעה כי המשך תפיסת הרכב, ולו בהערת אזהרה, נעשה שלא כדין, ללא חשד סביר – והורתה על ביטולה.
תפיסת רכב הב.מ.וו בוצעה בחודש מאי, מידי תושב בסמת טבעון שזומן לחקירה בפרשה של סחיטת דמי חסות. לאחר חקירתו פנתה המשטרה במעמד צד אחד לבית המשפט וקיבלה צו לתפיסה פיזית של המכונית, בנוסף לרישום הערת אזהרה.
אחרי שבועיים פנה למשטרה אחיין של החשוד, באמצעות עו"ד חדאד, והציג ראיות לכך שהרכב שייך לו, על פי חוזה קנייה ממגרש המכוניות, אף שהרכב פורמלית עדיין לא נרשם בבעלותו (או בבעלות האח החשוד). האחיין ואביו שטענו לבעלות על הרכב זומנו למסירת עדות ונחקרו "חקירה פתוחה" שלא באזהרה.
אחרי החקירה הודיע חוקר הימ"ר לעו"ד חדאד כי הרכב ישוחרר, והדיון שביקש להשבת התפוס – התייתר.
אחרי מספר שבועות, התברר ממשרד הרישוי כי לא ניתן להעביר בעלות ברכב, עקב צו העיקול שנותר על כנו.
עו"ד ג'וליאן חדאד חידש את הפנייה לבית המשפט וטען: "הסכמות צריך לכבד עד הסוף, מבלי להסתתר מאחורי צווים לא תקינים". לדבריו, המשטרה פעלה בניגוד לפסיקת בית משפט העליון בפרשת ברק אברמוב, כאשר לאחר תפיסת הרכב הוציאה בבית המשפט צו תפיסה בדיעבד במעמד צד אחד. בפרשת אברמוב נקבע כי כאשר המשטרה מבקשת מבית המשפט להכשיר תפיסת רכוש שלא ביקשה בגינו צו מראש, הבקשה תוגש לדיון במעמד שני הצדדים.
במקרה זה, עקב הסתרת הצו, בעלי הרכב לא ידע כי למשטרה יש עדיין אחיזה בו גם לאחר שחרורו.
בדיון שנערך בבית המשפט, טענו חוקרי המשטרה ורשות המסים כי כנגד בעל הרכב ואביו, שכזכור לא נחקרו באזהרה, קיים צורך לבירור עבירות מס והלבנת הון הקשורות לחקירת בני משפחתם בחשד לסחיטה. על כן, ביקשו כי צו התפיסה החלקי יישאר.
השופטת פיקוס בוגדאנוב דחתה את בקשתם: "יודגש כי המבקשים לא נחקרו בשום חשד. מהחומר שהוצג בפניי עולה לכאורה כי הרכב שייך למבקשים ולא לאחר ממנו נתפס. זאת ועוד, בדיון היום לא הוצגו בפניי ראיות שיכולות לבסס חשד סביר לעבירות סחיטה, בגינו נתפס הרכב ברישום (מלכתחילה). בנוסף, לא ניתן להתעלם מאותה התכתבות בין החוקר לבין בא כח המבקשים (עו"ד חדאד) שממנו עולה כי הוסכם לשחרר את הרכב ולא נאמר כי העיקול ברישום יישאר בעינו. המשיבות לא ביקשו לתקן את הצו להמשך תפיסת הרכוש בגין חשד שונה מזה שהיה קיים בעת תפיסת הרכב. משכך, המשך תפיסת הרכב, ולו ברישום אינו כדין".
