עד לפני כחמש שנים, הורים לשלושה ילדים מירושלים לא היו מוכרים לשירותי הרווחה. אלא שאז שהאם ניסתה להתאבד בקפיצה מדירתם בקומה השלישית. כשאושפזה בבית החולים, קרובי משפחה ביקשו להשגיח על שני הילדים הגדולים, ואילו זוג שכנים – שהיו גם חברים טובים של ההורים – הציעו להשגיח על התינוקת, שהיתה אז בת שלושה חודשים בלבד.
מה שהתחיל כעזרה והשגחה על הילדים הפך מאז המקרה לתסבוכת משפטית. עם הזמן, קרובי המשפחה שטיפלו בילדים הגדולים העלו בפני שירותי הרווחה טענות כלפי ההורים והאופן בו גידלו את ילדיהם. לדעתם, האב התנהג כמי ש"השתלט" על האם וייתכן שהוא גם אלים כלפיה.
האשמות אלה הכניסו לפעולה את רשויות הרווחה, שפנו לבית המשפט לנוער ביחס לשלושת הילדים. פעולות אלו הובילו לכך שלאחר תקופה ארוכה בה שהו אצל קרובי המשפחה, שני הילדים עברו למשפחת אומנה, בעוד שהשכנים גידלו את הילדה. בשלב כלשהו, שירותי הרווחה ביקשו באמצעות עו"ד נטלי מופסיק שבית המשפט לענייני משפחה יכריז על הילדה כבת אימוץ.
בבית המשפט הסתבר כי הקרובים דיווחו על חשש שהילדה נפגעה מינית על ידי אביה הביולוגי ולכן גורמים מקצועיים המליצו להפסיק את המפגשים בינה לבין האב, כולל הפסקת ביקורים בפיקוח. מנגד התברר, כי לאחר הניסיון האובדני של האם, היא אובחנה כסובלת מסוג של הפרעת קשב וריכוז, ליקוי שפגע ביכולת התפקוד וההתארגנות שלה. משכך, האב הוא שערך קניות, בישל וטיפל בילדים – התנהלות אשר זוג הקרובים פירשו כשתלטנות.
בשלב כלשהו במהלך המשפט, שופטת העירה כי למעשה – בבקשה לביטול המפגשים בין האב לבתו הקטנה מתבקש בית המשפט להתיר אימוץ. בהיותה מודעת לכך שהפסיכולוגית ניזונה רק מדברים שמסרו לה אותם קרובים, השופטת הביעה דעתה שיתכן שישנם הסברים אחרים לפרשנות שניתנה.
באוקטובר 2015 כתבה עובדת סוציאלית שטיפלה במשפחה דוח בו הביעה את ספקותיה באשר למידת האובייקטיביות של זוג הקרובים. היא כתבה כי לזוג היה יחס שלילי כלפי האב הביולוגי, והגיעה למסקנה שיש מקום לשאול אלו מסרים משדרים בני הזוג לשני האחים, והאם נכון עבורם להמשיך ולשהות אצלם, או שהם זקוקים למסגרת ניטרלית. לפיכך, הבקשה לביטול כולל של המפגשים בין ההורים לבין הבנים נדחתה, אולם ההפרדה בין האב לילדה נותרה בעינה.
במהלך המשפט נערכו חקירות שונות ונמסרו עדויות. התברר שחששות העובדת הסוציאלית שטיפלה במשפחה היו מוצדקים, וחלק ניכר מהטענות שהעלו זוג הקרובים לא היה מבוסס על אמת. נקבע גם כי להורים הביולוגיים ששיתפו פעולה עם המומחים השונים ישנה מסוגלות הורית לטפל בילדיהם.
לנוכח התמשכות הליכים התיק עבר לשופט שלמה אלבז שבסופו של דבר דחה את בקשת הרווחה וגינה את התנהלותה בתיק, שלדבריו נמשך תקופה ארוכה על ידי הרווחה, בין היתר באמצעות בקשות לדחיית דיונים בטענות שונות. בנוסף, בין היתר צוין בהחלטת השופט, כי מפגש העו"ס עם ההורים הביולוגיים נערך רק כשנתיים לאחר הדיווח, ונמתחה ביקורת גם על התייחסות דיווח קרובי המשפחה כעובדות: "היה על שירותי הרווחה לבחון בשבע עיניים את הטענות שנשמעו ולבחון אם אין מקום לשקול מחדש את צעדיהם. גורמי הרווחה והטיפול לא בדקו ולא הפנימו תהיות אלה והמשיכו להתייחס לדיווחי זוג הקרובים כאמת".
השופט שמתח בהחלטתו (9 יולי) ביקורת נוקבת על שירותי הרווחה, דחה את הבקשה להכריז על הילדה כבת אימוץ, ובין היתר ציין כי "במקרה מצער זה נפלו טעויות שאינן מלמדות על הכלל. אני תקווה שהביקורת תסייע במניעת טעויות בעתיד".
לצד הביקורת מצא השופט גם לציין לשבח את באי כוחם של ההורים מטעם הסיוע המשפטי, עו"ד אתי גוהר שייצגה את האם ועו"ד תמר ברש-אבירם שייצגה את האב: "ייצגו את ההורים בדרך מקצועית ויעילה, פעלו בתיאום מלא ביניהן ועשו כל התלוי בהן כדי לזרז את ההליך המשפטי". השופט הזכיר לטובה גם את פועלה של עו"ד אביבה האן (גם היא מהסיוע המשפטי) ש"ליוותה את הייצוג המשפטי ותרמה מיכולתה לייצוג ההורים".
