הזיכוי של זדורוב: האישיות של רומן והדיבה של המדינה

"שאלת המפתח בתיק הזה היא מי הוא הנאשם שלפנינו?". כך בחר להתנסח ראש הרכב השופטים במשפט החוזר של רומן זדורוב, באחד הרגעים הדרמטים של הקראת תמצית הכרעת הדין המזכה אשר הועברה בשידור ישיר לכל בית בישראל (31 מרס 2023).

השופט אשר קולה הזכיר איך נציגי המדינה תיארו את זדורוב בכל הערכאות כ"רוצח מתוחכם, מניפולטור, שחקן שח-מט על, פדופיל, סדיסט הלומד שיטות לתקיפה באמצעות סכין… תיארו אותו כמי שהינו מצבר נטען, סוללה נטענת, פקעת של עצבים, אדם שבקלות מאבד את העשתונות, מכה וחובל".
אלא שאז, השופט קולה ביטל באחת את כל קביעות הפרקליטות באשר למאפייני האישיות של זדורוב. "לאחר שצפיתי בנאשם מאות שעות בבית המשפט, הן במהלך עדותו שלו והן במהלך כלל העדויות בתיק; לאחר שצפיתי בעוד מאות שעות בכלל חקירותיו המוקלטות של הנאשם, ובעיקר בכל השיחות הרבות בין כותלי תא המעצר בינו לבין המדובבים, השוטרים והסוהרים; לאחר שנתתי דעתי להחלטות הקודמות של השופטים ולאחר שקראתי את חוות דעתם; לאחר ששמעתי בקשב רב את עדויות המומחים, דומני שאני יכול לקבוע בלב שלם כי לא מיניה ולא מקצתיה". כך! סגן נשיאת בית משפט המחוזי בנצרת. "לא מדובר בסדיסט, לא מדובר בפדופיל, לא מדובר בשחקן שח-מט על, גם לא במניפולטור מתוחכם, לא מדובר במי שתכנן מראש לרצוח ילדה ולא מדובר במי שנתון להתקפות זעם בלתי נשלטות".

מדובר באדם שיושב במאסר 15 שנה ולתחושתו הוא חף מפשע, מציין השופט, ותוהה, "כלום נתקלו בשב"ס בבעיה אחת בה הנאשם ביצע עבירת משמעת? פעם אחת בה הנאשם איבד עשתונותיו? פעם אחת בה התפרע כלפי שוטרים/סוהרים? פעם אחת בה הסוללה התרוקנה והמצבר התפוצץ? התשובה לכך כידוע הינה שלילית… להיכן נעלמה אותה הסוללה? להיכן נעלם אותו מצבר? כך לפתע פתאום שינה הנאשם אורחו ורבעו?
"לא נתקלתי בפעם אחת בה הנאשם התפרץ כלפי מישהו, ניסה לתקוף מישהו, דיבר שלא בנימוס לחוקריו, לסוהרים, לשוטרים או לאסירים האחרים.. הנאשם פונה לשוטרים במילים בבקשה, אומר תודה, אפשר מים? אפשר קנקן? ועוד".

כדי להמחיש את האבסורד מתאר השופט קולה את המהלך הבא: "במהלך השחזור הנאשם מבקש פעם אחר פעם את סליחת השוטרת, על כי הוא מדגים עליה (את הדקירה של תאיר ראדה, פוסטה), ובסוף השחזור עת חוזרים הם למקלט (בו הוא עבד בבית הספר, פוסטה), וכולם עוזבים את המקלט, הנאשם חוזר לכבות את האור".
גם בבית המשפט, כאשר הנאשם עמד בפני השופטים ימים ארוכים, השופט קולה לא הצליח לזהות שמץ מהתיאורים הכמעט סדיסטים שהפרקליטות ייחסה לו בניסיון למלא את החוסר בראיות. "מעולם לא ראיתי שהנאשם מאבד את העשתונות, גם כשהיה מקום לכך!… במהלך חקירתו הנגדית כאשר נטען כלפיו, שהוא לא אמר בחקירה ש'הרוצח אנס את המנוחה', הנאשם חזר פעם אחר פעם על כך שהוא כן אמר זאת, ואילו נציג הפרקליטות, כמו גם המתורגמנית, טענו שהמילה אונס לא נשמעה. כפסע היה מלקבוע שהנאשם משקר, אלא שאז, בשיא הנימוס ביקש הנאשם מהמתורגמנית שתואיל להקשיב שוב, שתואיל לקחת אוזניות, והנה לאחר שהקשיבה המתורגמנית שוב ובאמצעות האוזניות – אישרה היא את טענתו של הנאשם".

לא זאת אף זאת, לאחר שזדורוב חזר על הדברים גם בבית המשפט, לפיהם אמר בחקירה כי הרוצח אנס את המנוחה (פרט שלא היה נכון כמובן, ולימד על אי התמצאותו באירוע, פוסטה), הוא ביקש סליחה מפני שהשתמש בשפה בוטה. "ביקשתי סליחה, כי זה קללה", ציטט אותו כבוד השופט והוסיף, "כלום באמת ניתן לשכנע שמדובר בנאשם חסר כל עכבות? בנאשם היושב על סוללה נטענת? דומני שאין לדברים אלו כל שחר… התרשמותי מהנאשם הינה דווקא של אדם מנומס, שקט, צייתן ואפילו כנוע, אדם שרוצה לרצות את הסביבה".

פדופיליה? איזה פדופיליה?
בפני כל הערכאות הציגו נציגי הפרקליטות לדורותיהם בתיק הזה ממצאים מהמחשב של זדורוב המוכיחים לכאורה, כי הוא גלש לאתרים הכוללים תכנים בעייתיים כמו פדופיליה, תקיפה באמצעות סכין ושחרור מאחריות פלילית עקב אי שפיות.

"כל הטענות בדבר היותו של הנאשם פדופיל הצופה בסרטי פורנו על אונס ורצח, מתעניין בדרכי תקיפה ומחפש פסקי דין התומכים במי שרצח תוך כדי איבוד עשתונות וכדומה, אינן נכונות", קבע השופט קולה גם בהקשר הספציפי הזה. הוא קיבל את החשיפה של הסנגור עו"ד ירום לוי, שאיש מקצוע מטעמו בדק שוב את המחשב את של זדורוב וגילה כי מדובר במחשב יד שנייה, שכל החיפושים החולניים הנ"ל בוצעו בו לפני שזדורוב רכש אותו.

השופט גם הפנה למשטרה ולפרקליטות שהסתמכו על מומחה שבמשפטים הקודמים חוות הדעת שלו השפיעה על בתי המשפט משהציגה את זדורוב כחובב פדופיליה ואלימות אכזרית. במשפט החוזר, כאשר המומחה של התביעה נדרש להתעמת מול הנתונים הדרמטים שחשף המומחה של ההגנה, נחשפה גם רשלנותו, הפושעת ניתן לומר.
תחילה, המומחה של התביעה אישר בחצי פה, כי גם הוא היה יכול לדעת שאדם אחר השתמש במחשב לפני זדורוב, ואכן הוא מאשר שהאחר הוא זה אשר גלש לאתרים פדופילים כפי שחשף המומחה של ההגנה. בהמשך תשובתו באה לידי ביטוי גם אטימות בלתי נתפשת, כפי שמצביע עליה השופט קולה. "לטענתו של המומחה מטעם התביעה, תפקידו רק להראות שיש חומר פדופילי אצל הנאשם, ועל הנאשם לספק הסבר כיצד חומר שכזה הגיע למחשבו".

השופט ציין, כי לטעמו "מדובר בתפישה שגויה. תפקידו של הגוף החוקר אינו רק להרשיע נאשמים, אלא לסייע בחתירה לחקר האמת. כיצד מצפה הגוף החוקר שנאשם, שאין לו ידע נרחב במחשבים, יוכל לדעת את מה שהמומחים יודעים?
"לא נותר אלא לקבוע, שצירוף מקרים נדיר, וגם קצת רשלנות משטרתית, גרמו לקביעות ביחס לאופיו הפלילי והמוסרי של הנאשם, דבר שכאמור לא נמצאו לו כל תימוכין, בוודאי שלא ברמה הדרושה במשפט הפלילי".

שיבוש מהלכי משפט
באשר לשאלה אם זדורוב מסר הודאות שווא (למדובב, לחוקרים, בשחזור), פסק הדין מראה איך קווי האישיות המעודנים שלו, יחסית לדמות המפלצתית שיצרה לו התביעה, השפיעו על מצבו הנפשי במצב שנקלע אליו במעצר ובחקירה, עד כדי התמסרות מוחלטת למדובב ולחוקרים.
"אקדים ואומר, לא התרשמתי שהנאשם הוא רפה שכל או בעל אישיות דלה. עם זאת התרשמתי כי הנאשם נטה לרצות את חוקריו, וגם את המדובב, הוא נטה 'ללכת' איתם בכל מקום שבו הציעו לו הסבר כלשהו.. הם שאלו את אותה השאלה מספר פעמים ועל ידי כך נתנו לו להבין שתשובותיו הקודמות אינן נכונות ועליו לספק תשובות אחרות", הוסיף השופט.

מפי המדובב זדורוב הבין, שלחוקרים יש נגדו ראיות רבות אשר ירשיעו אותו ולכן עליו להודות מרצונו, האם הוא חשש מכך וניסה לרכך את מצבו באמצעות הודאותיו? השופט השתכנע שכן: "פעם אחר פעם הסביר הנאשם, לעתים לעצמו ולעתים למדובב, כי מצבו הראייתי קשה מאוד".
ואולם, חלק מהראיות שזדורוב סבר שקיימות נגדו פשוט לא היו קיימות – חוקרי המשטרה המציאו אותן!

כך, החוקרים הטיחו בזדורוב כי נמצא כתם דם על כבל מאריך מהעבודה שלו. "במהלך המשפט הוצג בפנינו הכבל המאריך והתרשמתי כי גם בעין בלתי מזוינת ניתן להבחין בכך שהכתם על הכבל, שצבעו חום, איננו דומה לכתם דם", כתב השופט, "הניסיון להציג את התחבולה… כפעולה תמימה שאיננה באה בגדר 'תחבולה נפסדת', ניסיון פסול הוא… חלק מהתחבולות בהן נקטה המאשימה הינן תחבולות לגיטימיות, אולם לא בקבילות שלהן עסקינן, אלא במשקל ההודאה של הנאשם. במקום בו ננקטו תחבולות, או שהוטחו בנאשם קביעות לא נכונות או אפילו הנאשם כך סבר, הדבר משליך על מהימנות ההודאה ומטה את הכף לעבר הקביעה כי מדובר בהודאת שווא".

השופט הפנה בהקשר הזה גם לפגיעה המהותית של החוקרים בזכות ההיוועצות של זדורוב עם עורך דין ברגעי האימה הראשונים עם מעצרו. לפי בית המשפט, החוקרים המליצו לזדורוב לא להתייעץ עם סנגור לפני הודאתו, ולא לשתף את הסנגור בכוונתו להודות, משום שהסנגור לא יסכים כי הוא רק מחפש פרסומת, בדיוק כפי שאמר לו באותו הזמן ממש ארתור המדובב בתא המעצר, שהזהיר אותו מפני נציגי הסנגוריה הציבורית.

תורת המשחקים
תורת המשחקים היא ענף במתמטיקה מתחילת המאה ה-20 המנתח דילמות במצבים של עימות ושיתוף פעולה – ההחלטות הנכונות או השגויות שכל צד עשוי לקחת בכל מצב מורכב שעל הפרק. בהכרעת הדין יש התייחסות לחוות דעת של המשנה לנשיאת בית המשפט העליון לשעבר, השופט בדימוס ניל הנדל, שנעזר בתורת המשחקים להבנת סוגייה משפטית מורכבת.
לפי השופט קולה, "התורה האמורה מלמדת כי אף בתחומים הגורליים ביותר של החיים האדם היחיד עורך שיקולי כדאיות. הוא רוצה לנצח במשחק הרה הגורל בפניו הוא ניצב. לשם כך הוא שוקל את שיקוליו, לעתים שיקוליו אינם נכונים ואף אינם רציונליים, או שהם רציונליים אך מבוססים על הנחות מוטעות".

ומה היו הדילמות של זדורוב? "או לקבל מאסר עולם או להודות ולהפחית מעונשו… המדובב הפך את רומן 'כלי ביד היוצר' ושכנע אותו שאין לו מנוס. (זדורוב) מבין שכלו כל הקיצין, שהראיות כולן נגדו, כך לשיטתו. שהדרך היחידה הפתוחה בפניו היא הודאה בלב נקי, דבר שיכול לגרום לשיטתו שלו ולהבנתו שלו, להקלה משמעותית בעונשו. בדילמה הזו, שיש לה גם נגיעה לתורת המשחקים, היה נתון הנאשם".

עכשיו, בטבלה המתפרשת על פני שלושה עמודים בהכרעת הדין נערכת השוואה בין מה שאמר המדובב לזדורוב לבין מה שזדורוב אמר לחוקרים, בחקירה ובשחזור, והתוצאה די משכנעת, העתק הדבק כמעט מוחלט.
כך למשל, המדובב אמר לזדורוב כי התלמידים בבית הספר הסתכלו עליו עקום, קיללו שהרוסיות זונות, ביקשו ממנו סיגריות והוא לא נתן להם, ולבסוף, שתאיר זרקה לו מילים והרצח שלה נבע מזעם שהצטבר מכל חוויותיו כעולה חדש מאוקראינה בשש השנים שלו בישראל, והוא רצח אותה על אוטומט.

"ניתן לראות בעליל כיצד המדובב, בתחכום רב, לוקח חלק מדבריו של הנאשם ובונה מהם גרסה להתרחשות הרצח. וכך נבנית לה גרסה לפיה הנאשם פגש את המנוחה בעלייה למדרגות, היא קיללה אותו, הוא כבר היה על סף פקעת עצבים ("אני בן של זונה?", פוסטה), ועשה מה שעשה. גרסת המדובב מוטמעת ומחלחלת לאיטה למוחו של הנאשם וראה זה פלא, בשחזור בתחילתו וגם במהלכו, חוזר הנאשם כמעט מילה במילה אחר התסריט שנבנה לו על ידי המדובב".

השופט קולה חוזר ומסביר את המניע להודאות השווא: "ניכר בעליל שהנאשם רואה עצמו לכוד בין המיצרים. מחד, הוא רוצה 'להודות בלב נקי', שכן מבין הוא סובייקטיבית וגם המדובב גרם לו להבין כך, שכל הראיות נגדו. מצד שני, זועק הוא פעם אחר פעם, 'אבל אני לא יודע כיצד בוצע הרצח! אני לא יודע פרטים'. כך בחקירה שבה הוא נשמע מבקש מאחד החוקרים לעזור לו ולהגיד לו, 'איך זה היה'. פרטים רבים השלים הנאשם על דרך האלימינציה, ההשערה ההגיונית".

הכוונה היתה לפצעי הגנה, שזדורוב טען כי הוא גרם להם עם הסכין על גב היד של תאיר כשהיא התגוננה מפניו, בפועל נמצאו חתכים על הוורידים בפרק כף היד הפנימי אשר נעשו על ידי הרוצח/ת אחרי מותה, שכן כבר לא זרם מהם דם.
ועוד אמירה הגיונית לכאורה של זדורוב בהודאתו, שהמנוחה איבדה מיד את כושר הצעקה והדיבור, שאם לא כן היא היתה צועקת והיו שומעים אותה.

הודאה בלב נקי
זדורוב חזר וטען לכל אורך הדרך, כי הוא הודה מחשש שיחמירו בעונשו, וכי הוא "הודה בלב נקי", מושג מהשפה הרוסית שנשתל במוחו על ידי המדובב, שאם הוא יסייע לחוקרים וישתף פעולה יקלו עליו בעונש. אחד המדובבים אף הבטיח לזדורוב כי אם יודה בלב נקי הוא יוכל להשתחרר אחרי שבע שמונה שנים.

"פעם אחר פעם מסביר הנאשם שהודה כדי לקבל הקלה בעונש; פעם אחר פעם מסביר הנאשם שלא רצה לתת תשובות לא נכונות, מחשש שלא יקבל הקלה בעונש, ולבסוף הסביר, 'רציתי לתת להם תשובות שהם יהיו מרוצים'… עניין 'ההודאה בלב נקי' עלה וחזר כחוט השני בכל שיחותיו של הנאשם עם המדובב וכן במהלך חקירותיו, כיצד אפוא ניתן לטעון שמבחינת הנאשם זה לא היה השיקול המרכזי שלו במתן ההודאה?".
השופט הפנה לדברים שאמר למדובב ארתור רגע לפני הודאתו. "אני לא יכול להמציא כלום, אתה מבין? אם נניח הייתי שותף, ברור שהייתי מספר את האמת, כדי להוריד לי מהתקופה, כמו שאומרים, הודאה מכל הלב מורידה מהעונש".

בהמשך מצטט השופט את זדורוב "דן עם עצמו, לאוזניו של המדובב אבל גם לאוזניו שלו, מה כדאי לו? לא להודות ולקבל מאסר עולם, או להודות ב'לב נקי' ואז לקבל עונש קל הרבה יותר".
במשפט העידו שני מומחים לדין האוקראיני והרוסי, אלא שהמומחה מטעם הפרקליטות חיזק את טענות המומחה מטעם ההגנה, שציין כי בתי המשפט ברוסיה ובאוקראינה אינם מטילים מאסר עולם על נאשם ש"הודה בלב נקי" ברצח, אפילו על רצח בנסיבות מחמירות. לפי המומחה של ההגנה, "החוק הרוסי והאוקראיני כמעט זהים, הן בנוגע לעבירות הרצח והן בנוגע להודאה בלב נקי. שניהם מכירים בהודאה בלב נקי כנסיבה מקלה לענישה, לרבות בעבירות רצח בנסיבות מחמירות. ניתן להבין מהקשר הדברים כי הנאשם החליט לצאת לשחזור במסגרת רצונו להודות 'בלב נקי', בהתאם למשמעות הודאה זו בחוק ברוסיה ובאוקראינה".
השופט קולה סיכם כך את הסוגייה: "ההגנה הוכיחה שהודאתו של הנאשם ניתנה משום שרצה לקבל את ההקלה בעונש, כנהוג בארץ מוצאו, שניתנת למי שמודה בלב נקי, לאחר שהבין כי זו האופציה היחידה להינצל ממאסר עולם!".

קראו גם:
פרק 1: אמיר זוהר על "הפרקליט של המדינה – הזיכוי המהדהד של עו"ד ירום הלוי
פרק 2: זיו קריסטל על הזיכוי של רומן זדורוב: כרוניקה של הודאת שווא ידועה מראש
פרק 3: הזיכוי של רומן זדורוב נרכש בדם: מחדלי איסוף הראיות של התביעה