נשיא מועצת העיתונות החדש, שופט בית משפט העליון בדימוס חנן מלצר, נשא הרצאה בנושא "מעמדה של העיתונות בישראל בעידן של שופרות, צייצנים ומוציאים לאור מטעם", שהקדים פאנל בנושא החשוב הזה. בחרנו להביא כאן במלואה את ההרצאה המקדימה של חנן מלצר:
חופש העיתונות הוא נושא גלובלי וחשוב עם השלכות מקומיות, והיבטים מהעבר בהווה ולעתיד.
רק אזכיר כי בשנה שעברה הוענק פרס נובל לשלום לשני עיתונאים חוקרים – מריה רסה מהפיליפינים ודמיטרי מוראטוב מרוסיה. עיתונאים שהיו ביקורתיים כלפי השלטון ונלחמו את זכות הציבור לדעת. השלטון הקשה עליהם, הם נעצרו, ניסו לסגור להם את העיתון, אבל הם התמודדו. מוראטוב הרוסי נאלץ להשעות את פרסום העיתון שלו, אחרי הזכייה, בגלל המלחמה. הוא לא רצה להסתכן ב-10 שנות מאסר אם יכתוב שיש מלחמה, אבל מאחר שלא היה יכול להתעלם מכך שאכן יש מלחמה הוא העדיף לא לפרסם את העיתון בכלל.
מהי ההגדרה של חופש העיתונות? אי תלות והגנה על התקשורת מצד השלטון, זכות הציבור לדעת, והגנה על המקורות.
ההגנה על חופש העיתונות מתבצעת רק באמצעות חקיקה נאותה.
אצלנו, בשנים האחרונות החלו התנכלויות לעיתונאים מצד השלטון. המשטרה עצרה עיתונאים, בטענה שהם מפריעים לה. כשופט בית משפט עליון אני באופן אישי ביקשתי ממפכ"ל המשטרה שיוציא פקודה לשוטרים לפיה אסור להפריע לעיתונאי בזמן פעולתו. לא היה פשוט לשכנע אותו, אבל בסופו של דבר הוא הוציא את הפקודה הזו.
יחד עם זאת, במידה והפקודה הזו לא נשמרת על ידי השוטרים והקצינים בשטח, יש מנגננונים נוספים לשמירה על היישום שלה.
כשופט נקטתי עמדה על בסיס החוק ותקנות נוספות נגד התערבות הרגולטור בשידור הציבורי, בממשלה ניסו אז למנוע את הקמת ערוץ כאן 11. זה היה בשנה שבה נטע ברזילי זכתה באירוויזיון וישראל התחייבה להפיק ולשדר את האירויזיון, הודעתי שמדינת ישראל לא תוכל להשתתף באירוויזיון ללא הערוץ הציבורי, וזה הוביל להסרת כל ההתנגדויות.
היבט נוסף הוא מהפכת האינטרנט, בדומה למה שקרה עם מהפכת הדפוס שהשפיעה על חופש הביטוי והביקורת, גם האינטרנט מחייב כלים חדשים לטיפול בחופש העיתונות, ובעיקר בתופעה החדשה של הרשתות החברתיות.
הרשתות טוענות שהן כמו כביש, שכל אחד נוהג עליו כראות עיניו. בארה"ב יש סעיף חסינות לרשתות, שלא ניתן לתבוע אותן. לכן, כל ההסכמים שהגולשים בישראל חותמים עליהם בהצטרפות לרשתות השונות מכפיפים את המשתמש לדין האמריקאי הזה.
אני חושב שזה לא בסדר, כי עצם הסעיף הזה מלמד שהם מבינים שיש בעיות. לעיתונות הקלאסית יש עורכים אחראים, לרשתות אין. כשהבינו ברשתות שיש אצלן הפרות של דינים מקומיים, ולאחר מה שנחשף בארה"ב עם חברת בריטיש אנליטיקה וההתערבות במערכת הבחירות הקודמת, הנושא החל לקבל התייחסות גם בארה"ב.
בארץ, אני כיו"ר ועדת הבחירות התערבתי לביצוע שינויים מסויימים.
הבעיה בכל העולם היא, שהעיתונות המסורתית נסוגה מפני הרשתות החברתיות, ואילו ברשתות יש הסתה גם נגד עיתונאים מימין ומשמאל. גם בזה יהיה טיפול, אבל לא ארחיב עליו בשלב הזה.
בסיום ההרצאה של נשיא מועצת העיתונות עלה לבמה יו"ר לשכת עורכי הדין, אבי חימי, והרים דגל נוסף, "כבר ביום הראשון לכהונתי הודעתי שבלשכה שאני עומד בראשה לא נתבע בלשון הרע שום עיתונאי. מדינת ישראל חייבת להגן על עיתונאים, ומשטרת ישראל חייבת לתת עדיפות לחקירה על כל תלונה של פגיעה בעיתונאים".
