בסיפור הבא הנתבע הוא עורך דין במקצועו, שלאורך השנים מייצג את עצמו. התובעים בסיפור הזה הם חותניו – אמו של אשתו והאב, נכה 100 אחוז.
תחילה, רקע: באפריל 2009 שלחו התובעים לחתנם העורך דין הודעת ביטול לגבי כל ההסכמים עליהם החתים אותם. החתן עתר לבית המשפט וביקש להורות בהליך המרצת פתיחה, כי ההודעה ששלחו לו חותניו ניתנה שלא כדין.
בית המשפט קבע כי מדובר במקרה קלאסי של עילת העושק, וכי ההודעה ששלחו התובעים תקפה. הנתבע והחברה, כך נקבע, "חד-הם". גם ערעור שהגיש הנתבע לבית המשפט העליון נדחה.
בעקבות פסק הדין החלוט מבית המשפט המחוזי, התובעים הגישו בשנת 2016 תביעה לבית המשפט לענייני משפחה, שבה דרשו מחתנם עורך הדין להשיב להם סכום של 10 מיליון שקל. באמצעות עורכי הדין דוד הורוביץ ושמואל רביב הם צירפו לתביעה מסמכים מהם עולה כי החתן קיבל כ-23 מיליון שקל השייכים להם. למרות זאת הם העמידו את סכום התביעה על 10 מיליון, מטעמי חיסכון באגרה ולאחר שהפחיתו סך של 1.356 מיליון שקל בגין "שכר ראוי" עבור עורכי הדין.
מאז הגשת התביעה, החתן עשה הכל על מנת למנוע את בירור ההליך. הוא הגיש בקשות למתן ארכה ובקשות מקדמיות, ובמשך שש שנים הגיש בקשות לדחיית דיון, רובן ככולן עקב מחלות פתאומיות, ולא התייצב לדיונים, אף לא במקרה שבית המשפט לא נעתר לבקשת הדחייה והורה לו להשתתף בדיון ב"זום". בנוסף, הוא לא הגיש תצהירי עדות ראשית מטעמו ולא שילם את חלקו למומחה כלכלי שמונה על ידי בית המשפט.
כאשר התובעים מאסו בהתנהלות החתן, הם הגישו בקשה למחוק את כתב ההגנה שהגיש וכפועל יוצא מכך לתת פסק דין נגדו ולחייבו בסך של עשרה מיליון שקל.
בתגובתו לבקשה זו, החתן העורך דין שוב בחר בדרך בה אין התייחסות עניינית לטענות התובעים, וביקש להסב את הזרקור על החלטות חלוטות שניתנו בעבר בהליכים בין הצדדים. בנוסף הוא הגיש בקשות רשות ערעור לבית המשפט המחוזי ולבית המשפט העליון, אך אלה נדחו.
סגן נשיא בית המשפט, השופט נחשון פישר, סקר בפסק הדין את החוק והפסיקה בנושא שימוש לרעה בהליכי משפט, כמו גם לגבי הסנקציה של מחיקת כתב טענות. בסיכום הגיע השופט להכרעה כי יש לקבל את הבקשה למחיקת כתב ההגנה, לאחר שהשתכנע כי נסיבות מקרה זה נופלות בגדר המקרים הקיצוניים והחריגים אשר נדונו בפסיקה.
"במשך כשבע שנים מעת פתיחת ההליך עושה הנתבע, עורך דין המייצג את עצמו, כל אשר לעיל ידו על מנת לעכב את בירור התובענה לגופה. מדובר בהתנהלות פסולה של הנתבע אשר בוחר לבקש ולדחות את הדיונים פעם אחר פעם ולא פעם על דעת עצמו ובהתנהגותו, ערב המועד או ביום המועד שנדחה באמתלות שונות ומשונות. אם באמצעות אישורים, עיכוב הליכים באמצעות הגשת ערעורים או הגשת תלונות למשטרה, הנתבע עושה דין לעצמו ובניגוד להחלטות הדוחות את בקשותיו לדחיית הדיון בוחר הוא שלא להתייצב בבית המשפט דבר הגורם נזק רב לתובעים ולבאי כוחם".
"כחלק מהתנהלות זו", הוסיף השופט, "יש לציין גם כי עד היום לא הגיש הנתבע תצהירי עדות ראשית מטעמו וזאת על אף הארכה שניתנה לו לפני כשלוש שנים. לכך יש לצרף את התנהלות הנתבע באי תשלום שכר המומחה מטעם בית המשפט. מדובר במשיכת הליך בכוונת מכוון, בחוסר תום לב ותוך זלזול בוטה וקיצוני בבית המשפט ובתובעים וזאת כשיש לזכור כי הנתבע כאמור הוא עורך דין המייצג את עצמו ואיננו בוחל לעשות שימוש בעובדה זו לצורך הכבדה על בירור ההליך ועיכובו, כדי זמן שאיננו סביר עוד… הנתבע פועל בחוסר סבירות קיצונית, במניפולטיביות ובתחכום תוך פגיעה קשה בהליך הדיוני, בתובעים, בעדים ובבית המשפט".
מאחר שכתב ההגנה נמחק, התקבלה התביעה. "הנתבע ישלם לתובעים סך של 10,000,000 שקל בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה בתוך 45 ימים", קבע השופט, "ער אני לסעד הקיצוני הניתן בהליך זה, סעד השמור למקרים חריגים וקיצוניים בלבד. ברם, נסיבות המקרה מצדיקות מתן סעד זה לאחר שבית המשפט גילה סבלנות רבה ואורך רוח במשך שבע שנים מעת פתיחת ההליך".
האם גם כאן יבחר החתן העורך דין להגיש ערעור? המשך (אולי) יבוא.
* הכותבת, עו"ד דפנה לביא, היא עורכת דין לענייני משפחה ומרכזת מדור המשפחה באתר "פוסטה"
עוכר דין קלאסי ………..