בספטמבר אשתקד הוגש לבית משפט השלום בפתח תקווה כתב אישום נגד נהג משאית תושב העיר (39), בטענה שתקף נהג מונית מבוגר על רקע ויכוח בכביש. לפי כתב האישום, ב-30 ביוני אשתקד נהג המתלונן (66) ברחוב הוותיקים, בזמן שהנאשם נהג במשאיתו באותו רחוב. נטען כי בעקבות ויכוח על רקע שימוש בדרך, הנאשם ירד ממשאיתו והיכה את הקורבן באגרוף בפניו. כתוצאה מכך, טענה התביעה, נגרמו למתלונן חבלות בפניו.
כתב האישום ייחס לנאשם עבירת "תקיפת זקן הגורמת חבלה של ממש". הנאשם, שיוצג על ידי עו"ד אבי כהן, הכחיש את המיוחס לו וביקש לחקור את הקורבן. לכן נקבע התיק לשמיעת הוכחות, תיק קלאסי של "גרסה מול גרסה".
התביעה הציגה לבית המשפט צילומים המעידים על הנזק שנגרם למתלונן כתוצאה מתקיפתו, והציגה גם מכתב שחרור מחדר מיון המעיד לכאורה על החבלות שנגרמו למתלונן.
מנגד, עו"ד כהן הציג עדות של עובר אורח, אשר העיד כי המתלונן נשמע אומר לנאשם: "אני עשיתי לך בכוונה". הסנגור הוסיף וטען, כי המשטרה לא חקרה עד מפתח זה, ולא גבתה ממנו עדות מסודרת.
השופטת אליאנא דניאלי קבעה כי דווקא בראיות התביעה נמצאו תימוכין לתזה של ההגנה, לפיה המתלונן אכן נשמע אומר את הדברים. היא צפתה בצילומי מצלמות גוף של שוטרים, והבחינה כי באחד הסרטונים נראה אותו עובר אורח מתושאל על ידי שוטרת ואכן מוסר לה כי נהג המונית אמר לנאשם: "אני עשיתי לך בכוונה".
השופטת קיבלה את טענת ההגנה, לפיה "אי חקירתו של עד זה ואי גביית עדותו באופן מסודר, מהווים מחדל חקירתי אשר פוגע בהגנת הנאשם. יוטעם כי לא כל מחדל חקירתי פוגע ביש הראייתי, ואולם כאשר עסקינן בתשתית ראייתית אשר בעיקרה מושתתת על גרסת המתלונן אל מול גרסת הנאשם, וכאשר עובר אורח, עד ראייה שעל פניו הוא אובייקטיבי ואינו מכיר מי מהצדדים, מוסר פרטים אשר שוללים את טענת המתלונן, היה מקום לגבות את הודעתו באופן מסודר ולכל הפחות לקחת ממנו את פרטיו על מנת שההגנה תוכל לזמנו. משלא עשתה כן המשטרה מהווה הדבר כאמור מחדל של ממש הפוגע בהגנת הנאשם".
השופטת התייחסה גם לחקירה הנגדית של המתלונן, שנשאל על ידי הסנגור אודות משקפיים שהרכיב. עו"ד כהן טען כי יתכן והמתלונן ונפגע בפניו כתוצאה מהמשקפיים, אך המתלונן השיב שהם היו ברכבו בעת האירוע. רק כאשר טען בפניו הסנגור כי הנאשם צילם אותו עם משקפיו וביקש להציג את התמונה, שינה המתלונן את גרסתו וטען לראשונה – כי הנאשם לקח את המשקפיים ממנו וזרק אותם על המדרכה. השופטת: "אין חולק כי עסקינן בעדות כבושה וכי המתלונן לא מסר פרט זה באף אחת משתי חקירותיו במשטרה. כך גם לא מסר המתלונן פרט זה במסגרת עדותו הראשית והנגדית, עד אשר ביקש ב"כ הנאשם להציג בפניו את תמונת משקפיו".
השופטת התרשמה כי "נוכח מכלול הקשיים אשר תוארו, סברתי כי קיים קושי ראייתי כבר עם סיום פרשת התביעה. קושי זה התחדד לאחר שנשמעה פרשת ההגנה במסגרתה העיד הנאשם".
"הנאשם טען הן במשטרה והן בפניי כי המתלונן הושיט את ידו לעברו וכי הוא ניסה לחסום אותו וייתכן שכתוצאה מחסימת היד נפגע המתלונן בפניו, באופן לא מכוון", הוסיפה השופטת, "פער בגרסאות הנאשם בשאלה האם המתלונן הרים את ידו לכיוון הנאשם, שמא פגע בו ממש, אינו נובע מתוך רצון לשקר או לשנות גרסאות, אלא כתוצאה מדרך התנסחותו של הנאשם אשר לא מצא הבדל ממשי בין חסימת ידו של המתלונן – לפני או אחרי שזו אמורה היתה לפגוע בנאשם עצמו".
השופטת הגיעה למסקנה כי הפערים והקשיים בגרסת המתלונן אינם קטנים כפי שניסתה לטעון התביעה: "לא ניתן ליתן אמון בגרסתו ברף המתחייב בפלילים. אין בכך כדי ללמד כי המתלונן אינו דובר אמת, ואולם נותרו בסיום עדותו תהיות אשר כאמור לא אפשרו ליתן אמון בדברים ברף הנדרש".
לבסוף הורתה השופטת על זיכוי הנאשם מהמיוחס לו
מה קרה התחילו להיות זיכויים פתאום