לפתע ביום בהיר מוצא עצמו דב אהרון (שלמה בראבא), אלמן בן 79 שיצא לגמלאות בלי פנסיה, אחרי 50 שנות עבודה בדואר שהופרט – ובעקבות עליית תוחלת החיים, התרוקנו גם קופות הפנסיה. הוא נאלץ לעבור לדיור מוגן ב"מגדלי הים התיכון", אחרי שבתו ונכדו מכרו את ביתו בלי ידיעתו, כדי לממן את שהייתו בבית אבות, שם הוא מרגיש כמו אסיר בכלא. כל חלומו הוא לקנות בחזרה את ביתו הישן שנרכש על ידי צרפתים, לחזור אליו ולסיים שם את חייו בשקט.
כשהוא מגלה לתדהמתו שכל דיירי הדיור המוגן צורכים קנאביס רפואי – המחולק להם על ידי המדינה בעקבות רפורמה חדשנית – מבזיק בראשו רעיון: להשיג כמה שיותר קנאביס מכמה שיותר פנסיונרים, ולמכור אותו לשוק החופשי, שהתייבש קשות על ידי המשטרה.
מאחורי גבם של בני משפחתו, דב חובר לדנה לוין (ג'וי ריגר), בת זוגו של נכדו, עורכת דין צעירה ומשועממת שמתה לתבל את חייה המשמימים בעשב המתוק. יחד עם אבנר (גדי יגיל) ויהודה (דב'לה גליקמן), חבריו מבית האבות, דב פותח קואופרטיב לסחר בקנאביס ומגלגל ים של כסף. כשהאהבה, המשטרה והעולם התחתון נכנסים לתמונה – העסק מסתבך.
נחסוך לכם את הספוילרים, אבל זוהי זוהי תמצית "שאיפה לחיים" – קומדיית פשע ישראלית חדשה ומגניבה לאללה, שכתבו וביימו מתן גוגנהיים ואסף אבירי, שני קולנוענים מוכשרים כמו שדים, ששמים על השולחן ללא כחל וסרק, ללא מורא וללא משוא פנים, את סוגיית הקנאביס בעת החדשה. ההשוואה וההשראה מהסרט "להציל את גרייס" (2000) והסדרה "העשב של השכן" (8 עונות בין השנים 2012-2005) מתבקשת מאליה.
"כולנו מכירים את הסרטים והסדרות שמתעסקים בעולם הוויד (שם נרדף לקנאביס), אז מן הסתם הדברים האלה ישבו לנו במוח", אומר גוגנהיים, "אבל לא חיפשנו לעשות את זה אותו דבר. להפך. חיפשנו לעשות את זה באופן שונה. יש כאן אלמנט שאין ב'להציל את גרייס', או בסדרה 'העשב של השכן', וזה משהו חדש שנכנס בשנים האחרונות, שזה כל עניין המדיקל מריחואנה (גראס רפואי, א.ש), שפתאום נהיה משהו שפעם היה לו צביון לא חוקי, למשהו שהמדינה אשכרה מספקת. זה הטוויסט שעשינו פה. לקחת את הדבר הזה שהוא חצי שנוי במחלוקת, חצי הפך לתרופה מאד קבילה וסטנדרטית אצל המון אנשים. בנוסף להרבה אנשים שעברו לגיל השלישי, ששם זה נהיה כמעט טרנד".
אבירי: "אני חושב שהשילוב בין משהו חוקי ללא חוקי, שיחק לנו כמשחק. גם הקשר למצב של האנשים במדינה. הכנסנו את זה למשהו שהוא היפר ריאליטי (מציאות מוגזמת, א.ש). הכנסנו בסרט חוקים חדשים לעולם הזה, שהופכים את הסרט למוגזם וקצת אגדתי".
זאת הסיבה בגללה התלבשתם על הגיל השלישי.
אבירי: "דווקא לקחנו את זה לכל הגילאים. יש כאן סיפור שעוטף את הכול. מצד אחד הצעירים, שהם לא חולים ואסור להם. מצד שני המבוגרים. אז עשינו שימוש בקנאביס, כדי ליצור סיפור שמדבר על משהו בין-דורי. לא רק המבוגר במקום החדש שלו, אלא הסידור הכללי של הגילאים – שהשתנה. מי שהיה פעם האבא, היום הוא הסבא. ומי שהיה הבן, היום הוא הנכד. כל המשחק בתוך המשפחה והעניינים האלה של הגיל. של מה נחשב מבוגר. איך אמור להיות מבוגר. ניצלנו את הקנאביס כטאבו שמשחרר, ולקחנו את זה כאלמנט בתוך העולם הפנימי של הבן אדם המבוגר, שבסופו של דבר רוצה להמשיך לחיות, לא משנה מה גילו".
מדע בדיוני תמיד מקדים את זמנו
רציתם להרים את דגל הלגליזציה? או שבסך הכול רציתם לעשות סרט כייפי?
גוגנהיים: "רוב יוצרי הקולנוע יגידו לך שהמסרים בסרט הם בראשו של הצופה. אנחנו בסך הכול מספרים סיפור, וכל אחד יכול לפרש אותו איך שהוא רוצה. לא הרמנו את דגל הלגליזציה, אבל זאת מגמה שממילא מתרחשת בעולם. אנחנו בסך הכול שמנו אותה על השולחן, ויצרנו מזה סיפור".
אבירי: "זה לא סרט בעד או נגד הלגליזציה, אבל בהחלט רכבנו על גל, שמבחינתנו זה הולך קדימה לשם. ככה אנחנו קובעים את המציאות. זה משהו שלקחנו איתנו כ-וייב חברתי עולמי כללי, שקשור לשחרור עצמי. מותר לי? אסור לי? הפחד להתמודד עם משהו חדש. זאת הסיבה שהשתמשנו בקנאביס, כדי לעורר את סוגיית הצורך לגבש דעה אחרת על משהו, שפעם היתה עליו דעה אחרת לגמרי".
"בהקשר של יחסי גומלין בין הצעירים לבני הדור השלישי, בהקשר של הקנאביס, נוצר מצב משעשע", מוסיף גוגנהיים, "מה שאסור לצעירים להשיג בצורה חוקית, פתאום דווקא לקשישים יש בשפע. בסרט מוצג מצב שהצעירים תלויים עכשיו בחסדי הקשישים, שיש להם פתאום קארט בלאנש חופשי להשתמש בקנאביס רפואי. נורא אהבנו את הסיטואציה האירונית והמצחיקה הזאת שנוצרה, וזה היווה בסיס ליצירת הסיפור. תוסיף לזה את העובדה שיש לשנינו הורים שהם מאד מבוגרים ואנחנו מתלבטים עכשיו מה קורה איתם, ואיך מתייחסים אליהם. יש עניין פסיכולוגי שהמבוגרים נהיים בשלב מסוים ממש ילדים. העצמאות שלהם קְטֵנָה. התלות שלהם גְּדֵלָה. אז יש הקבלה בין שני הדורות שהיא מצחיקה".
אם בעבר הסמים הופיעו בקולנוע ובטלוויזיה כמשהו ששייך לעולם הפשע ושכונות העוני, אצלכם הסמים מככבים במרכז המיינסטרים, בדיור מוגן יוקרתי של אשכנזים מלח הארץ. מה השתנה במשך השנים?
אבירי: "זה עניין של פוינט אוף וויו. אפשר להגיד שזה היה שם כל הזמן, ועכשיו זה צף לתוך השטח".
ואתם נותנים לזה לגיטימציה.
גוגנהיים: "לא רק אנחנו נותנים לזה לגיטימציה. זאת האווירה והתודעה שקיימת היום, לא רק בארץ, גם בעולם. יש היום מדינות הרבה יותר מתקדמות בעניין הזה, ששם זה לגמרי לגיטימי, ופחות עם צביון של פשע ואלימות".
אבירי: "היום זאת גם תרופה, שאפשר לקנות אותה בסופר פארם. אני לא שיניתי את זה. אי אפשר ללכת רוורס. אז הכנסנו את זה לסרט כמשהו פריבילגי, נהנתני, שהפך למוצר צריכה. גיבור הסרט לא רוצה לעשן, אבל מבין שזה שווה כסף, שזה גם משהו מצחיק. זה כל כך יקר ואנשים מבוגרים נלחמים על הקצבה שלהם. ומה שהם לא מקבלים על מה שבאמת מגיע להם בזכות שנותיהם ותרומתם למדינה, הם יכולים לקבל עכשיו בחינם, להעביר הלאה, ולקבל את הקצבה שבאמת מגיעה להם. יש כאן משחק שמחבר המון דברים".
אזרחים מעל גיל 75 בסרט, זכאים אוטומטית לקנאביס רפואי ומסובסד. נשמע לא רע.
גוגנהיים: "זה בעולם המדע הבדיוני, שיכול מאד להיות שבקרוב מאד כבר לא יהיה מדע בדיוני".
אבירי: "מדע בדיוני תמיד מקדים את זמנו".
אפשר להגיד שזאת גם משאלת לב?
אבירי: "אנחנו לוקחים את הכול צעד אחד קדימה. פשוט לקחנו את זה לצד שנראה לנו שהולך לשם. כמו הרפורמה בתחבורה הציבורית, שמעניקה נסיעה חינם לכל מי שהגיע לגיל 75. זה לא היה לפני שנתיים. זה מה שקורה היום במציאות. כל שנה יש עלייה של עשרות אלפי אנשים שמקבלים אישור לשימוש בקנאביס רפואי. זה כמויות. ישראל היום היא מעצמת קנאביס. אהוד ברק ואהוד אולמרט הם היום בעלים ויועצים של חברות קנאביס מובילות. מדובר כאן בהרבה כסף. זה נהיה ביזנס אמיתי. והם לא פושעים".
מתי לדעתכם הרפורמה המדע-בדיונית שלכם תיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל?
אבירי: "אני מאמין שזה יקרה כמה חודשים אחרי יציאת הסרט (צוחק). בכל מקרה זה תורם ל-וייב הכללי".
גוגנהיים: "אנחנו מביאים את הבשורה".
מקווים שהסרט יהיה טריגר לבשורה?
גוגנהיים: "זה תמיד יהיה נחמד".
הסאטלה הטבעית
אתם מציינים בסרט ש"מאז הרפורמה, המשטרה ייבשה את השוק". ממה שאני מבין מקריאת עיתונים, דווקא למשטרה אין שום בעיה עם הלגליזציה. נהפוך הוא. בסרט המפקד, רב פקד זינגר שמגולם על ידי אלון נוימן המצוין, פוקד: "מי שמרים ג'וינט – לניידת!!!". חזרנו לסיסמה: "עלה ירוק או עלה לניידת". כלומר, בשורה התחתונה כל השימוש והגידול הביתי של הקנאביס, עדיין לא חוקיים".
אבירי: "בדיוק. זה המשחק. מצד אחד זה חוקי למי שהם מאפשרים. מצד שני זה באמת לא חוקי. זה סם. עדיין. הקנאביס נחשב בפקודת הסמים לסם לא חוקי".
למרות שהיום כולם מעשנים חופשי בכל מקום.
גוגנהיים: "רצינו גם שלדמות של השוטר – להבדיל מהדמויות של הקשישים – יהיה בתפישה משהו אולד-סקול מהמערב הפרוע. הוא לא עשה את העדכון תוכנה למה שקורה היום. חלאס, כולם מעשנים היום, בצורה כזאת או אחרת".
אבירי: "אחד הטיעונים ללגליזציה שהכנסנו לתוך הסיפור, הוא שהלגליזציה מאירה את העובדה שעדין יש את הפושעים שרוצים לעשות מזה כסף. הלגליזציה תוציא את הקנאביס מאזור הפשע, ותאפשר למדינה לעשות מזה הרבה כסף. ולשוטר אין ברירה. מישהו צריך להגיד לו שזה חוקי. אז למרות שהוא רואה בשטח שכולם מעשנים, הוא עדיין צריך להילחם בזה ושואל את עצמו: מה זה עוזר לי? אולי עדיף לתפוס את הפושעים הגדולים".
מדוע השוטר, האיש שאמור לשמור ולהגן על החוק, הוא האיש הרע בסרט שלכם?
גוגנהיים: "אני לא חושב שההגדרה 'האיש הרע' מדויק. נכון, יש לו תפישה מיושנת, אבל אני חושב שאתה דווקא די אוהב אותו, למרות שהוא כאילו האיש הרע. יש כאן סתירה פנימית. כי מצד אחד הקנאביס אצל הקשישים הוא חוקי. מצד שני אצל הצעירים הוא לא חוקי. והוא נכנס לדילמה, איפה הוא בתוך הדבר הזה כאיש חוק? גם כצופה, אתה מבין שכשוטר, הוא צריך לעשות את עבודתו. מצד שני, העולם השתנה".
מאיפה השגתם את כמויות הקנאביס שמשתוללות בסרט בלי הכרה?
גוגנהיים: "זה קסם הקולנוע. ייצרנו חמישה ק"ג של גראס מזויף. אתה יכול גם להניח שעל סט של קולנוע, שכולם מעשנים ומסטולים, זה לא ממש עובד. אז כן, נאלצנו להשתמש בחומרים מלאכותיים".
אבירי: "זה עשה מספיק בשביל האווירה. עצם זה שזה נוכח שם – אמיתי או לא – בכל הזמן, בכל הסטים, הביא את הסאטלה הטבעית".
הקנאביס הוא כוכב הסרט, שגונב את ההצגה מכל כוכבי הסרט.
אבירי: "הקנאביס הוא לא הכוכב, אבל הוא בהחלט המלכה של הסרט. יש לו בהחלט מעמד אצילי מיוחד. הוא ירוק וזוהר. אנחנו מתייחסים אליו כמו לזהב".
אשכרה הבהלה לזהב הירוק.
גוגנהיים: "נכון מאוד. אלה משפטים שהיו לנו כשכתבנו את התסריט".
אבירי: "לדעתי זה מופיע באחד העיתונים, אבל אם לא, אז ממש קלעת בול".
אפשר גם: הזמן הירוק.
אבירי: "גם. זה הזמן הירוק".
יאללה, בוא נקדם את השיח
איך אתם מסבירים את הכישלון הטוטאלי של כל הרשויות למלחמה בסמים, שנלחמו עשרות שנים נגד כל מה שאתם מראים בסרט שלכם חופשי חופשי?גוגנהיים: "אם אתה באמת חוקר את העניין לעומק, אתה מגלה שרוב אוכלוסיית העולם צורכת קנאביס. רפואי או לא רפואי. והניסיון להילחם מבחינה לוגיסטית בתופעה כל כך רחבה, היא חסרת סיכוי. בני האדם מצביעים עם הרגליים לגבי מה שהם חושבים על הדבר הזה".
אבירי: "היה לנו חשוב לעשות את הסרט כבוגרים. לא כילדים שצורכים. הרשויות למלחמה בסמים עסוקים יותר בעניין של הנוער. הוויד מופיע בעשור האחרון במדיה, בקולנוע ובטלוויזיה, בצורה חופשית לגמרי. מה שלא היה לפני 30-20 שנה. זה הגיע למיינסטרים מעצמו. 'להציל את גרייס' היה המבשר הראשון בשנת 2000, שפתח את הדלת הזאת. ואכן לקחנו השראה מהסרט הזה. 'להציל את גרייס' פתח ז'אנר שלם. המלחמה היא אולי במציאות. סרט הוא לא מציאות".
גוגנהיים: "המציאות היום היא שכולם צורכים את זה. בסרט ניסינו להוריד את מינון הדרמה סביב הדבר הזה. כמות הוויד שהם מעשנים שם הופך למשהו נון שלאנטי לגמרי. זה כבר כמו סיגריות. זה בכלל לא אישיו. אני מכיר אנשים במקצועות מאוד מאוד רציניים, שמעשנים. זה כבר לא טאבו כמו פעם".
אבירי: "זה תמיד היה שם, אבל היום אנשים כבר לא מתביישים להודות. הדלת בהחלט היתה פתוחה, אבל נכנסו אליה עם רוח חדשה לאיפה זה עומד היום. זה כבר לא פשע. זה משהו אחר. אז יאללה, בוא נקדם את השיח".
כלומר, זה לא סרט חתרני.
גוגנהיים: "יש בו רגעים של חתרנות, אבל הם פחות קשורים לעניין של הקנאביס. יותר קשור לאיך אנחנו תופסים קשישים בחברה ופחות לוויד".
אבירי: "ניסינו לארגן פשע לבן. פשע חוקי. כלומר, הפנסיונרים צודקים, רק לא נותנים להם, אז הם לוקחים את מה שמגיע להם. המוטיבציה שלהם לעשות פשע נובעת מהמבנה הקפיטליסטי של המדינה, שכל מה שלא יצרני, הופך אוטומטית לבלתי נחוץ. הקנאביס הוא לא כוכב הסרט. זה רק אביזר. מראה".
יש בסרט קטע שבו הרופאה, ד"ר רותי מולכו (אודליה מורה מטלון) מרביצה הרצאה על שורשיו ההיסטוריים של הקנאביס אצל האשורים הקדמוניים, שנתנו לו את השם 'גנזיגונו', שבאשורית זה "התרופה שלוקחת לכם את השכל". כלומר, הקנאביס, באורגינל, התחיל לפני אלפי שנים כתרופה. לא כסם".
גוגנהיים: "זה הכול נכון. אלה לא דברים שהרופאה המציאה. ולשאלתך: בנוגע לתרופה, זאת שאלה שמהדהדת לאורך כל הסרט: האם זה סם או תרופה?".
אבירי: "היסטורית זה התחיל כתרופה. אגב, הקנאביס מוזכר גם בתנך. הוא גם כשר. אין לאנשים דתיים בעיה לעשן קנאביס. גם בארה"ב בתחילת המאה העשרים, זאת היתה תרופה. מאה שנה אחורה, זה סיפור אחר לגמרי".
גוגנהיים: "המשמעות של ההרצאה הזאת היא שהקנאביס מלווה את בני האדם משחר ההיסטוריה. היחס אליו השתנה בתקופות שונות, אבל הוא כל הזמן היה איתנו".
אבירי: "ארה"ב לא סתם אישרה את זה כמשהו חוקי כמעט בכל מדינה. הם גילו את זה כמצרך ששווה סכומים מטורפים. בזמנו גם בישראל היתה בהלת הבורסה לקנאביס. בועת הקנאביס קראו לזה כאן. המציאות תמיד גדולה יותר מכל דמיון. צריך רק להסתכל על הדברים שקורים ולאסוף אותם".
שחקני הסרט – גדי יגיל, נירה רבינוביץ', דב'לה גליקמן, ג'וי ריגר, אנסטסיה פיין, אודליה מורה מטלון ועוד – מעשנים בסרט חופשי. האם היה להם קשה להיכנס לתפקיד, או שבשבילם זה היה משהו שהם מכירים ולא הייתה להם עם זה שום בעיה?
גוגנהיים: "אני לא חושב שהיתה להם בעיה. זה לא שהם פתאום מעשנים ומתנהגים בצורה לא רציונאלית. זה כמעט חלק מאורח החיים הטבעי. זה לא שהמשחק שלהם השתנה בצורה פלאית. הדבר היחיד שהוא באמת בעל השפעה חזקה בסרט, אלה העוגיות, שיש להן קסם מיוחד. נורא רצינו להראות שהקנאביס זה לא סם שגורם לך להתנהג בצורה לא רציונאלית. בטח אם אתה בן אדם שרגיל לעשן. או מדי פעם מעשן. היחיד שזה משפיע עליו זה גיבור הסרט (שלמה בראבא), שבכלל מתנגד לעישון. הוא היחיד שיש לו גליצ'ים בהתנהגות. כל השאר הרגישו חופשי והיתה אווירה מאד חופשית ועליזה. זאת היתה חגיגה. רק מהסיפורים ששמענו שם אפשר לעשות סדרת דוקו על התרבות הישראלית. ג'וי ריגר הצעירה התחברה למבוגרים בצורה מדהימה, והיא כבר חלק מהפנתיאון".
הפשע לא משתלם
איפה צולמה חממת הקנאביס?
אבירי: "אוההה. זה סוד מדינה. מזכיר לך שקנאביס זה עדיין לא חוקי, וקשה מאוד, עד בלתי אפשרי, להגיע לחממות. זה מה שנקרא קסם הקולנוע. מהבחינה הזאת הסרט חוקי לחלוטין".
גוגנהיים: "החממות הן חוקיות, אבל עדיין אסור לצלם בהן".
אבירי: "זה אישורים, זה משטרה. וואיי וואיי. אל תשאל. יש המון סודיות ודיסקרטיות סביב זה. זה כמו הכור האטומי".
הקלישאה אומרת שהפשע לא משתלם, אבל המסר העולה מהסרט הוא שהפשע דווקא משתלם.
אבירי: "לא! לא! זה הגבול הדק ששיחקנו עם העניין של הקנאביס. שמצד אחד הוא חוקי, ומצד שני לא. כלומר, איך יכול להיות משהו שהוא גם חוקי וגם לא חוקי? כלומר, אולי יש חוקים שהם לא הוגנים. מי מחוקק את החוקים? אנחנו, בני האדם. אנחנו מחליטים מה טוב לנו ומה לא. והם עושים משהו צודק. אני בעדם".
גוגנהיים: "זה כמו רובין הוד, שלוקח מהעשירים ונותן לעניים. זה דבר לא חוקי, אבל צודק".
אבירי: "הלא חוקי הוא בעל החוק. זאת אגדה. זאת לא המציאות".
אתם חושבים שארגון הג'וינט העולמי יעודד את חברי הארגון לראות את "שאיפה לחיים"?
גוגנהיים ואבירי מתפוצצים מצחוק. גוגנהיים: "זאת אמנם בדיחה, אבל אני חושב שתוך שנה שנתיים ארגון הג'וינט יעודד".
אבירי: "אנחנו הצלחה גדולה בפסטיבלים יהודים וישראלים בארה"ב. היינו בעשרות פסטיבלים כאלה. אז יכול להיות שדווקא שם הם התחילו להתחבר לג'וינט. והרפורמים לרפורמה".
המשטרה עשתה טעות בתחילת המילניום שהתעסקה בעיקר בקנביס במקום בפשיעה וגם בגלל זה הרבה לא רצו להתגייס למשטרה כי הם השתמשו באלימות נגד בני נוער ומבוגרים שסתם רצו לעשן בכיף ועכשיו הפשע כבר גדול עלייה היו צריכים לעשות לגליזציה מזמן