מיכאל פרץ (52) מהמושב מבטחים שבעוטף עזה, אשר סחר בברזל עם סוחרים עזתיים החשודים כפעילי טרור של חמאס, זוכה בסיום משפט בן חמש שנים מעבירות של סיוע לאויב במלחמה, שדינן מאסר עולם (10 מאי). פרץ הורשע בעבירות של מגע עם סוכן חוץ, איסור פעולה ברכוש טרור, קשירת קשר לפשע, קבלת דבר במרמה, הלבנת הון, עבירות מס ועבירות על פקודת פשיטת הרגל.
בסיום חקירת שב"כ, ימ"ר נגב ורשות המסים, במרס 2015 הוגשו על ידי פרקליטות מחוז דרום כתבי אישום נגד שלושה ישראלים בעלי חברות למסחר בברזל, וגם נגד מספר פלסטינים. הישראלים הואשמו בהברחת סחורות ברזל דרך מעבר כרם שלום לסוחרים עזתיים, כשהם מודעים לכאורה לכך שאלו מהווים את זרועו הארוכה של ארגון חמאס והברזל נועד לשימושי הטרור. מערכת הביטחון הזהירה את אנשי העסקים שלא למכור לסוחר בשם אוסאמה זוערוב, אך המשלוחים נעצרו ונתפסו 80 טון ברזל שיועדו להגיע לידיו של זוערוב במעבר כרם שלום. גם לאחר מכן, הנאשמים המשיכו לעמוד איתו בקשר ולסחור איתו באמצעות חברות ואנשי קש עזתיים אחרים.
במסגרת ניהול עסקיו, פרץ הסווה את הסחורה, קיבל תשלום במזומן, לא ניהל ספרים כחוק, העלים עסקאות מרשויות המס, הנפיק חשבוניות פיקטיביות, ניכה מס תשומות שלא כדין, הפר חובות ואיסורים שחלו עליו כפושט רגל, הונה נושים והלבין הון.
פרץ הואשם ב-12 סעיפי אישום. בהכרעת דין על פני 300 עמודים קבעו השופטים נתן זלוצ'ובר, יעל רז-לוי ושלמה פרידלנדר, כי הודאותיו בחקירות שב"כ והמשטרה ניתנו באופן חופשי וברצון, אף שמפרץ נמנע מפגש עם עורך דין במשך שישה ימים עקב היותו חשוד בעבירות ביטחון והוא החל למסור הודאה בעבירות ביום השני למעצרו.
במהלך משפט זוטא אודות קבילות ההודאה, פרץ שיוצג על ידי עורכי הדין עדי קידר ויובל קינן טען כי לא אמר מעולם שידע על הקשר של הסוחר העזתי לארגוני טרור, אלא שהחוקר שאל זאת וענה בעצמו. לטענתו, חתם כי היה בלחץ ולא היה יכול לסרב. הוא סיפר על מניעת שינה והידרדרות מצבו מיום ליום: "לא זוכר שעות, אין לי שעון, אין לי זמנים, לא יודע יום, לא לילה, מובל מחדר לחדר עם כיסוי עיניים כמובן. מודיע לי החוקר 'הלילה אתה הולך לישון בסוויטה', לא הבנתי מה זה סוויטה, מזמין סוהר, סוהר לוקח אותי לכיוון ה'סוויטה', אני שואל את הסוהר מה זה, הוא אומר לי 'חללית, תיכף תראה' (תא בידוד לכלואים שקיים חשש כי יפגעו בעצמם, ז.ק), מגיעים, הוא אומר לי 'תתפשט, תוריד בגדים'. למה? הוא אומר לי אל תשאל שאלות מיותרות, אני מוריד את הבגדים, הוא לא מסתפק בזה, גם תחתונים, עירום, המקום שם מצולם.
"פותח את הדלת של התא שאני אמור להיכנס, אני תכף מזהה שאין שם שום שמיכות ומזהה מזרון דק מברזנט כחול, מוכנס בפנים, סוגר עליי את התא, מזגן דלוק שיא החורף. ביקשתי שמיכות ולא קיבלתי שמיכות, התא מצולם במצלמות, קור כלבים, ביגוד קצר על הגוף, מנסה להתכסות עם המזרון, עד הבוקר לא מצליח להירדם, המצב מתדרדר, בלי שעות שינה, סחוט וממשיך להמשך חקירות ביום שאחרי".
השופטים דחו את עדותו על חקירה דורסנית: "אין לייחס את הלחץ הטבעי בו היה שרוי הנאשם מעצם היותו תחת חקירה אינטנסיבית בחשדות חמורים, לאופן ניהול החקירה. הנאשם נראה כמי שמביא בפנינו באופן מכוון תיאור מופרז של הדברים… הרושם כי המדובר בעדות מוגזמת, מניפולטיבית. טענותיו היו מאוד כלליות".
השופטים הזכירו כי פרץ נחקר לראשונה על ידי המשטרה שנתיים לפני מעצרו, וכשנעצר "החל מעמדה מאוד בטוחה בעצמו, זחוחה ואפילו מעט מתנשאת מול חוקרי השב"כ, עת שאלו הגיעו אל מפתן ביתו ובפיהם האשמות על עבירות חמורות הקשורות בביטחונה של המדינה. החוקרים ציינו, כי הנאשם דיבר אליהם במעין התנשאות; נראה שהוא חשב שיוכל 'לנפנף' מעליו גם זו הפעם. אט אט במהלך החקירה הנאשם הבין כי הולך ונרקם מארג ראייתי המפליל אותו, כי הסבריו אינם מספקים את החוקרים; כי ישנן ראיות לבסס את אותן האשמות; וכל אלו גרמו לנאשם למצוקה נפשית קשה… מעבר לאמור יודגש, כי אין המדובר בהודאת נאשם אשר עומדת לבדה בחלל הריק. המקרים והאירועים עליהם סיפר הנאשם בחקירותיו, משתלבים וניתנים להצלבה אל מול מעורבים אחרים בפרשה, ונתמכים במסמכים וראיות אחרות".
פרץ זוכה מהעבירה החמורה ביותר בה הואשם, סיוע לאויב במלחמה, שדינה לפי ספר החוקים "מיתה או מאסר עולם", ולמעשה כבר לפני שלוש שנים שוחרר בפיקוח אלקטרוני. בקשר לזיכוי מעבירה זו, השופטים ציינו כי לפי המבחנים שבפסיקה, על מנת להרשיע יש לקבוע כי מעשי הנאשם "משתלבים באופן מוחשי וקונקרטי בפעילות האויב וכי הנאשם מהווה ידו הארוכה של האויב במלחמתו נגד ישראל". הכרעת הדין קובעת כי "במקרה זה אלמנט זה לא מתקיים, ונראה כי לא זו היתה מטרת הנאשם, ומטרתו היתה רק לגרוף רווח כלכלי ממעשיו".
לפי השופטים, "התביעה ביססה את מסקנתה על דבריו של נאג'י (אחיו של הסוחר העזתי ה'חמאסי') בחקירותיו, כי שמע מפיהם של המובילים כי הורידו את הסחורה במוצבים ובמתקני אימון של החמאס וכן שמע מפיו של רתך שעובד ברשות החמאס כי הסורגים מיועדים למוצבים ולבתי כלא של החמאס. המדובר בעדויות מפי השמועה שאינן קבילות. בנוסף, התביעה לא הציגה נתונים באשר לסוג הברזל שמשמש את החמאס, האם סוג הברזל שהעביר הנאשם תואם את סוג הברזל שמשמש את החמאס, האם הוא משמש לשימוש אזרחי או עלול להיעשות בו שימוש ביטחוני. כמו כן, התביעה לא התמודדה עם השאלה האם יש בכוחה של כמות הברזל שהנאשם העביר כדי לתרום תרומה מוחשית וקונקרטית לפעילות החמאס…".
"במקרה זה", צוין בהכרעת הדין, "הנאשם ידע שאוסאמה (זוערוב) מנוע מלסחור עם ישראל מכיוון שייתכן שהוא סוחר עם פעילי חמאס וניתן לומר כי חשד או עצם עיניים מלראות את האפשרות כי העברת הסחורה לאוסאמה עלולה להביא לידי העברתה לחמאס. אשר לתוצאה – במקרה זה מדובר בפזיזות, מסוג אדישות שוויון נפש, ולא במטרה לגרום לאותן תוצאות".
עורכי הדין קידר וקינן המייצגים את פרץ מסרו בתגובה: "אנו מברכים על הזיכוי מעבירת הסיוע לאיוב שכזכור העונש בצידה הינו מאסר עולם או מיתה. הזיכוי הוא תחילתו של מסע הלבנת התיק, שבראשיתו היה ביטחוני ואט אט מקבל את הגוון המסחרי שבו ,שהרי עסקינן בסופו של יום בבורג קטן במדינת ישראל שסוחרת מדי יום עם החמאס באופן בו היא מספקת את צרכיהם של תושבי עזה. אין המדובר בנשק או ציוד לחימה. בצד זאת אנו מצרים על ההרשעה בעבירות הנוספות ובטוחנו כי בית המשפט העליון יתערב בעתיד, שכן הפרשה מוכרת לו מתיקים מקבילים".
