טענות חמורות של חמותו, גרושתו ובתו של תושב הצפון, אשר פעל להעביר לידיו את המשמורת על שתי בנותיו, לא זכו למילים מפרגנות, בלשון המעטה, משופט בית משפט המחוזי בנצרת. בדיוק להפך: לאחר שבית משפט השלום קיבל את את אחת מטענות האיומים, והרשיע את הנאשם, בית משפט המחוזי הפך את ההחלטה.
מדובר בזוג מהצפון שמערכת היחסים ביניהם עלתה על שרטון. הגבר, שסבל מבעיות כלכליות קשות ואף הוכרז כפושט רגל, נקלע לעימותים חוזרים ונשנים עם גרושתו, שגרה בדירה שכורה עם שתי בנותיהם הקטינות. בחודש אוגוסט 2017 הגרוש נפגש עם חמותו בסניף בנק בצפון כדי להסדיר הלוואה ישנה עליה היתה חתומה כערבה. כשיצאו מהבנק הגרוש אמר לה: "אני אדאג לזה שהבת שלך לא תישאר חיה, לא היא ולא הבנות שלה. אני אדליק עליהם נר ואני אדאג שהיא תהיה מתחת לאדמה, אני סובל מהם". החמות המודאגת מיהרה לחייג לבתה וביקשה ממנה לנעול את הבית ולהגיף את החלונות, מחשש שהגרוש יבצע את איומו.
במועד אחר, חודש לפני המפגש המאיים לכאורה בסניף הבנק, בתו החיילת של הנאשם טענה כי אביה שלח לה מסרון קשה ומאיים. "הפעם אני לא מתכוון לסלוח לך בחיים", כתב לבתו בין היתר, "את מתה בשבילי. אל תעזי בחיים להתקרב אליי, ילדה מגעילה וחוצפנית. מצטער בכלל שקראתי לך לשיחה, בחיים לא חשבתי שילד שלי ירצה לראות אותי מתמוטט וגומר את החיים… תחיי את חייך בלי אבא כי הפעם אין דרך חזרה. ירדת לי מהלב. השנאה והבוז שאני מרגיש כלפייך לא ישתנו לעולם… קרעתי חולצה ואמרתי קדיש, אין דרך חזרה. היום אני יושב שבעה עלייך…".
בעקבות שני המקרים השונים, בנות המשפחה החליטו להגיש תלונה במשטרה נגד הגרוש, שנעצר והוגש נגדו כתב אישום שבו יוחסו לו איומים על גרושתו ובתו. הנאשם הכחיש את המיוחס לו באמצעות הסנגורית שלו, עו"ד לירון מלכה בן סעדון, שטענה כי מבחינה משפטית, ההודעה ששלח הנאשם לבתו אינה מהווה איום. שופטת בית משפט השלום בקרית שמונה, רות שפילברג-כהן, זיכתה את האב מעבירת איומים על בתו החיילת, אולם הרשיעה אותו בעבירת איומים אחרת שיוחסה לו – על גרושתו. השופטת הסכימה עם טיעוני הסנגורית וציינה כי עד כמה שהמלל בהודעה לבתו קשה ופוגע, קיים ספק האם הוא אכן מהווה איומים. יתכן, ציינה השופטת, כי כוונתו של האב היתה להודיע על ניתוק היחסים ולא לאיים. לכן זיכתה אותו מעבירת האיומים על בתו, אך עם זאת – הרשיעה אותו באיומים על גרושתו, וגזרה עליו עונש של חמישה חודשי מאסר על תנאי.
עו"ד מלכה לא השלימה עם ההחלטה והגישה ערעור לבית המשפט המחוזי בנצרת, שם טענה כי ההרשעה התבססה על ראיות שרובן שקריות. לטענתה, נוצרה קנוניה נגד הגרוש, מאחר והוא הבהיר כי החל לפעול כדי ששתי בנותיו יועברו אליו, בשל המצוקה הכלכלית ממנה סבלה גרושתו. בבית המשפט המחוזי, השופטת אסתר הלמן, יחד עם השופטים סאאב דבור וגדי צפריר, קיבלו את הערעור ולא חסכו בביקורת נוקבת על ההרשעה בערכאה הקודמת. השופטת הלמן כתבה בהחלטתה: "כידוע, ככלל, אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאי מהימנות, מאחר ולערכאה הדיונית יתרון מובהק על פניה של ערכאת הערעור, שכן היא התרשמה באופן ישיר מהעדים שהעידו בפניה. עם זאת, שוכנעתי כי במקרה דנן מתקיים החריג המצדיק נקיטת צעד שכזה, מאחר ויש בפי המערער טענה ממשית לפגמים מהותיים שנפלו בהכרעת הדין והנוטעים ספק בנוגע לאשמתו במיוחס לו".
בהחלטה לזכות את הגרוש נכתב עוד: "השלוש (הסבתא, הבת והנכדה, כ.פ) אישרו כי ידעו שהמערער מתכוון לפנות לבית המשפט לענייני משפחה לדון בעניין המשמורת. הנימוק בבית המשפט קמא שאין המדובר במהלך רציני, שהיה בו לסכן את המשמורת של הקטינות שהיתה בידי האם, איננו יכול להתקבל. ראשית, מהטעם שאין לבית המשפט קמא כלים על מנת להעריך את מידת רצינות הבקשה, ושנית כי לפי גרסת המערער די בכך שהצהרתו נטעה חשש בלב גרושתו פן תיעתר לבקשתו, כדי ליצור מניע להגשת תלונה".
