שלוש שנים לאחר שהוגש כתב אישום נגד עשרות נאשמים בפרשת הטלגראס הגדולה (פרשה 420), בית המשפט המחוזי מרכז בלוד הורה על שחרורו של בר אל לוי (31) מראש פינה, מי שדורג כמספר 2 לנאשם המרכזי וראש הארגון עמוס סילבר.
באפריל 2019 הוגשו כתבי אישום נגד 27 נאשמים בפרשה, ובחודש ספטמבר באותה שנה הואשם של עמוס דב סילבר, ראש ארגון טלגראס שהוסגר מאוקראינה. בין הנאשמים היה לוי, שכונה במספר שמות, ובין היתר כ"יוסי סניור", "יוסי ראבק" ו-"son of god". כתב האישום מייחס לו בין היתר ניהול ארגון פשע לסחר והפצת סמים, ונטען כי היה אחד ממייסדי ארגון הטלגראס וחלק מדרג הניהול הבכיר.
בכתב האישום נטען כי לוי שימש בפועל כ"סמנכ"ל תפעול", אחראי על ראשי ענפים, ונתן הנחיות שוטפות למנהלים ועובדים. עבור פעילותו, כך נטען, קיבל תמורה בכסף ובסמים. עוד מייחס לו כתב האישום עבירות סמים רבות, ביניהן תיווך בסם, הדחת קטין לסם במסגרת ארגון פשע, וכן עבירות של מס הלבנת הון, שיבוש מהלכי משפט, השמדת ראיה וקבלת דבר במרמה.
לוי נעצר ב-12 במרס 2019. כתב האישום, כמו גם בקשה למעצר עד תום ההליכים, הוגשו נגדו כחודש לאחר מכן. ב-2 בדצמבר 2019 הורה בית המשפט להאריך את מעצרו עד תום ההליכים.
בתווך הורשע לוי בתיק ביטחוני ונשפט לשלוש שנות מאסר. תאריך שחרורו המלא נקבע ל-26 במאי. במקביל למאסרו, מעצרו הוארך בתיק הטלגראס תשע פעמים נוספות, בעקבות בקשות שהגישה הפרקליטות, האחרונה בהן ב-22 במרס השנה.
בזמן שלוי שהה מאחורי סורג ובריח הוגשו בעניינו שלושה תסקירים של שירות המבחן – כולם המליצו לשחררו לחלופת מעצר. מאחר ותקופת מאסרו בתיק הביטחוני עומדת להסתיים, עו"ד איתי רוזין שמייצג את לוי הגיש בקשה לעיון חוזר בתנאי המעצר. לצורך כך הוגש תסקיר משלים, שחזר על המלצת שירות המבחן לשחררו באיזוק אלקטרוני. בטיעוניו הדגיש הסנגור כי יתר הנאשמים בתיק, חלקם נושאי תפקידים בכירים, שוחררו לפני זמן רב וכיום אף משוחררים ללא תנאים מגבילים.
נציג הפרקליטות התנגד לשחרור, כינה את לוי "פצצה מתקתקת" והגדיר אותו כבכיר בארגון פשיעה שמסוכנותו הגבוהה נותרה בעינה. לדבריו, אין בשחרורו הקרב ממאסר כדי לשנות לטובה את מצבו. "הנאשם מתוחכם ושינוי בתנאי מעצרו מקים חשש ממשי לשיבוש הליכים", אמר נציג הפרקליטות והוסיף כי לא ניתן להשוות בין לוי לבין יתר הנאשמים, שכן מעשיו והמסוכנות הנשקפת ממנו בחומרה גבוהה יותר.
השופטת מרב גרינברג קיבלה את בקשת הסנגור לנוכח עמדת שירות המבחן, חלוף הזמן מאז הוגש כתב האישום ושחרורו של הנאשם בקרוב ממאסרו. "נקודת המוצא לדיון בענייננו היא החלטת בית המשפט העליון, כי עם שחרורו של הנאשם ממאסרו, יש מקום לבחון העברתו למעצר בתנאי איזוק", ציינה השופטת גרינברג, "מאז ההחלטה עברה כשנה, התקבלה המלצת שירות המבחן והנאשם מצוי בתום מאסרו. דומה שאין מחלוקת בין הצדדים, כי המעשים המיוחסים לו חמורים ביותר, מעמדו הבכיר בהיררכיית הניהול של ארגון הפשיעה גבוה מזה של האחרים ששוחררו, והמסוכנות הגבוהה שנשקפת ממנו לא קהתה חרף הזמן הממושך שחלף".
"מסוכנותו הנובעת בעיקר מטיב מעשיו, נותרה, גם לעמדת גורמי הטיפול, גבוהה", הוסיפה השופטת, "זהו המקום לציין שהנאשם לא שולב בתקופת מאסרו בהליך טיפולי ולא ניכר שעשה כל מאמץ לערוך שינוי אמיתי במצבו. לצד זאת, להתרשמות שירות המבחן, הזמן הרב שחלף נתן בו אותותיו, הנאשם נותק מסביבתו ומאורח חייו הקודם, תנאי מאסרו אינם קלים והוא מגלה תובנה לדפוסיו המכשילים ולהשלכות מעשיו עליו ועל הסובבים אותו. החשש לשיבוש מהלכי משפט נובע אף הוא מטיב מעשיו אך לא הוצגה אינדיקציה להמשך שיבוש, כשעבירות המשמעת עליהן נדון במהלך מאסרו, אינן מן החמורות".
בסופו של דבר, נוכח קביעות אלו, השופטת קיבלה את עמדת ההגנה והורתה על שחרורו של לוי למעצר בית באיזוק אלקטרוני ובתנאים מגבילים נוספים.
בושה למשטרה לכנות חבורה של לתכים אירגון פשע