בית המשפט המחוזי בתל אביב גזר תשעה חודשי עבודות שירות על נחמן בן דוד, אחד הנאשמים בפרשת קופת חולים מאוחדת, שהיה מנהל פעיל בחברות אשר הקימו מרפאות עבור הקופה בסילוואן, מזרח ירושלים, ובישוב שגב שלום בדרום.
בן דוד הורשע לאחר ניהול הוכחות בקיזוז חשבוניות פיקטיביות בסכום של 2.7 מיליון שקלים – עבירות מע"מ ומס הכנסה, וכן שימוש במסמך מזויף ועבירות הלבנת הון, דיווח כוזב ופעולה ברכוש אסור. בן דוד, שיוצג על ידי עו"ד יואב ציוני, זוכה מעבירות הלבנת הון אחרות בסכום של שישה מיליון שקלים.
לפי הכרעת הדין, בן דוד יחד עם אברהם סיבוני שהיה בעל השליטה האמיתי בחברות שעמדו מאחורי המרפאות, ויחד עם נאשמים נוספים – פרדי גד פיטוסי ואליהו ארוש – היו מעורבים בניהול החברות אשר בראשן נרשמו אנשי קש אחרים. בן דוד וסיבוני ניכו חשבוניות פיקטיביות של ספקים אשר לא הפיקו את החשבוניות, לא ביצעו כל פעילות ולא קיבלו תשלום. החשבוניות הכוזבות הוכנסו לספרי החברות רק לצורך הזדכות במס וניכוי המע"מ בסך 436 אלף שקלים.
כדי ליצור מצג של התנהלות עסקית חוקית, בן דוד והאחרים הוציאו צ'קים לפקודת הספקים הבדויים, פרטו את הצ'קים בצ'יינג'ים והתמורה הוחזרה להם במזומן – עבור סיבוני שעמד מאחורי החברות והתנהלותן הכוזבת. עקב היותו צינור להחזרת הכספים לידי סיבוני, בן דוד הורשע כאמור בעבירות הלבנת הון, במטרה להסוות את בעל השליטה בכספים ומקורם.
פרקליטות מיסוי וכלכלה דרשה לגזור על בן דוד 30 חודשי מאסר, עקב הלבנת ההון ואי-סילוק המחדל הכספי והחזר המס שנגזל בהונאה לרשויות המס.
עו"ד ציוני אמר בטיעוניו לעונש כי התיק בעניין מרשו, נאשם זוטר יחסית במכלול הפרשה, נופח באופן מלאכותי וכתבי אישום בהיקף דומה מנוהלים בדרך כלל על ידי תובעים של מע"מ בבתי משפט שלום. איתרע מזלו של בן דוד, טען הסנגור, שמעשיו נקשרו לפרשת "מאוחדת", וכך עניינו הפשוט יחסית טופל על ידי פרקליטות מיסוי וכלכלה שבאופן חריג בחרה להאשים אותו גם בעבירות הלבנת הון, שבדרך כלל אינן נכללות בתיקים מסדר הגודל של הנאשם.
עקב היקשרותו של בן דוד לפרשה הגדולה, התיק נוהל במשך שנים רבות: העבירות בוצעו בשנים 2005-2010 וגזר הדין ניתן רק עתה, בחלוף 15 שנים. לכן טען הסנגור כי גם חלוף הזמן וגם האכיפה השרירותית הן נסיבות משמעותיות להקלה בעונש.
בפועל אין מחלוקת כי בן דוד היה למעשה "חייל" של סיבוני, שהיה אחראי על חברות שיווק חיצוניות של קופת חולים מאוחדת, אשר גייסו מבוטחים בתשלום, בניגוד לחוק, ובן דוד הופעל כמנהל בכמה חברות קש במערך העברייני. עו"ד ציוני הדגיש בהקשר זה כי סיבוני הוא האיש שקיבל את רווחי הונאת המס לכיסו, גם על פי הכרעת הדין, בעוד בן דוד הוא חסר כל.
גם שירות המבחן ציין את קשייו הכלכליים-הישרדותיים של הנאשם, והתרשם שהוא אינו מאופיין בדפוסים עבריינים. עו"ד ציוני הוסיף בעניין הנזק שגרם בן דוד לכאורה בצוותא לקופת המדינה, כי הנאשם סיבוני כבר כיסה אותו והגיע להסדר שומה עם רשויות המס (צפוי לשלם כ-11 מיליון שקלים, והטיעונים לעונש הפלילי בעניינו יתקיימו מאוחר יותר, ז"ק).
השופטת שרית זמיר קיבלה את עיקר טענות ההגנה להקלה בעונש וכתבה כי "מעשיו של הנאשם לא שירתו אותו באופן ישיר והרווחים לא נכנסו ישירות לכיסו… סבורני כי השיקול של הסרת המחדל אינו כבד משקל בעניינו של הנאשם, בשונה מהמשקל שניתן לו ברגיל במקרים אחרים".
השופטת זמיר אף ביקרה את הפרקליטות על הפער בין העונש שדרשה להטיל על בן דוד, ובין גזר דין בתיק מקביל בפרשה, בעניינו של צבי למברגר, עליו הוטלו עבודות שירות בהסכמה. שם היה הסדר טיעון אולם הסדר אינו חזות הכל, ו"הפער בענישה בלתי מתקבל על הדעת שלא לומר מקומם, שיכול ויש בו אף לפגוע באמון הציבור בהליך הפלילי", כתבה השופטת.
השופטת הדגישה כי לעינוי הדין משקל משמעותי: "לא יכול להיות חולק כי לנאשם (בן דוד) ולמשפחתו נגרמו נזקים בעטיו של ניהול ההליך במשך חמש שנים, עקב כריכת עניינו בעניינם של מעורבים אחרים בפרשה ובעניינים להם לא היה לו כל קשר… מצאתי ממש בטענת ההגנה כי הימשכות ההליכים אינה סבירה… חוסר הקורלציה בין חלקו היחסי של הנאשם בפרשייה, לבין משך הזמן הרב בו נוהל ההליך בעניינו הוא זועק ומשמעותי. מדובר בחלוף זמן קיצוני וחריג בכל קנה מידה שבית המשפט אינו יכול להיוותר אדיש לו… בפרט שעה שהנאשם חזר לדרך הישר ולא ביצע עבירות נוספות".
בסיכומו של דבר כאמור, על בן דוד הוטלו תשעה חודשי עבודות שירות וקנס של 30 אלף שקל.
