בינואר 2020 הגישה שלוחת התביעות המשטרתית בברחובות כתב אישום נגד ע"א, צעיר כבן 20 מקרית עקרון, שבו יוחסה לו עבירת איומים.
בכתב האישום נטען כי ב-12 בינואר אותה שנה הגיע ע"א למשרדו של מנהל פיקוח במועצה המקומית קרית עקרון, כאשר באותה עת רק מזכירתו נכחה במקום. מכתב האישום עלה כי במקום פרץ ויכוח בינו לבינה, על רקע העובדה שרכבו של הנאשם נגרר.
"עכשיו תקראי למנהל שלך", הטיח הנאשם במזכירה והוסיף: "תראי מה אני אעשה לו… מי זה מעז לגעת ברכב". כאשר המזכירה ביקשה מהנאשם לצאת מהמשרד, הוא המשיך לצעוק: "אני אשבור לו את הרגליים, היום הוא לא חוזר הביתה, הוא לא יראה את הילדים שלו… אני ארצח אותו, את הבן זונה הזה".
סנגורו של הנאשם, עו"ד איתי רוזין, הגיע להסדר טיעון דיוני עם התביעה, במסגרתו סוכם על תיקון כלשהו בכתב האישום, ללא הסכמה על עניין העונש. לבקשת הסנגור התביעה אף הבטיחה לבחון את האפשרות להעביר את התיק למסלול של הסדר מותנה – הסכם משפטי שמשמעותו סגירת התיק בעילה הנקראת "סגירה בהסדר".
ב-30 במאי הוצג ההסדר בבית המשפט ונציגת התביעה אמרה: "הגענו להסדר טיעון, לפיו כתב האישום יתוקן. מגישה כתב אישום מתוקן, הנאשם יודה ויורשע. בהסכמה יישלח לשירות מבחן לקבלת תסקיר בעניינו, כאשר עמדתנו היא למאסר שיכול וירוצה בעבודות שירות".
כתב האישום המתוקן הוקרא לנאשם, והובהר לו – כרגיל במצבים מסוג זה – כי בית המשפט אינו כפוף להסדרי טיעון. הנאשם הודה והורשע במיוחס לו – עבירת איומים כאמור.
לאחר שהנאשם הודה והכרעת הדין ניתנה, השופטת זהר דיבון סגל גילתה כי בתחתית העמוד השני בכתב האישום המתוקן נוספו בכתב יד קטן צמד המילים "עתירה למאסר". זאת, למרות שבעת הצגת ההסדר – התביעה לא הצהירה על כוונתה לעתור למאסר. השופטת ביקשה את התייחסות הצדדים לנושא, בנימוק ש"תיקון כתב אישום אשר מחד מקל עם הנאשם ומאידך מחמיר עמו הוא מהלך חריג. מאחר שהתביעה הסכימה כי בקשת הנאשם לחתום על הסדר מותנה תיבחן על ידי הגורם המוסמך, הרי שמדובר במהלך חריג כפליים", כהגדרת השופטת.
עו"ד רוזין הבהיר לשופטת כי התיקון לא נעשה בהסכמתו, ולכן בהסכמת הצדדים התקיים דיון "מחוץ לפרוטוקול".
מצד אחד, התביעה עמדה על זכותה לתקן את כתב האישום בהוספת עתירה למאסר כראות עיניה. לטענתה, לא נפל כל פגם או פסול בתיקון, ומדובר בתוספת טכנית במהותה. עוד טענה כי הודעה על כך נמסרה לסנגור בזמן שהצדדים ניהלו משא ומתן, ולפיכך אינה חייבת לבקש מבית המשפט לתקן את כתב האישום, וניתן להסתפק בתיקון כפי שנעשה. עוד נטען כי אין בתיקון כדי לפגוע בזכויות הנאשם.
עו"ד רוזין טען מנגד, כי נאמר לו בעבר שבכוונת התביעה לעתור לעונש מאסר בדרך של עבודות שירות, אך בעת הצגת ההסדר הוא לא הבחין בתוספת המילים "עתירה למאסר". לדבריו, התביעה לא הביאה לידיעתו באותו היום כי תיקון זה נעשה, ולו היתה מעלה בקשה לתיקון זה – היה מביע התנגדות נחרצת.
עו"ד רוזין הוסיף כי הדרך בה ביצעה התביעה את תיקון כתב האישום אינה הוגנת ואינה ראויה, במיוחד מאחר שהתביעה לא הצהירה על כוונתה זו, ובטח ובטח לאחר שהסכימה לבחון אפשרות להעביר את התיק לבחינת היחידה להסדרים מותנים. בכך, טען הסנגור, התביעה הביעה בגלוי שהעונש הראוי לנאשם אינו מאסר בפועל.
השופטת דיבון סגל הסכימה עם הסנגור ומתחה בהחלטתה ביקורת נוקבת על התנהלות התביעה ש"לא טרחה לנכון להפנות את בית המשפט (ולכאורה גם לא את בא כוח הנאשם) לתוספת נכבדה זו שצצה והופיעה לה בכתב האישום המתוקן בעת הצגת ההסדר", אמרה השופטת, "היא גם לא מצאה לנכון ליידע את בית המשפט כי עותרת למאסר בדרך של עבודות שירות למרות שלא הצהירה על כך בכתבי האישום השונים ולמרות שהסכימה לבחון בקשת הנאשם לסיים את ההליך בהסדר מותנה, וממילא לא ביקשה את רשות בית המשפט… לאחר הכרעת הדין, וביד המקרה, לכדו עיניו של בית המשפט את צמד המילים 'עתירה למאסר' שנכתבו בעט בכתב ידו של התובע ובקטן על גבי העמוד האחרון של כתב האישום המתוקן".
"לא יהא זה מופרז לומר", הוסיפה השופטת, "כי עסקינן במקרה חריג ויוצא דופן הן מבחינת התנהלות הצדדים ביניהם והן מבחינת ההתנהלות אל מול בית המשפט. גם לאחר שבית המשפט הסב את תשומת לב הצדדים לכך, התביעה סירבה לקבל אחריות על התנהלות פסולה זו, והביעה תרעומת על בית המשפט שמצא לעורר הסוגיה…
"החובה לנהוג במקצועיות, ביושר ובהגינות חלה הן על התביעה והן על ההגנה", אמרה השופטת, "חובה זו מהווה את הבסיס לניהול ההליכים המשפטיים, ולקידום הליכי המשא ומתן בין הצדדים… התביעה הרהיבה עוז וטענה כי ביכולתה להודיע על כוונה לעתור לעונש מאסר, כל אימתי שתחפוץ, מבלי לנמק ולבאר טעמיה, היא אינה צריכה לבקש את רשות בית המשפט לתקן את כתב האישום בהוספת עתירה למאסר. והיא גם סבורה כי חובה על בית המשפט לקבל הודעה מאוחרת זו ובלבד שהנאשם מיוצג. בכך טעתה התביעה ביישום הוראות החוק".
השופטת דיבון סגל התייחסה לשינוי המאוחר בעמדת התביעה ובקשתה לעתור למאסר: "נוצר הרושם כי הדבר נעשה באופן שרירותי ורק משום כוחה ועוצמתה הרבה של התביעה". בסופו של דבר, נוכח הנימוקים הרבים שציינה השופטת, היא דחתה את בקשת התביעה לתיקון כתב האישום בדרך של הוספת עתירה למאסר.
בבואה להכריע בעניין העונש לנאשם שהודה והורשע כאמור באיומים, השופטת הציגה את עמדות הצדדים:
מצד אחד התביעה ביקשה לקבוע את הגבול התחתון של המתחם במאסר קצר שיתכן וירוצה בעבודות שירות.
מנגד, עו"ד רוזין טען כי לא מתקיימות נסיבות מחמירות המצדיקות קביעת מתחם בו הגבול התחתון אינו מאסר מותנה.
עם זאת, הצדדים הסכימו כי את עונשו של הנאשם יש למקם בתחתית המתחם שיקבע בית המשפט.
השופטת הטילה לבסוף על הנאשם שישה חודשי מאסר על תנאי בלבד, כמו גם קנס של 1,000 שקל, ובסיום גזר הדין ביקשה להעביר את החלטתה לעיון ראש יחידת תביעות במשטרת מחוז מרכז.
יש לציין כי מדובר בתופעה של זלזול בהליכים משפטיים, אשר חוזרת על עצמה שוב ושוב. לא פעם, תובעים מרשים לעצמם לתקן בכתב ידם כתבי אישום שהוגשו לבית משפט. בהחלטת השופטת דיבון סגל, היא נתנה עוד דוגמה ל"זיג זג" של רשויות התביעה, מתיק שנדון בפניה לפני כשבוע. וגם בו מתחה ביקורת על התביעה המשטרתית. מדובר במקרה שבו ביקש התובע לעתור למאסר בפועל רק במסגרת הטיעונים לעונש, לאחר שכבר הצהיר קודם לכן שיסתפק בעבודות שירות. השופטת קבעה גם במקרה הזה כי "יש טעם לפגם" ודחתה את בקשת התביעה לתקן את כתב האישום בדרך של הוספת עתירה למאסר.
עו"ד איתי רוזין סירב להגיב לכתבה.
ממשטרת ישראל נמסר: "החלטת בית המשפט נלמדת בימים אלה ובמידת הצורך יופקו לקחים בהתאם".
