נגד קצינה ששירתה ביחידה מובחרת בצה"ל הוגש לבית הדין הצבאי כתב אישום, לאחר שפגעה עם רכבה הצבאי בהולכת רגל שחצתה את הכביש במעבר חצייה. לאחרונה, בית הדין זיכה את הקצינה מהמיוחס לה.
לפי כתב האישום שהוגש על ידי הפרקליטות הצבאית, ב-10 בדצמבר 2018, סמוך לשעה 16:40, הנאשמת שנהגה במהירות של 20 קמ"ש התקרבה עם הרכב למעבר חצייה מבלי שנתנה זכות קדימה להולכת רגל. מכתב האישום עלה כי היא לא הבחינה בהולכת הרגל שחצתה את הכביש בריצה קלה, לא האטה את מהירות נסיעתה ופגעה בהולכת הרגל שנפצעה.
סעיף האישום שיוחס לנאשמת: "האטה ומתן זכות קדימה להולכי רגל במעבר חצייה".
באמצעות סנגורה עו"ד כפיר דור, הנאשמת כפרה במיוחס לה.
התובע טען כי מדובר בעבירה מסוג "אחריות קפידה". במשפט הפלילי אחריות קפידה היא ציפייה של החוק מאדם להתנהל בזהירות יתרה, ואם עבר על החוק מניחים שנהג בחוסר אחריות. במקרה שהחוק קובע שיש אחריות קפידה – על הנאשם להוכיח שלא נהג ברשלנות.
זאת, בשונה ממצב רגיל בו התביעה היא זו שצריכה להוכיח רשלנות. לכן, הסנגור טען מנגד כי בעבירות של תאונות דרכים – על התביעה להוכיח שאדם סביר יכול היה למנוע את התאונה.
מטעם התביעה העידה הולכת הרגל שנפגעה. היא טענה כי לפני שחצתה את מעבר החצייה הסתכלה ימינה ושמאלה, ראתה את הרכב ושיערה כי אם היא ראתה את הרכב – גם נהגת הרכב ראתה אותה.
לדוכן העדים במשפט עלו גם שני עדים שהיו סמוך למקום התאונה. אחד מהם העיד לראשונה רק לאחר שנתיים וטען כי לא ראה את המתלוננת רצה לכיוון מעבר החצייה. במהלך החקירה הנגדית הוא שינה את גרסתו, לאחר שהוצג לו הסרטון שתיעד את התאונה.
התפתחות נוספת במשפט נרשמה, כאשר עלה להעיד בוחן התנועה המשטרתי, שהודה כי ערך ארבע חוות דעת שונות, ואף אחת מהן לא נחתמה על ידי מפקדו כמתחייב בחוק. בעדותו של הבוחן התגלו במהלך המשפט סתירות, ולכן הוא נאלץ לחזור לזירה ולבצע שוב ניסוי כדי לאמת את חוות דעתו.
מטעם ההגנה העידה הנאשמת עצמה, שטענה כי האטה את הרכב ולא ראתה את הולכת הרגל.
השופטת, סא"ל ענת שחר ויינברג, קיבלה את טיעוני הסנגור וגרסת הנאשמת, וקבעה כי מדובר בתאונה בלתי נמנעת. "התרשמותי מכלל העדים שהגיעו להעיד היתה כי הם הגיעו להעיד לפי מיטב יכולתם וזיכרונם וכדי לדייק ככל הניתן בעדותם, כאשר מטבע הדברים מדובר באירוע קצר ופתאומי אשר אירע זמן לא מבוטל לפני מועד עדותם. ביחס למהירות תנועתה של הולכת הרגל, הרי שהולכת הרגל אישרה שהיתה כל העת בריצה קלה. סרטון התאונה אשר תיעד את התאונה מאשש דברים אלו".
בהמשך אמרה השופטת: "ביחס לעדות הנאשמת, הרי שזו היתה מהימנה בעיני. הנאשמת חזרה בבית הדין על עיקרי הדברים כפי שמסרה אותם במשטרת ישראל ובמצ"ח, לפיהם נהגה במהירות של 20 קמ"ש, וכי לא ראתה את הולכת הרגל, עד סמוך למועד התאונה".
השופטת גם מתחה ביקורת על הסתירות בעדותו של בוחן התנועה, והוסיפה: "לא קיבלתי את טענת התביעה כי מדובר בעבירת 'אחריות קפידה'. התביעה לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכחת אחריותה של הנאשמת כנדרש במשפט פלילי. הנתונים שהוצגו על ידי התביעה אינם חד משמעיים ואף שימוש מלא בנתונים אלו מוביל למסקנה שאין מקום להטיל על הנאשמת אחריות פלילית לקרות התאונה, ודאי מקום שעסקינן באיחור בתגובה של חלקיקי השנייה".
לכן כאמור, הנאשמת זוכתה באופן מוחלט.
