שבת 8 מרס 2003. ניב-יה דורבן, קצין בקבע, סרן בחיל האוויר, חזר אחרי צהריים מטיול שבת בצפון וחנה ליד ביתו ברחוב השופטים שבמרכז תל אביב. הקצין ניגש להוציא תיק מתא המטען של הרכב, כאשר פתאום נורה בבטנו על ידי חייל במדים שעבר במקום באקראי. יריה בודדת שגרמה לפציעתו האנושה של הקצין והביאה למותו בתוך מספר שעות.
בין היורה, טוראי רולן יודוב, לבין המנוח לא היתה כל היכרות מוקדמת, הם אפילו לא החליפו מילה. כמו המנוח, גם טוראי יודוב יצא לחופשת שבת. רק כמה שבועות קודם לאירוע הוא התגייס לצה"ל והתחיל טירונות עולים בבסיס מחווה אלון שבגליל, שם למד גם עברית. כמה חודשים בלבד לפני הגיוס הוא עלה מרוסיה לארץ יחד עם אמו. הם התגוררו בעפולה, אבל את אותה השבת בחר החייל הטירון לעשות בתל אביב. בשישי הוא יצא לבלות עם חבר ושתי בנות, והם השתכרו. בשבת הוא המשיך לטייל בגוש דן עד אחר הצהריים, אז הוא עלה על אוטובוס בבת ים בכוונה להגיע לתחנה המרכזית. הוא היה על מדים ונשא את רובה ה-M16 שלו אבל נרדם באוטובוס והתעורר רק במרכז תל אביב, ברחוב אבן גבירול פינת השופטים.
לפי כתב האישום שהוגש לבית הדין הצבאי, כמה רגעים לאחר רדתו מהאוטובוס הבחין יודוב בקצין המנוח אשר בדיוק החנה את מכונית הפיאט פונטו שלו ופתח את תא המטען. התביעה הצבאית טענה כי טוראי יודוב הכניס מחסנית לנשק וירה בדורבן ירייה בודדת, במטרה לגנוב את רכבו. אזרח חמוש ששמע את הירי הגיע בריצה למקום וירה מאקדחו באוויר. יודוב נכנס לרכב אבל אחרי כמה שניות, בעקבות ירייה נוספת באויר, הוא יצא מהרכב, נמלט ברגל והסתתר בחצר סמוכה עד שנתפס ונעצר.
לאחר יומיים של חקירה במצ"ח, החוקרים גבו ממנו הודאה בירי על הקצין המנוח מבלי שניתן לו להתייעץ עם עורך דין. במהלך המשפט ייצג אותו הסנגור הצבאי, עו"ד אלקנה לייסט, כיום הסנגור הציבורי במחוז תל אביב. לייסט בחר להתמקד במצב השכרות של הנאשם תוך כדי ביצוע הירי הבודד, אולם ביולי 2004 בית הדין הצבאי המחוזי הרשיע אותו בעבירת רצח לשם ביצוע עבירה אחרת של ניסיון גניבת רכב, וגזר עליו מאסר עולם.
אחד השופטים בדעת מיעוט סבר שיש להסתפק בעונש של 20 שנות מאסר ונימק, "הנאשם לא גיבש כוונת תחילה לביצוע רצח, אלא פעל בסיטואציה של הסרת עכבות על רקע שתיית אלכוהול".
שופט בית משפט העליון, אדמונד לוי המנוח, דחה את בקשתו לערעור על החלטת בית הדין הצבאי לערעורים, ובמהלך השנים יודוב הגיש כמה וכמה בקשות למשפט חוזר. הוא חזר וטען כי היה מדובר בתאונה בה נפלט כדור מהנשק, ללא הכנסת מחסנית, ולא ירי מכוון. את כל הבקשות הוא הגיש בכתב ידו מהכלא, משום שלא היה מיוצג, ובקשותיו נדחו.
ב-2019 הוא פנה פעם נוספת, הפעם הסנגוריה הצבאית החליטה לבדוק את התיק ומינתה לבדיקת הבקשה שני סנגורים בכירים – עו"ד אורית חיון ועו"ד מרק פרי, שגויסו לתיק במסגרת שירות המילואים שלהם. עורכי הדין חיון ופרי, יחד עו"ד דין כוכבי, בחנו את הראיות לעומק ומצאו כי הרשעתו של יודוב בעבירה החמורה ביותר בספר החוקים, אינה עומדת בסטנדרטים של המשפט היום, לאור התקדמות הפסיקה בעניין קיומו של הליך הוגן, זכויות נחקרים, פסילת הודאות שנגבו שלא כדין, והרפורמה בעבירות המתה.
בבקשה לקיום משפט חוזר ההגנה טוענת, כי בית הדין הצבאי שהרשיע את החייל ברצח בגין ירייה בודדת, התעלם מהעדרן של חוות דעת פורנזיות אשר היו נחוצות לבירור נסיבות הירי, ומהעדרן של ראיות שיתמכו בביצוע של ירי מכוון. הרשעתו של יודוב התבססה על הודאה דלה בפרטים שנגבתה ממנו לאחר מספר חקירות, אשר אינן מתועדות ומבלי שהתאפשר ליודוב לפגוש עורך דין.
עוד נטען, כי בתי הדין הצבאיים שהרשיעו את החייל ב-2004 לא דנו כלל בראיות נוספות אשר לטענת ההגנה כעת היו מבססות תרחיש אחר. למשל, טענה מהותית לארוע רלוונטי ביותר שהתרחש כמה שעות לפני הירי, במהלכה הנאשם וחברו שיחקו בנשק וירו בו להנאתם. לפי ההגנה, המשחק הזה גרם לכך שבקנה הנשק נותר כדור אשר נפלט מאוחר יותר כתוצאה מהתנהלות לא נכונה של החייל עם הנשק, סמוך לניסיון גניבת הרכב.
מערכת המשפט הצבאית מעולם לא ערכה משפט חוזר לחייל שהורשע, ובקשות שהוגשו עד היום נדחו ללא דיון. בשבוע שעבר נרשמה בבית הדין הצבאי לערעורים בקריה הסטוריה, כאשר נערך דיון ראשון בבקשה לקיום משפט חוזר לאסיר העולם יודוב. הדיון נערך לפני נשיאת בית הדין, תא"ל אורלי מרקמן. משפטים חוזרים הם ארוע נדיר בישראל, ורק בשנים האחרונות נרשמת התעוררות לאור עליית המודעות לקיומן של הרשעות שווא, כעת מגיעה הבשורה לראשונה למערכת השיפוט הצבאית.
"המעמד היה מרגש בהיותו תקדימי", אומרת עו"ד אורית חיון, "לאחר שנים של איסוף חומרי חקירה מארכיונים, אנו מאמינים כי נעשה לרולן עווית דין קשה, בהיותו חייל צעיר. עולה חדש שאינו דובר את השפה. על אף הרף הגבוה והדרישות של הליך המשפט החוזר, אנו מקווים כי הטיעונים המנומקים יפלו על אוזניים קשובות ונוכל להביא לשחרורו של רולן מהכלא לאחר 20 שנה".
סופשבוע בתל אביב
אז מה קרה באותו סוף שבוע שהסתיים במותו של ניב יה-דורבן?
"באותה שבת רולן יוצא עם חברים בתל אביב, שותים הרבה אלכוהול", משחזרת עו"ד חיון. "בשבת אחר הצהריים הם היו בשדה באזור בת ים, חבר שאינו חייל מבקש מרולן שיתן לו 'לבדוק' את ה-M16, הוא יורה כמה כדורים. אחרי זה רולן עולה על אוטובוס, יורד ליד פאב השופטים באבן גבירול, צועד כמה מטרים ואז נפלט לו כדור, שפוגע במנוח שעמד ליד רכבו. אדם אחר עם אקדח מגיב ויורה באויר. רולן נלחץ ועקב כך נכנס לרכב של המנוח. שתי צעירות, חברות של המנוח שעדיין ישבו ברכב בורחות החוצה. רולן שומע עוד יריה, ואז עוזב את הרכב ובורח רגלית לחצר בית סמוך, שם הוא נעצר".
לאירוע היו מספר עדי ראייה אבל לדברי עו"ד חיון, "אף עד לא סיפר שליורה היתה מחסנית בתוך הנשק או שהוא דרך אותו. כאשר רולן נעצר, המחסנית שלו נמצאה בכיסו. אין בתיק אף חוות דעת מומחה שקבעה מאיזה מרחק בוצע הירי, גם לא נערך שחזור אשר יכול היה לשפוך אור על האירוע ועל כוונתו. שחזור של התנהלותו בקרבת הרכב, האופן שבו הוא אחז בנשק, המרחק בינו לבין המנוח. לכל אלה יש חשיבות עצומה בקביעת היסוד הנפשי של עבירת המתה – רצח באדישות או בקלות דעת?".
הבקשה למשפט חוזר מפרטת פגמים בחוות דעת הפורנזיות שניתנו בתיק. מומחה המרכז לרפואה משפטית ציין למשל כי לא הועברו פרטי לבוש של המנוח, מה שהוביל לקושי להעריך את טווח הירי. חוות הדעת הבליסטית של מומחה הנשק לא הצליחה לקשור את הקליע בגופו של המנוח אל הנשק של רולן, ולא נמצא פצע יציאה. פרטים חשובים רבים של ההתרחשות נותרו עמומים.
עו"ד חיון מוסיפה: "במחסנית בכיסו של החייל היו חסרים חמישה כדורים, למרות שהוא יצא מהבסיס לאחר מסדר טירונים עם מחסנית מלאה, והמנוח נפגע מכדור אחד בלבד, מה שמצביע על משחק קודם בנשק. ואז הוא נלקח לחקירות במצ"ח… אף אחת מחקירותיו, למעט אחת, לא תועדו בקול או בצילום, למרות שהדבר כבר היה נהוג אז בתיקי רצח. הוא מסר כי לא התכוון לירות, אבל אז מכניסים לפיו גרסה שהוא רצה לגנוב את הרכב, וכך הוא ירה".
עכשיו מעלה עו"ד חיון את אחת הטענות המהותיות בבקשה, "שתי החקירות הראשונות בסיומן נגבתה לכאורה הודאה, נערכו כאשר חוקרי מצ"ח מנעו ממנו להיפגש עם עורך דין… הוא ביקש היוועצות פנים אל פנים, וחוקרי מצ"ח פשוט לא אפשרו לו".
ההגנה מבקשת כי במשפט חוזר בית הדין יתן את דעתו לאופן בו נגבתה הודאת הנאשם – דיון שלא התקיים בבית הדין הצבאי המחוזי, ובבית הדין לערעורים קמא בשנת 2004, כי ההלכות של פסילת הודאות, הליך הוגן וזכויות נחקרים, ובראשן זכות ההיוועצות, התפתחו מאוחר יותר.
"גובים ממנו הודאה דלה ביותר", טענה עו"ד חיון ארוכות בבית הדין, "הוא לא נשאל שום שאלה לבירור העובדות. במהלך חקירותיו הוא חזר וטען כי לא התכוון לתוצאה הקטלנית והכדור נפלט בשוגג, ללא מחסנית בנשק. מדובר בחייל צעיר, עולה חדש, ועל שברי אמרותיו הלכו ובנו כתב אישום והרשעה, ללא כל תיעוד חזותי או קולי, וכאמור מבלי שנועץ בעורך דין".
זאת ועוד: מחומר הראיות עולה כי בכל החקירות, מלבד החקירה הראשונה, הוחתם יודוב על מסמכים ונוסח "אזהרה" ברוסית המעידים כי הוסברו לו זכויותיו, וזאת עקב שליטתו הדלה בעברית. בחקירה הראשונה, אותה חקירה "פורצת דרך" בה הוא נחקר בעבירת רצח בשעה שלוש לפנות בוקר סמוך לאירוע בהיותו בגילופין עדיין, בלי להיוועץ בעורך דין החתימו אותו חוקרי מצ"ח על מסמך בעברית לפיו הוא מודע ומוותר על זכויותיו.
ההתנהלות המתוארת יחד עם התיעוד הלקוי של החקירות, מעלה תמיהה באשר לוויתור "חופשי ומרצון" על זכויותיו. כך, רק בחקירה הרביעית סיפר החייל לראשונה, כי ביום האירוע הטראגי הוא שיחק עם הנשק ולא בדק אם נשאר קליע לאחר הוצאת המחסנית. חוקרי מצ"ח לא עשו דבר על מנת לבחון את הגרסה המהותית הזו.
"גרסת המשחק בנשק שכתוצאה ממנו נשאר בקנה הכדור שנפלט, כלל לא נחקרה", אומרת עו"ד חיון. "ביצוע פעולות חקירה פשוטות יכלו לאמת או לסתור את גרסתו אבל לנוכח מחדלי החקירה ואופן גביית ההודאה בתיק הזה קמה חובה לבחינה מחדש של חומר הראיות התומכות בגרסתו".
רצח לשם ביצוע עבירה אחרת
אחרי שנפרסה המסכת העובדתית של האירוע, הליכי החקירה והמשפט, הבקשה למשפט חוזר מבוססת על מספר עילות בעלות משקל.
עילה אחת, התייחסות לראיות וטענות משפטיות שלא נבחנו, וזלזול בזכויות החשוד. "המבקש לא היה מודע לכך שבנשקו – שלא היה טעון במחסנית – נותר כדור ועל כן לא גיבש יסוד נפשי ביחס להתרחשות התוצאה הקטלנית", נכתב בבקשה.
עילה אחרת, מעניינת ביותר, התפתחות המשפט הפלילי בסוגיות כמו הגנה מן הצדק, זכויות נחקרים ובראשה זכות ההיוועצות לאור הלכת יששכרוב ודיני פסילת ראיות. פסיקות בית משפט העליון בעניינים אלו התפתחו מאוחר יותר להרשעה בתיק זה והן מאירות באור אחר את הוגנות ההליך המשפטי שהתקיים לפני כמעט 20 שנה.
בתיק הזה מצטרפות גם נסיבות ייחודיות של מחדלי חקירה, שחזור שלא בוצע, העדר חוות דעת מומחים, העדר בדיקה בליסטית הולמת, העדר בחינת גרסת הנאשם על המשחק בנשק שהותיר כדור תועה בקנה.
על כל אלה מתווספת הרפורמה בעבירות ההמתה, שהיתה מדרגת כיום את נסיבות העבירה בתיק זה במדרג אחר. במהלך המשפט בשנת 2004, בית הדין הצבאי הרשיע את החייל ברצח עקב ירי מתוך פזיזות לשם גניבת רכב – מבלי שנערכה אבחנה האם מדובר בפזיזות מסוג "אדישות" (כלומר שוויון נפש לתוצאה) או "קלות דעת" (רשלנות חמורה).
הרפורמה בשנת 2019 הכניסה יותר ניואנסים והבחנות בין מדרגי ההמתה. עורכי הדין חיון ופרי טוענים כי אם תתקבל בקשתם למשפט חוזר הם יבקשו לתחום את אשמתו לעבירה של המתה בקלות דעת (כתוצאה מפליטת כדור), שעונש המקסימום שלה מגיע ל-12 שנים.
עו"ד חיון מדגישה היבט אחר של הטיעון המהותי בהקשר של רצח בנסיבות של גניבת הרכב, "מלבד התיק הזה לא היה בישראל אף תיק שבו הרשיעו אדם בסעיף של 'רצח לשם ביצוע עבירה אחרת' כשהעבירה האחרת היא נסיון גניבת רכב, ולא פשע חמור כמו שוד, אלימות וכדומה".
את הבקשה מסיימים הסנגורים: "חייו של המנוח, קצין צעיר ומוצלח, נקטעו בירייה בודדת אחת. איש צעיר אחר נתן את הדין בגין מעשה של העדר זהירות שהולידה תוצאות פטאליות. איש זה הוכתם נדון לענישה החמורה ביותר בספר החוקים, כאשר בדרך אל ההרשעה לא ניתנו משקל ומשמעות, ודאי לא במידה הנהוגה היום, לכך שמן המבקש נמנעה הזכות הבסיסית להיוועצות עם עורך דין, ולמכלול הפגמים והמחדלים המצביעים על אשם הרובץ על כתפי הרשויות…
"המבקש (בן 39 כיום) היה עולה חדש אשר שירת שבועות ספורים בטירונות עולים ועשה את ראשוני צעדיו בחיים. בחור צעיר אשר בשל אירוע חד פעמי ויחיד, שהה יותר שנים בכלא, מאשר מחוצה לו".
ומה אומרים על התיק הזה בתביעה?
"הטענות הן ערעוריות ואינן מצדיקות דיון מחדש", טענו בבית הדין נציגי הפרקליטות הצבאית, רס"ן אליסף מלמד, סרן אינה אברמוב וסרן שני שחר. "התביעה דוחה את התזה של פליטת כדור ואת הטענה כי ניתן להרשיע אותו ביסוד נפשי של המתה בקלות דעת. התביעה טוענת כי גם לאחר הרפורמה בעבירות ההמתה, ירי שבוצע תוך איום בגניבת רכב מהווה רצח באדישות, והרפורמה אינה מהווה פתח לגזירת העונש מחדש. עובדת נסיון גניבת הרכב מבוססת לא רק על הודאתו ועל אמרות עדים שראו אותו מנסה להניע את הרכב, אלא על כלל רצף המעשים באותו אירוע".
עוד נטען, "ניכר כי מעשיו מחושבים, ולא מדובר במי שפלט כדור תועה. (בבריחתו) הוא כיוון את הנשק על עוד שני אנשים שאחד מהם ירה באוויר, ונקבעו ממצאי מהימנות לגבי עדים אלה".
הסנגוריה הצבאית מתייצבת
עד כה יודוב ריצה 19 שנים מתוך ה-33 שנקצבו לו. לאחרונה נפטרה אמו, ולמעשה אין לו עוד קרובים בארץ. מלבד עורכי הדין של הסנגוריה הצבאית, אין מי שישמיע את קולו.
הסנגורית הצבאית הראשית, עו"ד אופירה אלקבץ רוטשטיין מסרה בתגובה להחלטה לאמץ את התיק הזה לצורך בקשה למשפט חוזר: "באופן תקדימי איפשר בית הדין הצבאי לערעורים לדון בבקשתו של טוראי רולן יודוב למשפט חוזר בעניין הרשעתו בעבירת רצח באירוע מותו המצער של קצין צה"ל לפני כ-20 שנים. עורכי הדין אורית חיון ומרק פרי אשר מייצגים את אסיר העולם מטעם הסניגוריה הצבאית מבקשים מבית הדין הצבאי לאפשר לאסיר, שלוקח אחריות על גרם מותו של הקצין, לדון בעניינו מחדש במסגרת משפט חוזר, על מנת לאפשר את הרשעתו בעבירת המתה חלופית שלא מצדיקה הטלת מאסר עולם. בבסיס טיעוניהם מצביעים הסניגורים על עיוות דין קשה במשפטו של האסיר, המתבטא בפגיעה אנושה בזכותו להיוועץ בעו"ד במהלך חקירתו, במחדלי חקירה חמורים, ובהתעלמות מבדיקת תרחיש עובדתי חלופי שהיה מצביע על המתת הקצין בקלות דעת, תרחיש שלא מצדיק הרשעה בעבירת רצח ובהטלת מאסר עולם. הסניגורים תומכים עמדתם גם בתיקון חקיקה מקיף שנערך בעבירות ההמתה בישראל, המציב לטענתם את המעשה ברף הראוי לו – המתה בקלות דעת ולא רצח".
הפרקליטות הצבאית באמצעות דובר צה"ל מסרה: "הנאשם הורשע לפני כעשרים שנים ברצח של סרן ניב-יה דורבן ז"ל, וזאת במהלך ניסיון גניבה של רכבו של המנוח. ערעור שהגיש הנאשם לבית הדין הצבאי לערעורים כנגד ההרשעה נדחה, וכך גם בקשה לרשות ערעור לבית המשפט העליון. בשלהי שנת 2021, הגיש הנאשם בקשה למשפט חוזר לבית הדין הצבאי לערעורים. במסגרת ההליך, הביעה הפרקליטות הצבאית את עמדתה לפיה יש לדחות את הבקשה ואין מקום להיעתר לה, וכי המבקש לא הציג כל ראיה חדשה התומכת בבקשה למשפט חוזר".
היתי איתן בכלא באר שבא-דקל והוא אדם נורמלי שמגיע לו חופש וחיים שניים. תנו לו צנס בבקשה.