ועדת השחרורים בכלא מעשיהו אישרה שחרור מוקדם לגניקולוג ד"ר בני שכטר שנשפט למאסר עקב הרשעתו במעשה מגונה במרמה בשלוש נשים (23 מאי).
בית המשפט המחוזי זיכה את ד"ר שכטר מאונס המטופלות, אך קבע שביזה מינית את הנשים בכך שגרם להן עוררות מינית באמצעות מכשיר רטט, במהלך טיפול שנועד לתת מענה לקשיים בתפקוד המיני. טיפול זה אינו לגיטימי ואינו חלק מהפרקטיקה הרפואית.
על ד"ר שכטר נגזרו 18 חודשי מאסר, אך ועדת השחרורים בראשות השופט שלמה איזקסון אישרה את שחרורו אחרי עשרה חודשים בלבד, ובכך קיבלה את בקשת עו"ד רותם טובול שייצגה את הגניקולוג.
החלטת הוועדה התקבלה חרף עמדת הפרקליטות, שהתנגדה לקיצור העונש. הפרקליטות חלקה על חוות דעת של הגורם המקצועי – מעריך המסוכנות המינית מטעם המדינה עצמה (מב"ן) – שאבחן את האסיר וקבע כי מסוכנותו המינית נמוכה, וכי הוא לוקח אחריות על העבירות שביצע ומביע חרטה כנה. לפי עמדת הפרקליטות, גם תוכניות הטיפול בבית הסוהר שבהן השתתף האסיר אינן מתאימות, והוא לא קיבל טיפול בתחום עבירות המין או המרמה.
גם עמדת נפגעות העבירה הובאה לפני הוועדה: אחת המטופלות של הגינקולוג התנגדה מכל וכל לשחרור מוקדם, השנייה לא הביעה התנגדות אך ביקשה שלא ישוב לעבודתו כרופא נשים.
מנגד, חוות הדעת של גורמי הטיפול ושל רש"א (הרשות לשיקום האסיר) כאמור היו חיוביות ולפיהן האסיר ראוי לשחרור מוקדם.
אשר לעמדת נפגעות העבירה, כבר נקבע בשחרורם המוקדם של עבריין המין אלון קסטיאל ושל משה איבגי, כי עמדת הנפגעות אינה מחסום מפני שיקולים אחרים התומכים בשחרור. גם בית משפט העליון דחה ערעור של המדינה בפרשת ניצב ניסו שחם, כאשר המדינה טענה כי שחם לא הביע חרטה כנה.
כאמור, הוועדה בראשות השופט איזקסון דחתה את עמדת המדינה וקבעה כי האסיר הרים את הנטל הדרוש לקיצור שליש.
הפרקליטות ביקשה עיכוב ביצוע כדי לשקול הגשת ערעור על החלטת הוועדה לבית המשפט המחוזי.
