תביעת לשון הרע שהגיש צעיר בשנות ה-20 לחייו נגד אביו חשפה, כי לאחר שהבן יצא מהארון, האב דרש שיעבור טיפולי "המרה", לקח אותו בכוח לנערות ליווי ובדה תלונה שפגע מינית באחיו.
הסיפור התחיל כשהבן גילה להוריו שהוא הומוסקסואל. האב רתח מזעם, דרש שיעבור טיפולי "המרה" במטרה לשנות את נטייתו המינית, ולקח אותו לנערות ליווי בכדי להכריחו לקיים יחסי מין עם אישה. כשהיה חייל בן 19, האב גירש אותו מהבית לרחוב ואסר על שאר בני המשפחה להיות עמו בקשר. בנוסף, האב אף מנע ממנו את הזכות להיות מוכר בצבא כ"חייל בודד", בכך ששיקר לשלטונות הצבא.
לפני כשנתיים וחצי, בזמן שהבן למד משפטים, הוא זומן למשטרה ושם הוטחה בפניו תלונת האב, לפיה פגע לכאורה מינית באחיו הצעיר (קטין). במקביל פנה האב ליועצת בית הספר בו למד האח וסיפר לה שבנו הבכור פגע מינית בקטין.
כתוצאה מכך נמנעה מהבן האפשרות להיבחן בבחינות לשכת עורכי הדין והסמכתו נדחתה בתקופה של כשנה, עד שנסגרו מחוסר אשמה התיקים הפליליים שנפתחו נגדו בשל תלונותיו הכוזבות של האב. בנוסף, שמו הטוב של הבן נפגע לא רק בקרב המשפחה המורחבת והשכנים, אלא גם בקרב חבריו למקצוע, כאשר אלה נחשפו לחקירה הפלילית שנפתחה נגדו – חקירה שמנעה ממנו לממש את הקרירה האישית עליה חלם ואיימה להחריב עליו את עולמו.
בעקבות הדברים, הבן הגיש תביעת לשון הרע נגד אביו.
האב טען להגנתו, כי הוא עומד על טענתו לפיה בנו פגע באחיו הצעיר. הוא תיאר אירוע בו הבן ישן עם אחיו באותה מיטה, והאב נכנס בחצות לחדר וראה את הבכור מסתובב בזריזות במיטה. מכך הסיק שהיתה פגיעה מינית. "מי מסתובב בזריזות באמצע הלילה, אתה מסתובב רגיל. אז הבנתי שהוא נגע לו באיבר המין", כך טען.
האב הוסיף וטען, כי אחרי יומיים-שלושה שוב ראה את הבן נוגע באיבר מינו של אחיו, בעוד האחרון ישן ואינו מרגיש כלום. לאחר מכן תיאר כי בניו היו מכוסים בשמיכה, אך ידו של הבן זזה מתחת לשמיכה והוא בטוח שהבן נגע באיבר מינו של אחיו הצעיר.
האב טען עוד, כי כי אשתו ובנו האמצעי תומכים בגרסתו אך הוא לא הביא אותם להעיד בבית המשפט" כדי לא לגרום להם טראומה ופגיעה נפשית". ואולם, בתיק אחר שנידון בעבר בפני אותו שופט, האם העידה על 24 שנים של אלימות מתמשכת, טרור ופחד שהשליט בעלה בבית. היא העידה כי הוא גירש את הבן מהבית כשהיה חייל, ואמר לה שיפגע בכל הילדים.
האישה תיארה מסכת חיים רוויית התעללויות מצד הבעל, שרדה בבני הבית, וסיפרה כי ניסתה להתאבד בשל כך. לגרסתה, בעלה התלונן במשטרה בכוונה לפגוע בבן שלמד באותה עת משפטים. בתיק ההוא, האב טען שרק הגן על בני משפחתו, אך בפועל הודה והורשע בשני אישומים בתקיפת אשתו.
"התרשמתי לטובה מעדות התובע ואני מאמין לו", קבע השופט ליאור ברינגר מבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב, "הנתבע, לעומת זאת, לא עשה רושם אמין ואיני מאמין לו כלל. התרשמתי שהנתבע לא אמר אמת, סילף את הדברים והעליל עלילת שווא קשה ביותר על התובע. שוכנעתי כי הנתבע פעל בחוסר תום לב, כשהוא עצמו אינו סבור שהתובע פגע באופן כלשהו באחיו הצעיר".
"במקרה הנוכחי מדובר בפגיעה קשה של אב שהעליל על בנו עלילת שווא חמורה שפגעה בשמו הטוב בעיני מכריו וקהילתו המקצועית, גרמה לו סבל נפשי רב, פגעה בהכשרתו המקצועית וגרמה לו נזק של ממש", הוסיף השופט, "התובע העיד כי כיום הוא עובד כעורך דין ושכרו 16,000-20,000 שקל בחודש. לפיכך, עיכוב של שנה בהסמכתו כעורך דין משמעותו נזק בפועל בסך של 216 אלף שקל. בשיקול כל הנסיבות לרבות מספר הפרסומים, הנזק בפועל, הנזק הלא ממוני, הכאב והסבל, העובדה שהנתבע פעל בחוסר תום לב ולא אמר אמת לכל אורך המשפט, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע פיצוי כולל של 350 אלף שקל, בצירוף 50 אלף שקל הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, ובסך הכל 400 אלף שקל בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל" (31 ינואר).
את הבן ייצג עו"ד אהב כהן.
את האב ייצג עו"ד צבי טהורי.
* הכותבת, עו"ד דפנה לביא, היא עורכת דין לענייני משפחה ומרכזת מדור המשפחה באתר "פוסטה"
